כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיספוסים. גרסת הבמאי.

    6 תגובות   יום ראשון, 6/5/07, 23:23

    אתם חולפים זה מול זו. היא יכולה להיות האחת. הלב קופא במקום. אבל הרגליים. הרגליים ממשיכות ללכת הלאה.  פרק שלישי בסדרת המעצורים בדרך לזוגיות. הפעם: על המבוכה.

     

    (לפרק הראשון - לפרק השני) 

    בקיץ של שנת 92 הבנתי את יעודי בחיים. שכבתי על החול והמסתי בשיטתיות את זכרונותי מהשירות הצבאי.במורד החוף שלפה נערה בהירה קרם הגנה וניסתה ללא הצלחה להגיע איתו למרכז גבה. היא חקרה לצדדים בתקווה לאתר את חברתה שנעלמה ובמשך דקות ארוכות הביטה סביב בתקווה. אולי למושיע אחר בעל ידיים ואולי אף פינטזה על מסאז' מלטף במקביל למריחה.

    לו הייתי מוצא את העוז והמילים הנכונות הייתי מנתר להציע לה את עזרתי ומוסיף על כך "שבדי" מפנק ללא תמורה. בלי שתמרח לי בחזרה ומבלי שיוביל הדבר לשום תמורה. סתם בכדי להפיג את הכמיהה. אם רק היתה מבקשת, הייתי נשבע לשוב למחצלתי כמו ילד טוב בסיום המלאכה.

    אלוהים ריחם על ילדי הים ונתן לי צ'אנס נוסף, היא התעוותה בהפגנתיות בנסיון להגיע לשכמות. זה היה איתות ברור כי היא זקוקה לעזרה. חום השמש כבר הלהיט את מחשבותי וידעתי שלא יימצא עיתוי טוב מזה. נדרכתי בציפייה למבט מזמין ממנה, מבט אחד ואני איתה. וכך נותרתי, דרוך ונצור בחול עוד שעה ארוכה. עד שקמה והלכה.  

    עוד החמצה. רק הפעם,  בניגוד לימים בהם הייתי נעצב למראה אהובה לא ממומשת, הפעם קרה דבר נפלא, את הרחמים העצמיים החליפה הארה.

    הבנתי לראשונה כי העולם זקוק למלאכי קשר. במיליונים, בכל מקום, בכל שעה.

    לו היה נוכח שם בעל תפקיד שמזהה כמיהות הדדיות ומשדך בינהם, היינו שנינו זוכים זה בזה וגבה ניצל מכוויה. הוא היה ניגש אליה בנימוס ומציע את שירותי המוכרים, ולאחר שהיה מוודא את הסכמתה היה ניגש אלי ומשלח אותי למשימתי. הוא אינו זקוק לניסיון בשדכנות או זוגיות, רק עיניים חדות ואינסטיקט בריא. במחשבה ראשונה עדיין חסר היה לי מודל עסקי שיממן את משכורתם של המתווכים, אך האמנתי כי תימצא החברה המסחרית שתממנם תוך לקיחת חסות על עולם האהבה.

    יבוא יום, חשבתי,  יוקם "מנגנון-על" שיאתר ויחבר בין נפשות בודדות שכל הדרוש להן הוא היוודעות אחת אל השנייה. בעזרתו נפנה למאותרות הקרובות ביותר לנו בישירות וללא חשש, הרי גם הן רוצות בנו באותה מידה.

    כשחזרתי מהחוף (או קצת אחרי) שמעתי שהמציאו את האינטרנט ולא ארכו השנים והצטרפתי לקופידון ואחריו לג'יידייט. הרגשתי כי נמצאה לנו תרופה. מעתה כולנו נוכל לנסח את שאיפותינו הדיסקרטית ביותר ולקבל מאות הצעות למימושן. בצ'טים, בפורומים, בבלוגים, באתרי האהבה.מעתה אין סיבה שישב לו אדם לבדו בביתו, וברדיוס של מאות מטרים תשב לה בדד בת זוג פוטנצייאלית אשר לעולם לא תדע על קיומו. במנגנון החדש הסיכוי שנתחיל עם מישהי תפוסה הינו אפסי, הסירוב אכזרי פחות לעומת המפגש הפרונטלי, ומרבית הנשים שם אף מחכות שיתחילו איתן.

    היתכן כי עלינו לגן העדן לפנויים? ובכן, מסתבר שאפילו האינטרנט הכל-יכול לא מסוגל על המבוכה שהקפיאה אותי בחוף מזמן,  הרוב המוחלט של הפניות באתרי ההיכרויות נעשות על ידי 20 אחוז מהגולשים בלבד. מה עושים ה- 80 אחוז הנותרים? הביישנים פשוט יושבים ומחכים, פונים פעם פעמיים בשבוע ונחים.

    לא רוצים להרגיש לחוצים, לא רוצים לכפות את עצמם על אף אחת. והנשים, מרביתן מחכות שיזמו עימן את הקשר כמו בימי הביניים ומסננות את הפניות שקיבלו לכל היותר.  בקיצור, ההססנות עדיין לא מוגרה, רק במקום לבהות בנשים על החוף אנחנו בוהים בתמונות שלהן באתר.

    אם הייתי יכול לאחל לי ולכולנו מוטו לחיים, הייתי בוחר ב"עדיף רגע של אי נעימות מחיים של סבל".בעניינים של קיפוח נפש, עדיפה כנות קצרה ומביכה מתסכול מתמשך. זה נכון כשרוצים לבקש העלאה, זה נכון כמשתוודים בפני הפרטנרית שהליקוק באוזן עושה לך רע, וזה נכון במיוחד כשאהבת חייך הפוטנצייאלית עומדת לנגד עיניך ועוד שנייה נעלמת מעבר לפינה.

    עד כאן הכל ברור תאמרו, אבל מה לעזאזל אומרים לה בלי הכנה?  רווקים מנוסים הסבירו לי כי ההיענות של בחורות להתחלה תלויה בשלושה דברים :במראה שלך עוד לפני שפצית את הפה, בתחושה שלה עם עצמה עוד לפני שהיא ראתה אותך, ובאווירה תומכת שתאפשר התחלה. על אף אחד מהם אין לך ממש שליטה. כלומר,  זה ממש לא תלוי מה תגיד לה. פשוט תקום, תחייך ותמלמל את הדבר הראשון שעולה במוחך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/07 19:58:

      איך ?איך פיספסתי אותך כשעוד אפשר היה לשבת לידך בפעולה בצופים או בהפסקות בבית ספר????

      איך?

      נשיקות...

        7/10/07 16:35:

      ?אלדד - מה קורה בן אדם

      צור קשר

      ליאור וקנין 

       

        31/8/07 14:42:

      תודה :)

      תודה על שיצרת את הפלטפורמה

      אני חייבת לציין באופן אישי, שבחור שלימים אני כרגע שוקלת להיות איתו באמת הכרנו "בקופידון"

      אני אישית לא בעד לשלם כסף בשביל להכיר אך בהחלט האתר הזה תרם

        13/5/07 10:12:
      איזה מילים. איזו כתיבה. רק די לגלות פרטים מהחיים האישיים...(:
        9/5/07 22:21:
      תודה...:-)
        7/5/07 00:15:

      נהניתי מאוד לקרוא.

       

      אתה כותב מצחיק ומשעשע. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אלדד בן תורה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין