כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג הכללי שלי

    פוסטים אחרונים

    אלבניה

    1 תגובות   יום שבת, 12/4/08, 01:54
        כבר בהתחלה אני רוצה לענות על השאלה שכל כך הרבה אנשים התעקשו לשאול אותי: "למה דווקא אלבניה?"ובכן, אני מוכן להודות שאלבניה היא לא בדיוק המקום לעשות בו שופינג או ללכת לבתי קפה ולמוזיאונים, שלא לדבר על חופשה נהנתנית של בטן גב על חוף הים או על צפייה באחד מפלאי עולם. מי שנוסע לאלבניה נוסע קודם כל מתוך סקרנות.מה יותר מעניין מביקור באחת המדינות העניות באירופה, מדינה עם היסטוריה תרבותית מרשימה והיסטוריה לא פחות מרשימה של דיקטטורה ואלימות, מדינה שמצד אחד רמת הפשע בה היא גדולה ומצד שני נמצאת בתנופת פיתוח עצומה וחולמת להיכנס לאיחוד האירופאי, מדינה בעלת אופי אתני ייחודי והרמוניה נפלאה בין כל הדתות, מדינה עם חופים מהיפים בעולם ועם כבישים מהגרועים והמסוכנים שבהם. טוב, אני מסכים להודות, הסיבה שהחלטנו לנסוע לאלבניה הייתה העובדה שלא ידענו עליה שום דבר, נכנענו ליצר ההרפתקני לנסוע למקום שהיה עבורנו חידה אחת גדולה. את הטיול התחלנו ( אני ושתי אחיותיי) בטיסה מישראל לסופיה בירת בולגריה, טיסה שבדרך כלל לא אמורה לעלות למעלה משלוש מאות דולר עלתה לנו יותר משבע מאות בשל עוצר היציאות שהוטל על ישראל בחגים. את הדרך לאלבניה עשינו בשני אוטובוסים אחד מסופיה לסקופיה בירת מקדוניה והשני מסקופיה לטיראנה בירת אלבניה. על סופיה אין הרבה מה לספר מפני שכמעט לא הספקנו לעשות שם כלום ועל סקופיה עצמה אני יכול לתאר רק כיצד נראית מונית וכיצד נראה חדר מלון. בתור אדם הסולד מנסיעות ארוכות באוטובוס ( שימו שירותים באוטובוס ואני נוסע איתו לירח) אי אפשר להגיד כי הנסיעה מסקופיה לטיראנה הייתה מרגשת במיוחד, לפחות כל עוד היינו בשטח מקדוניה. כאשר חצינו את הגבול המקדוני והתחלנו לנסוע בשטח המדינה השכנה נשטפנו בגל של התלהבות ילדותית, אמנם היו כבר כמה שהזהירו אותנו אבל למרות שלכעורה היינו אמורים להיות מוכנים לא הצלחנו להישאר אדישים למחזה שנגלה אלינו מחוץ לחלון:מקלטים. המון מקלטים. האוטובוס נסע בכביש ההררי המוביל מאזור הגבול לעבר מרכז המדינה כאשר מצדי הכביש שכנו בתים מבודדים וחוות. מראה פסטורלי ויפיפה זה הופרע רק על-ידי מראה שנראה כאילו נלקח מתוך ספר קריקטורות או מתוך ציור סוריאליסטי. כל אחד מהבתים היה מוקף במספר רב של מקלטים. מבט סתמי מהחלון החוצה נתקל בעשרות רבות של מקלטים אשר דומים בצורתם לכיפה של כור גרעיני. מתברר שבאלבניה יש כשבע מאות וחמישים אלף מקלטים כאלה, בערך אחד לכל ארבעה תושבים. המקלטים נבנו כתוצאה מן הפחד המוגזם של הדיקטטור הקומוניסטי ENVER HOXHA, ששלט במדינה ביד ברזל מפלצתית מאז מלחמת העולם השנייה ועד מותו ב1985. הדיקטטור, שפחד מפני פלישה מכל כיוון אפשרי התעקש למגן את המדינה-אשר אומרים כי נשכחה על ידי העולם במשך כ 50 שנה-בכל דרך אפשרית. הבונקרים, אשר אמורים להכיל אדם אחד ונשק, נמצאים בכל מקום במדינה ורבים מהם עדיין במצב טוב ומתאימים למלחמה עתידית. מאוחר יותר שמענו שמועות כי השימוש העיקרי של הבונקרים בימינו הוא למפגשי התייחדות של זוגות אלבנים צעירים. תחת הרושם העז המשכנו בנסיעה לכיוון עיר הבירה, נסיעה שנמשכה כמובן כמעט פי שתיים מהזמן שאמורה הייתה להימשך לפי לוח הזמנים של חברת האוטובוסים. לבסוף לאחר למעלה מעשר שעות הגענו לטיראנה. האוטובוס עצר בתחנת האוטובוס העירונית שהייתה לא יותר ממגרש חול מוזנח. יצאנו מהאוטובוס ומיד נתקלנו במראה הטיפוסי למדינות העולם השלישי: המון רב של נהגי מוניות קפץ עלינו וניסע לשדל אותנו להשתמש בשירותיו. מסביב הכול היה מבולגן ומפחיד, העיר שנחשפה לפנינו נראתה כמו ענק מבולבל, המון מכוניות שחרשו את העיר ללא סדר או הגיון, בניינים גדולים ומוזרים ובעיקר איזושהי קדחתנות עצומה ולא מוסברת שנראתה כמו ישות עצמאית.  עלינו על מונית מסוג מרצדס ( עשרות אלפי מכוניות גנובות מגיעות כל שנה מרחבי אירופה לאלבניה. לפי טענות האיחוד האירופאי כ80 אחוז מכלי הרכב באלבניה הם כלי רכב גנובים שהגיעו ממקום כלשהו באירופה. במהלך הטיול למדנו יותר ויותר להעריך את הטענה הרווחת כי מכוניות המרצדס מגיעות לאלבניה כדי למות) ונסענו להוסטל שלנו. את ההוסטל הזמנו כבר יום קודם דרך האינטרנט, זהו אחד משני ההוסטלים היחידים בטיראנה. מתוך עניין בדקתי את כמות ההוסטלים בערים בגודל פחות או יותר דומה לטיראנה שמונה כ 600-900 אלף אנשים:  ( לפי www.hostelz.com)בירושלים ( 700 אלף אנשים) יש כ-25 הוסטלים באוסלו ( 550 אלף אנשים) יש כ-15 הוסטלים.בשטוקהולם ( כ-800 אלף איש) יש כ-15 הוסטלים.בטאלין ( כ-400 אלף אנשים) יש כ-17 הוסטלים.בריגה ( כ-750 אלף אנשים) יש כ-29 הוסטלים.די ברור שטיראנה נמצאת במקום גרוע בסוף מבחינת כמות ההוסטלים בעיר. ברור שלא ניתן להפיק מהתחקיר השטחי הזה יותר מדי, אבל מעניין לראות עד כמה מפגרת העיר אחרי ערים אחרות, אפילו כאלה במזרח אירופה. בנוסף אנחנו חוזים כאן בדוגמא נוספת לפרדוקס  הביצה והתרנגולת: אין בטיראנה הרבה הוסטלים כיוון שאין בה הרבה תיירים ואין בה הרבה תיירים כיוון שאין בה הרבה הוסטלים. ההוסטל היה נחמד מאוד ואפילו די מטופח, חוץ ממחסור מסוים במים וחשמל אין ספק כי זהו אחד ההוסטלים היותר נחמדים בהם שהיתי ( נקי ומטופח הרבה יותר מרוב ההוסטלים בלונדון ובניו-יורק). בהוסטל גם פגשנו תרמילאים אחרים שהגיעו לטייל במדינה, רובם היו כאלו שהיו בדרכם ממדינות כמו קרואטיה או סרביה ליוון, לא אנשים שבאו במיוחד לאלבניה אלא כאלו שרק ניצלו אותה כדי לחסוך כסף על טיסה.  היינו בטיראנה שלושה ימים וגילינו את אחת הפנינות היותר מיוחדות בעולם. שלושתנו היינו בערי בירה אחרות במזרח אירופה ( בוקרשט, סופיה, טאלין, סקופיה, ברטיסלאבה וורשה) וציפינו שטיראנה תהייה גרסה זהה פחות או יותר של אותן הערים אשר בעינינו  נראו ערים אפורות, עניות ומדכאות בעיקרן. טעינו, גילינו עיר צעירה, תוססת, נהנתנית ובעיקר אופטימית להחריד. אל תבינו אותי לא נכון, טיראנה היא עיר ענייה במדינה השנייה הכי ענייה באירופה( אחרי מולדובה) שאחד המשפטים הידועים עליה הוא : "שוויון יש רק באלבניה: שם כולם רעבים". ההיסטוריה האלבנית היא אחת העשירות והמעניינות בעולם.  קריאה מדוקדקת שלה סייעה לנו להבין הרבה ממה שראינו סביבנו. אלבניה הייתה תחת שליטת האימפריה העותמנית כבר משנת 1478 ועד סיום מלחמת הבלקן השנייה ב 1912.אחת התקופות המכוננות והמשמעותיות בתולדותיה של אלבניה הייתה בין השנים 1443-1468. בין אותן שנים הצליחה אלבניה למנוע מהאימפריה העותמנית להשתלט עליה. ההתנגדות האלבנית לעותמנים הפכה לסמל בכל רחבי אירופה. ניסיונות התקיפה הרבים של העותמנים נהדפו במשך כ-25 שנה על ידי האלבנים תחת הנהגתו של Gjergj Kastrioti Skanderbeg שעד היום נחשב לגיבור הלאומי של המדינה, ואכן נתקלנו בפסלים ובדיוקנאות שלו בכל מקום. אלבניה קיבלה את עצמאותה ב 1912 בעקבות הרצון של איטליה והאימפריה האוסטרו- הונגרית להגביל את כוחן של סרביה ויוון. אלבניה הוכרזה כממלכה והמעצמות המליכו עליה את ,Prince William of Wied אחיינה של המלכה אליזבת מרומניה. המצב לא החזיק מעמד זמן רב ולאחר מאבקים רבים עלה Ahmet Zogu  לשלטון ב-1925 . ב-1928 הוא הכריז על עצמו כמלך אלבניה הראשון מאז    Skanderbeg וכינה את עצמו  Skanderbegהשני. Ahmet Zogu ידוע בעיקר בעקבות העובדה ששרד כ-55 ניסיונות התנקשות. הידוע שבהם התרחש בווינה ב 1931 כאשר Ahmet Zogu הצליח לפגוע במתנקשים על ידי שימוש באקדחו האישי והיה למנהיג היחיד בהיסטוריה המודרנית שירה בעצמו לעברם של מתנקשים פוטנציאלים.אלבניה הייתה המדינה הראשונה שנכבשה במלחמת העולם השנייה. איטליה, ששאיפותיה להשתלט על המדינה היו ידועות כבר זמן רב, הצליחה לכבוש את אלבניה ב 7.4.1939.  במהלך המלחמה היו קבוצות אלבניות רבות אשר התנגדו בכוח לאיטלקים ואחר-כך לגרמנים. באוקטובר 1944 הצליחו הכוחות האלבנים להבריח את הגרמנים אל מחוץ למדינה והיו למדינה המזרח אירופאית היחידה שעשתה כן ללא עזרת ברה"מ.  האלבנים, שהיו ברובם מוסלמים, הגנו על כל היהודים שלהם מן הגרמנים ואפילו קלטו יהודים ממדינות שכנות על מנת להצילם. אלבניה היא המדינה היחידה באירופה שהגנה ושמרה על כל האוכלוסייה היהודית שלה מפני הנאצים, למעשה היא הייתה המדינה הכבושה היחידה שמספר היהודים בה לאחר המלחמה היה גדול ממספרם לפניה. לאחר המלחמה עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון והפכה לדיקטטורה בראשותו של Enver Hoxha.במהלך התקופה הקומוניסטית בודדה אלבניה מן העולם, ב-1961 היא ניתקה את הקשר עם בעלת בריתה העיקרית ברה"מ, בת-הברית העיקרית שלה הפכה להיות הרפובליקה העממית של סין אלא שגם הסיוע מכיוונה נפסק לאחר מותו של מאו עקב איבוד העניין של המשטר החדש באלבניה. התוצאה הייתה בידודה המוחלט של אלבניה מהעולם וקטסטרופה כלכלית. אחת העובדות המעניינות יותר קשורה לביטול הדת באלבניה. ב-1967 נאסרה כל פעילות דתית באלבניה והשלטון הכריז עליה כעל המדינה האתיאיסטית היחידה בעולם. בתי תפילה נהרסו או שהפכו למגרשי ספורט וכל פעילות דתית נתקלה בתוקפנות רבה מצד המשטר. רק אתרים היסטוריים ספורים שרדו את ההתקפה כנגד הכנסיות והמסגדים ולא נהרסו. כיום באלבניה ישנה הרמוניה בין הדתות , לפי הערכות כ 60% המאזרחים הם מוסלמים וכ30% הם נוצרים. כמעט ואין חשיבות לדת באלבניה,יש שיווין הזדמנויות מוחלט בין כל הדתות ( חוץ מהאפליה הנוראית כנגד הצוענים) והרמוניה מלאה. לא פעם חזינו בעצמנו במוסלמים שפוקדים את הכנסייה ביום ראשון ובנוצרים אשר הולכים למסגד ביום שישי. גם את המתח הדתי הרב ששרר באזור בעקבות המלחמה האחרונה בבלקן שרדה אלבניה בהצלחה מרובה. לאחר פטירתו של Enver Hoxha  ב-1985 עלה ramiz alia  לשלטון, להוציא העובדה שכששת אלפים מתנגדים פוליטיים הוצאו להורג תקופתו מתאפיינת בעיקר ברפורמות ובהתפתחות כלכלית. בתחילת שנות התשעים הגיעה גל ההפגנות האנטי קומוניסטיות ששטף את אירופה גם לאלבניה, ומאבק עממי שעיקרו בקבוצות של סטודנטים הכריח את הממשל להכריז על בחירות דמוקרטיות שנערכו ב-31.3.1991. תקופת ההסתגלות למצב החדש היא אחת הדוגמאות המאלפות לקשיים של המדינות הקומוניסטיות לאחר נפילת החומה. המדינה התקשתה להשתלב במערכת הקפיטליסטית, מהר מאוד הבינו רבים כי התחרות היחידה שיוכלו להעניק לעולם היא בתחום הפשע. מאפיות וארגוני פשיעה רבים קמו ואף חמור מכך, הפושעים התחילו להבין את הכוח הטמון בפוליטיקה ולהשתלב בה. המצב שנוצר היה כאוס מוחלט, אנשים רבים נחטפו או ברחו לחו"ל וההקפדה על החוקים או על תשלום מיסים הייתה מינימלית. לפי ספרו של תומאס פרידמן " הלקסוס ועץ הזית" ב-1997 הייתה פיצרייה מקומית בטיראנה למשלם המיסים ה35 בגודלו במדינה. מתוך הכאוס שנוצר במדינה החלה לצמוח כלכלה קרימינלית. התופעה הבולטת ביותר הייתה ההשקעות העצומות של אנשים " במזימות פירמידה". אנשים רבים השקיעו את כל כספם בחברות שהבטיחו להם תשואה עצומה תוך זמן קצר. החברות משכו כל הזמן משקיעים חדשים והחזירו באמצעות הכספים שנכנסו מהם את ההשקעה למשקיעים הישנים, שיטה מצוינת כל עוד ישנם משקיעים חדשים. המוני אנשים נגררו להשקעה בחברות האלה, שנחשבו מכובדות ומקושרות לשלטון, לא הבינו את חוסר התוחלת הכלכלית המוחלט שלהן ולא צפו את התרסקותם הקרובה. ההשקעות היו כל-כך מפתות שאנשים רבים מכרו את כל רכושם על מנת להשקיעו. רבים מתארים את מה שקרה באותה תקופה כקדחת פירמידות שתקפה את המדינה כולה, ההשקעות היו כל-כך מפתות שכמעט כולם השקיעו בהם את  מרבית כספם מפוליטיקאים ואנשי אקדמיה ועד לאנשים הפשוטים. ואכן ב-1997 התרסקו רוב החברות והמוני אלבנים איבדו את כל רכושם. המדינה נכנסה למצב של אנרכיה מוחלטת כאשר ההמונים שרפו כל דבר אפשרי בניסיון עיוור להחזיר את כספם, ביזה תקיפות אלימות ושוד היו נפוצים בכל מקום ומאבק, שהחל לקבל אופי של מלחמת אזרחים התחיל התהווה בין הדרום לצפון. המדינה נרגעה רק אחרי שנכנסו כוחות זרים אירופאים כדי לייצב את המצב. הזעזוע הבא התרחש ב-1999 בעקבות הגעתם של המוני פליטים אלבנים מזירות הקרב בקוסובו, אבל העובדה שהשלטון הדמוקרטי הצליח להתמודד עם האתגרים בצורה מרשימה עזרה מאוד לביסוסה של הדמוקרטיה במדינה. לאט לאט הצליחו האלבנים לייצב את המצב במדינה ולאחות את הקרעים, השלטון הדמוקרטי התבסס והכלכלה החופשית החלה להיבנות. כיום אלבניה נמצאת על סף הצטרפות לנאטו ועל סף כניסה למעגל השיחות המקדימות להצטרפות לאיחוד האירופאי. היא מקבלת סיוע כלכלי רב ונמצאת בצמיחה. התל"ג שלה עומד על כ-5316 דולר, לפי מדד איכות החיים של האו"ם היא נמצאת במקום ה-78 בעולם ותוחלת החיים הממוצעת בה היא 76.2 שנים.ואכן ניתן לראות את תנופת הצמיחה בכל מקום. במהלך שלושת הימים שטיילנו בטיראנה התרשמנו מאוד מהבניינים הגבוהים שנבנים, מהחנויות, בתי הקפה והמסעדות הרבות וממה שנראה כפריחה כלכלית של עיר עניה. השדרה המרכזית לא מזכירה כלל שדרות מרכזיות בערים קומוניסטיות עניות.  השדירה היפה והמטופחת, המסתיימת בכיכר המרכזית המרהיבה, היא פשוט נפלאה ומזכירה בעיקר מחזות מפאריז או מרומא. אחד האזורים האופנתיים והתוססים בעיר הוא הרובע הקומוניסטי לשעבר שנקרא  THE BLOCK (עקב העובדה שהיה חסום בפני כל מי שלא היה חבר מפלגה) אבל כמו שאומרים מאז יצא מתוק, אחרי הנפילה של הקומוניזם היה האזור המרכזי הריק מוכן להפוך למרכז התרבותי של העיר. האזור מוצף במסעדות, חנויות, בארים ומועדונים ולי אישית הוא הזכיר את האזוריים האופנתיים בלונדון כולל השיק והחן הצעיר שלהם.אינני מכחיש את העובדה שהיינו בבועה מסוימת. ברור שיש עוני רב בטיראנה ולא הכל נראה נהדר כמו שאני מתאר, אבל זאת בדיוק הנקודה החזקה של העיר, גם האזורים העניים שלה הם מטופחים וצבעוניים, מלאי חיים ושימחה. אחד המראות הטיפוסיים ביותר של העיר הוא הבתים הצבעוניים. כמעט כל השיכונים בעיר נצבעו בשלל צבעי הקשת, בתים שבערים אחרות משדרים לך אפרוריות דיכאונית מחייכים אליך כאן וגורמים לך להרגיש טוב. לאחר שלושה ימי התוודעות לעיר שכללו סיורים לאורך ולרוחב, אכילה במגוון מסעדות מקומיות ( האוכל המקומי הוא שילוב של המטבח האיטלקי והיווני- מזרח אירופאי, פחות טוב משניהם אבל עדיין די הגון), בילויים רבים (כאמור יש המוני פאבים ובתי קפה) והיכרות צמודה עם תיירים ומקומיים (ציפינו לגרסה נוספת של סלאבים, קיבלנו איטלקים משופרים) החלטנו לשכור רכב ולטייל קצת ברחבי המדינה. לפי סטטיסטיקת גניבת הרכב במדינה לא מפתיע שמחירי ההשכרה גבוהים כל-כך, שילמנו כ 95 יורו ליום לרכב מדרגה D. הרבה יותר ממחירי ההשכרה במערב אירופה ובארצות-הברית. אחת החוויות הקשות בחיי הייתה הנהיגה בטיראנה.נהגים מטורפים, העדר מוחלט של חוקי תנועה, כיכרות עם שלושה מסלולים ומחסור ברמזורים ותמרורים הפכו את חצי השעה הראשונה לשיא מבחינת שריפת הקלוריות שלי. יצאנו מהעיר, והתחלנו מסע של חמישה ימים ברחבי המדינה. כבישים רבים דמו מאוד לכבישי המוות בהודו או בדרום אמריקה ואפילו הכבישים הראשיים היו במצב נורא, לא סלולים בחלקם, ללא תאורה וצרים מאוד. אחד המאפיינים הראשיים של נהיגה באלבניה הוא הפיכתו של כביש דו מסלולי( אשר יותר מתאים למסלול וחצי) לכביש תלת מסלולי. זה מפחיד, לפעמים מכוניות נוסעות מולך בנתיב שלך, אין לאן לברוח וצריך לסמוך על יכולת ההתחמקות המופלאה של הנהגים האחרים. שלא יהיה ספק, עוד לפני הנסיעה שמעתי מהמון אנשים שאי אפשר לנהוג באלבניה וניסיון השתלבות בתנועה המקומית הוא מסוכן מדי, למרות זאת לדעתי זה בהחלט אפשרי. נכון שיש כאוס מסוים בדרכים אבל בכל זאת יש איזשהו סדר בתוך הכאוס. לוקח כמה שעות כדי להתרגל לקצב הנהיגה המקומי אבל אחר-כך ניתן בהחלט להצטרף לחגיגה ולנהוג ביתר חופשיות. כל עוד מקפידים לנסוע לאט, לבדוק היטב לפני כל עקיפה ולשים את האגו בצד, ניתן בהחלט לנהוג באלבניה במכונית. העובדה הבולטת ביותר בכבישים היא הכמות העצומה של תחנות דלק. מעולם לא נחשפתי לכמות כזאת. ביום האחרון של הנסיעה החלטנו להפוך את העניין למדעי ולספור כמה תחנות אנחנו רואים בשעה. נסענו בכביש לא מאוד ראשי, וספרנו 54 תחנות דלק. מספר עצום, חלקן יפות ומטופחות וחלקן מוזנחות. לאור האזהרות הרבות ששמענו בקשר למחסור בדלק נשארנו פעורי פה. בישראל, במשך שעה של נסיעה בכביש 1 יש בקושי 2 תחנות. הבנו שהסיבה למספר הרב כל-כך של התחנות נעוץ קודם כל במספר הרב של כלי הרכב הנמצאים באלבניה ( כאמור כ-80% מהם גנובים) אך גם בעובדה שבמהלך המלחמה בבלקן אחד העסקים הרווחיים ביותר היה להבריח דלק למדינות שהיו תחת מצור. בנוסף באופן מפתיע יש באלבניה יחסית הרבה נפט ( הממשלה שומרת את הכמות המדויקת כסוד ) וכנראה שהשחיתות והשוק הפרוץ מאפשרים לרבים לנסות את מזלם . לאחר נסיעה מייגעת הגענו לדורס, אחת הערים העתיקות באלבניה ובה מנזר מרהיב, אחד היחידים שלא נהרס בגל האתיאיסטי. חיפשנו מקום לעשות קמפינג, והגענו לחצר של משפחה מקומית. לאחר כרבע שעה בה ניסינו לקרוא להם החוצה יצאו אלינו כמה מחברי המשפחה וניסו להבין מה לעזאזל אנחנו רוצים. הם דיברו רק אלבנית אנחנו רק עברית ואנגלית. לאחר ניסיונות תקשורת כושלים הגיעה אחת השכנות, משוררת, אלמנה, דוברת אנגלית. הסברנו שאנחנו מעוניינים להקים את האוהל שלנו בחצר שלהם והם התעקשו שנישן בביתם. היה מעניין ומרגש מאוד. אמנם סבלנו מקשיי התקשורת הרבים, מהרעב הכבד שהציק לנו ( לא היו מים זורמים ולכן הם לא יכלו לבשל עבורנו), מהמחנק ששרר בחדר ומהטפילים ששלטו בו, אבל שמחנו לחוויה הייחודית והחד פעמית שנזדמנה לנו. לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שהסבא הזקן שדאג לחבק אותי ולנשק אותי פעמים רבות השתוקק ליצור חיבור ביני לבין נכדתו, שהייתה דרך אגב מאוד חיננית. לצערי הפערים הרבים בינינו מנעו מאיתנו להתחבר.עם בוקר, עייפים ומתגרדים, השתדלנו להתחמק מהר ככל האפשר וללכת לאכול משהו לפני שנגווע ברעב. לצערנו התוודענו לתופעה שחזרה על עצמה פעמים רבות: אין היכן לאכול. ברחוב המרכזי של העיר היו המוני בתי קפה אבל בכולם חזרו על המנטרה הקבועה: " סליחה אין אוכל". לקח לנו יותר משעה כדי למצוא מקום דלוח ומוזנח לבזבז בו את כספנו.לאחר סיור במבצר המרהיב המשכנו  במסענו באלבניה. הוא כלל מפגש עם חופים מדהימים, כבישי הרים עוצרי נשימה, כפרים מבודדים, ערי נופש נפלאות וזולות להחריד, ושירותי "בול-פגיעה" רבים. אחת התופעות היותר מעניינות שהתוודענו אליה קשורה בהמוני המהגרים היוצאים את אלבניה לצרכי עבודה. מתברר שהמון אלבנים נוסעים למדינות אירופה וארצות הברית על-מנת לעבוד, כמעט לכל אדם שדיברנו איתו היה בן משפחה שהוא מהגר עבודה וחלק עצום מהכלכלה המקומית מתבסס על הכנסות מענף זה. לאחר חמישה ימים ברחבי היפהפייה המוזנחת להחריד חזרנו לטיראנה, אולי העיר האירופאית היחידה ללא סניף של מקדונלדס ( יש חיקוי אלבני די מוצלח למקדונלדס), ומשם נסענו לשדה התעופה הבין-לאומי על שם אימא תרזה. מתברר שהנזירה המפורסמת הייתה אלבנית, וכיום היא אחד ממוקדי הגאווה העיקריים של עמה. יש המוני כיכרות, רחובות ואתרים על שמה, שלא לדבר על שטרות או פסלים הנושאים את הדיוקן הצנוע שלה.התוכנית הייתה לטוס משדה התעופה( מודרני יחסית, לא גדול במיוחד אבל משדר נינוחות קלילה ונקייה) לבלגרד ומשם לקחת רכבת לסופיה. אבל מציאות לחוד. את זמן האיכות שלנו בבלגרד ביליתי בבית חולים מקומי במצב גופני נורא.
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/08 09:53:
      יפה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      sorryexhibition
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין