כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל מילה אמת

    אני לא טובה בלהמציא. אני גרועה בכתיבת סיפורים שלא היו ולא נבראו. כל מה שאני כותבת, קרה במציאות. אולי אני מתארת קצת בהגזמה, אוקיי, אבל נשבעת לכם שכל מילה אמת. כמעט.

    כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב ©

    -רוב התמונות בבלוג נלקחו מגוגל תמונות. זכויות יוצרים? אין לי מושג למי לתת קרדיט-

    0

    שיעורי בית

    40 תגובות   יום ראשון, 1/6/08, 21:10

     

    "בשיעור הבא כולם צריכים להביא גרגירי חומוס וגרגירי שעועית", הכריזה המורה למלאכה בסוף היום, "להתראות".

    תלמידי ג-1 מיהרו להפוך את הכסאות בקול רעש גדול ושעטו החוצה. הם אהבו את שיעורי מלאכה, אבל עוד יותר אהבו ללכת הביתה.

    אני לא אהבתי את שיעורי מלאכה. היו לי שתי ידיים שמאליות מאין כמותן. כשהמורה לימדה אותנו לסרוג במסרגה אחת, הסתבכתי. כשהיינו צריכים לרקום, לא ידעתי אפילו איך עושים את הקשר שנועד לשמור שהחוט לא יעבור כולו דרך הבד, וכשהיינו צריכים לתפור כפתור - טוב, אני לא רוצה לדבר על זה אפילו.

    גם שיעורי ציור לא היו אהובים עלי. כולנו היינו צריכים לצייר את אותו הדבר, ורוב השיעורים היו סביב נושאים חינוכיים ומשעממים. מי רוצה לצייר את "השכונה שלי" בפעם המליון או מעבר חצייה ותמרורים בשיעור שנושאו "זהירות בדרכים"?

    וכך הפכו ימי שני לימים השנואים עלי ביותר. מערכת השעות היתה: שעה ראשונה ושניה - ציור, שעה שלישית התעמלות, רביעית חמישית - מלאכה. חרא של יום.

    ועכשיו המורה הזו רוצה גרגירי חומוס ושעועית. הו יופי. ההורים שלי ימותו על זה. מה הם יודעים? הם לא היו מעורבים בענייני בית ספר. אמא שלי היתה באה לימי הורים, אבל זהו. אבא שלי מעולם לא הראה צל של התעניינות. כשאספו כסף לועד הורים או לטיולי בית ספר - הייתי פוחדת לבקש ממנו, שלא יבוא עם נביחת ה"אין לי" התמידית שלו. בתחילת השנה, כשאספו כסף ל"סל תרבות", שזה בעצם תשלום עבור כל ההצגות והפעילויות לתלמידים במהלך השנה, הוא ממש חטף קריזה. "סל תרבות? סל גניבה!" סינן דרך שיניים חשוקות, "אני לא מבין בשביל מה צריך את זה. שלא ילכו להצגות!"

    אמא שלי, שלא עבדה, היתה משיגה בשבילנו כסף ומשלמת על הדברים האלה. מההורים שלה, מהאחיות שלה, מהעודף של המכולת. היא לא רצתה לריב איתו, אז היא סתמה את הפה, אבל לשלם לבית הספר היא תמיד שילמה.

    הלכתי הביתה ולא אמרתי כלום על גרגירי חומוס ושעועית. מה אני אעשה בשיעור? לא יודעת. לא רציתי לחשוב על זה. אני אשבור את הראש בשבוע הבא.

    סידרתי את התיק שלי ליום שלישי, ובדקתי איזה שיעורי בית יש לי להכין למחר. היו שיעורים בחשבון. קלי קלות. תרגילים דביליים שפתרתי תוך עשר דקות.

    היו גם שיעורים בעברית. דף עבודה עם שיר ושאלות:

    בילי/נורית זרחי

    הָיָה לִי כֶּלֶב,

    קָרְאוּ לוֹ בִּילִי,

    בִּילִי שֶׁלִי הָאוֹבֵד -

    כַּפְתוֹר לְבַנְבַּן,

    וְעינַיִם שֶׁל יֶלֶד

    הָיָה לִי יְדִיד אֱמֶת.

    בִּילִי שֶׁלִי

    לֹא הָיָה סְתָם כֶּלֶב,

    הַכּל לוֹ הָיִיתִי אומֵר,

    דוּמָם הִסְתַּכִּל בִּי מִבְּלִי לְדַבֵּר,

    הָיָה לִי פָּשוּט חָבֵר.

    אִמָּא אָמְרָה:

    "כֶּלֶב זֶה כֶּלֶב,

    וְאַל תִּקַּח לַלֵּב."

    אִמָּא אָמְרָה:

    "יֵש הַרְבֵּה כָּאֵלֶּה,

    עַל שְׁטוּת שֶׁכָּזוֹ לְיַבֵּב?"

    שָתַקְתִּי. אִמָּא כְּלָל לֹא הֵבִינָה,

    בִּילִי שֶׁלִי הָאוֹבֵד ,

    בִּילִי חָמוּד לא הָיָה סְתָם כֶּלֶב,

    הָיָה לִי יְדִיד אֱמֶת.

    1. קראו את השיר.

    2. למה הילד בשיר כל כך עצוב?

    3. מה פירוש ידיד אמת?

    4. אם בילי הכלב יכול היה לדבר, מה היה אומר לילד?


    תאמינו או לא, הייתי גרועה בעברית. אולי זה בגלל שלא אהבתי את המורה, אולי בגלל שהחלק הזה אצלי לא התפתח עדיין. אהבתי לקרוא אבל לא אהבתי שאומרים לי מה לקרוא, לא אהבתי ששואלים אותי שאלות על מה שקראתי, והכי הכי שנאתי שיעורי בית בנושאים שקראתי עליהם. זה הוציא מהעניין את כל הכיף.

    אמא שלי לא יכלה לעזור לי בשיעורי הבית. היו לה עוד שלושה ילדים, חוץ ממני, לטפל בהם. אחי היה בכיתה א' והיה בטראומה בגלל המעבר מהגן לבית הספר. אחותי היתה בגן תת חובה וקינאה באח הקטן, שנולד לנו פחות מחצי שנה לפני כן. אמא שלי, שהיתה כולה בת 28 אז, הייתה קצרת רוח וחסרת סבלנות, ואני העדפתי שלא להציק לה עם שיעורי הבית המטופשים שלי בעברית.

    בשעה חמש אבא שלי חזר מהעבודה. כרגיל, הדבר הראשון שהוא עשה היה לבשל קפה על הגז ולפתוח את הטלויזיה על "ערב חדש". באתי וישבתי לידו, עם צלחת ביסקוויטים.

    "אני יכולה לטבול ביסקוויט בקפה שלך, אבא?"

    "כן".

    "אתה יכול לעזור לי בשיעורים בעברית, אבא?"

    "כשאני אצא מהמקלחת".

    כשהוא יצא מהמקלחת חיכיתי לו בסלון עם המחברת ועם דף העבודה. הוא הדליק סיגריה והתיישב.

    קראנו ביחד את השיר. הוא שורה ואני שורה.

    על שתי השאלות הראשונות עניתי בלי בעיות: הילד בשיר עצוב מאוד, כי הכלב שהוא אהב הלך לאיבוד, ואמא שלו לא מבינה אותו. ידיד אמת זה חבר אמיתי, שאפשר לספר לו הכל והוא לא שואל, רק מקשיב.

    הגענו לשאלה האחרונה. אבא שלי הקריא לי אותה בקול רם: אם בילי הכלב יכול היה לדבר, מה היה אומר לילד?

    נתקעתי. מה אני, כלב? מאיפה לי לדעת מה הכלב היה אומר?

    אבא שלי, מצדו, רצה כבר לסיים ולהתפנות לענייניו. לא היה לו כוח לשיעורי בית של ילדים בכיתה ג'.

    "נו?" שאל אותי, "מה הכלב היה אומר?"

    "הוא.. אה.. לא יודעת".

    "תחשבי, חמודה. יש לך עוד שאלה אחת אחרונה ודי", שמעתי את חוסר הסבלנות בקול שלו, והמוח שלי פשוט נאטם. לא רק שלא יכולתי לחשוב כמו כלב - לא יכולתי לחשוב כמו ילדה אינטיליגנטית בת שמונה.

    "גם כן שיעורי בית", שמעתי אותו ממלמל לעצמו. בטח קילל את הרגע שהסכים לעזור לי. "מאיפה המורה שלך הביאה את השאלה הזו?" שאל אותי חצי בצחוק. אבל זה היה צחוק לא נעים.

    "לא יודעת", גמגמתי, "זה מה שהיא שאלה".

    "טוב. אז לא נענה על השאלה הזו", קבע.

    "אבל צריך לענות על כל השאלות".

    "אז תעני".

    "אבל אני לא יודעת", למה אני מנסה להסביר לו בכלל? אני אתחרט על זה. "בגלל זה אתה צריך לעזור לי".

    "אני צריך לעזור לך? אני אעזור לך", אמר לי, ואני הרגשתי איך הבטן שלי מתכדררת בפחד, "את כותבת?"

    אופס.

    הוא דחף לי את העיפרון ליד.

    "כלב", הרים את קולו, "לא צריך לדבר!"

    התחלתי לבכות.

    "אני לא יכולה לכתוב את זה" יללתי, "אני אקבל ציון לא מספיק. זו לא תשובה".

    "אל תתחכמי איתי ותכתבי!" הוא נשאר על הטונים הגבוהים. "ואם למורה שלך תהיה בעיה, תגידי לה שככה אבא אמר!"

    היד שלי רעדה כל כך שבקושי הצלחתי להחזיק את העיפרון.

    כתבתי: כלב לא צריך לדבר.


    הוא היה רק בן 33 אז. אישה שלא עובדת, ארבעה ילדים ואפס סבלנות. עד גיל 18 רעדתי ממנו, אחר כך פשוט לא ראיתי אותו ממטר.

    עד היום הוא נשאר חסר סבלנות. כל החברים שלו תמיד אמרו עליו שהוא כזה בחור טוב, כזה איש נחמד, ואולי אליהם הוא היה הכי נחמד בעולם, אבל הם לא היו הילדים שלו, הם לא גרו איתו באותו בית, הם לא ידעו כמה בלתי נסבל הוא יכול להיות וכמה לא אכפת לו להוציא את התסכולים שלו על כל מי שקרוב.

    -I wish-

     


    למחרת, בבית הספר, לפני השיעור, הפלתי את המחברת לברזיה המקולקלת בחצר, זו המסריחה עם המים העומדים. אמרתי למורה שילדים גדולים שאני לא מכירה לקחו לי אותה וזרקו לשם.


    ושיעורי בית? מאותו יום הכנתי אותם לבד. תודה רבה לך אבא יקר, אבל לא, תודה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/08 22:50:

       

      צטט: little78 2008-06-02 21:10:55

      כוסאאאאוווומו עם הקפה הדפוק הזה.

       

      זה מה שרציתי לכתוב:

       

       

      את שומעת את מה שאת אומרת?

       

      לכולנו יש הורים קצת חונקים, קצת נודניקים, קצת לא מסתפקים בציונים שאנחנו מביאים וכו', ולכולנו באמת יש שריטות מהם, אבל הבחורה מספרת פה על אבא בנזונה (תסלחי לי פיבס, כן?) ועל אמא לא מתפקדת. זה לא כולנו. זה ילדים שהמועצה לשלום הילד היתה צריכה להתערב מזמן, רק שאין לה באמת מה לעשות עם זה, וזה שגדלה הילדה ונהייתה בחורה אינטיליגנטית, קוראת ספרים, מטפלת בעצמה ולמרות הכל שפויה, זה רק מעיד על איזה חומר אנושי מדהים מהווה אצלה בסיס, ושום דבר מזה זה לא הודות להורים שלשמחתי הם לא "טבעיים" ולא של "כל אחד", אלא מהסוג שבגללו חבל שלא צריך רישיון בשביל הורות.

                                  

      פיבס, את כבר יודעת מה אני חושבת עלייך.

      -מעריצה מרחוק-

       מאמי, אני מרשה לך להעריץ מקרוב.

      באמת אין לנו מספיק זמן איכות.


      -כוסאומו הקפה אינדיד-

        2/6/08 22:47:

       

      צטט: המטיף 2008-06-02 18:15:00

      how can you find it in you to write so much and so well. it is hard to keep up with you. and that is a compliment my dear

      אין צדק בעולם.

      אתה צועד, שורף קלוריות ומרזה,

      ואני פה משמינה מהמחמאות.


      -אתה עושה את זה בכוונה. אני יודעת-

        2/6/08 21:10:

      כוסאאאאוווומו עם הקפה הדפוק הזה.

       

      זה מה שרציתי לכתוב:

       

       

      את שומעת את מה שאת אומרת?

       

      לכולנו יש הורים קצת חונקים, קצת נודניקים, קצת לא מסתפקים בציונים שאנחנו מביאים וכו', ולכולנו באמת יש שריטות מהם, אבל הבחורה מספרת פה על אבא בנזונה (תסלחי לי פיבס, כן?) ועל אמא לא מתפקדת. זה לא כולנו. זה ילדים שהמועצה לשלום הילד היתה צריכה להתערב מזמן, רק שאין לה באמת מה לעשות עם זה, וזה שגדלה הילדה ונהייתה בחורה אינטיליגנטית, קוראת ספרים, מטפלת בעצמה ולמרות הכל שפויה, זה רק מעיד על איזה חומר אנושי מדהים מהווה אצלה בסיס, ושום דבר מזה זה לא הודות להורים שלשמחתי הם לא "טבעיים" ולא של "כל אחד", אלא מהסוג שבגללו חבל שלא צריך רישיון בשביל הורות.

                                  

      פיבס, את כבר יודעת מה אני חושבת עלייך.

      -מעריצה מרחוק-

        2/6/08 21:09:

       

      צטט: little78 2008-06-02 21:09:08

       

      צטט: אוסטרליה 2008-06-02 06:59:27

      איזה פוסט , את מזכירה לי את ילדותי גם. אמא שלי היתה מכריחה את אחותי שתעזור לי בשיעורים. והקטע עם אבא שלך ממש מזכיר לי את אבי. למרות שהורי עד היום חושבים שאני הילדה הקטנה שלהם (עלק בת 40). פיבי כל אחד עבר דבר כזה או אחר בילדותו ככה שמה שעברת זה טבעי ולא רק זה כייף היום לחשוב על מה שהיה פעם.

       

       

      את שומעת את מה שאת אומרת?

        2/6/08 21:09:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-06-02 06:59:27

      איזה פוסט , את מזכירה לי את ילדותי גם. אמא שלי היתה מכריחה את אחותי שתעזור לי בשיעורים. והקטע עם אבא שלך ממש מזכיר לי את אבי. למרות שהורי עד היום חושבים שאני הילדה הקטנה שלהם (עלק בת 40). פיבי כל אחד עבר דבר כזה או אחר בילדותו ככה שמה שעברת זה טבעי ולא רק זה כייף היום לחשוב על מה שהיה פעם.

       

        2/6/08 18:15:

      how can you find it in you to write so much and so well. it is hard to keep up with you. and that is a compliment my dear

        2/6/08 10:58:

       

      צטט: אור248 2008-06-02 10:51:00

      אבל באמת.. מאיפה היא הביאה את השאלה הזאת?

      היא כנראה רצתה לתת לילדים בעלי כושר ביטוי הזדמנות להראות כמה שהם חכמים, או משו.

      מעניין לציין, אגב, שבאותה שנה, למרות כל שנאת הלימודים שלי, שלחו אותי למבדקים לילדים מחוננים. הא הא, אבא שלי בכלל לא הבין מאיפה זה נפל עליו. ובגלל שזה עלה כסף - לא הלכתי.


      -השיר בכלל נכתב על אבא של נורית זרחי, שנפטר-

        2/6/08 10:51:

      אבל באמת.. מאיפה היא הביאה את השאלה הזאת?

        2/6/08 07:54:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-06-02 06:59:27

      איזה פוסט , את מזכירה לי את ילדותי גם. אמא שלי היתה מכריחה את אחותי שתעזור לי בשיעורים. והקטע עם אבא שלך ממש מזכיר לי את אבי. למרות שהורי עד היום חושבים שאני הילדה הקטנה שלהם (עלק בת 40). פיבי כל אחד עבר דבר כזה או אחר בילדותו ככה שמה שעברת זה טבעי ולא רק זה כייף היום לחשוב על מה שהיה פעם.

       

      יש קלישאה שאומרת שהורים תמיד יחשבו עלינו כעל ילדים קטנים.

      מצד אחד, אני מבינה מאיפה זה בא. יש לי אח בן 13 ואני מניחה שתמיד אחשוב עליו כעל תינוק.

      ומצד שני, זיבי, ילדה קטנה? זה מה שהם חושבים? בעיה שלהם!


      -ומה שעברנו בילדות עיצב אותנו למי שאנחנו היום. לטוב ולרע. ג'יזס, אני שונאת קלישאות אבל הן נכונות לפעמים-

        2/6/08 07:44:

       

      צטט: phoebe 2008-06-02 07:19:32

      לפעמים אני חושבת שיש גֶנים שפשוט אסור להעביר הלאה.

      אבל אימוץ תמיד נראה לי דרך מצויינת להורות.


      -רק אל תדברי איתי על הגשמה עצמית על הבוקר...-

       

                     טוב...

       

       

       

      מעכשיו אני שותקת.

       

        2/6/08 07:39:

       

      צטט: ayalab 2008-06-02 07:32:02

       

      נדמה לי שבכל זאת למדת ממנו איזה שיעור לחיים.

      אה, ברור שלמדתי.


      -מה לא עושים-

        2/6/08 07:32:

       

      נדמה לי שבכל זאת למדת ממנו איזה שיעור לחיים.

        2/6/08 07:19:

       

      צטט: שלומית ס. 2008-06-02 07:14:51

       

       

       

      היתרון הוא בגיל שלך ...

      ו -  את לא חייבת ...זה  רק עם את רוצה !


      לפי דעתי האישית (ואין לי מושג אם היא נחשבת) :

      את עדיין יכולה ללדת 4 ... -(את צעירה)- וגם לאמץ עוד  4 ..... או כמה שתבחרי ...

      תזכרי  שאת היום עם יותר סבלנות .. יותר ניסיון .. ויותר הגשמה עצמית

      ממה שהיה להם אז ...  ואני מאמינה שאת יודעת להקשיב יותר טוב ...


      לפעמים אני חושבת שיש גֶנים שפשוט אסור להעביר הלאה.

      אבל אימוץ תמיד נראה לי דרך מצויינת להורות.


      -רק אל תדברי איתי על הגשמה עצמית על הבוקר...-

        2/6/08 07:14:

       

      צטט: phoebe 2008-06-02 00:09:18

       

      צטט: שלומית ס. 2008-06-01 23:57:34

         

      מותק. בזכותם את תהיי אמא מצויינת !!!

      יאללה ..  לכי לעבוד על זה !!!


      כבר אין סיכוי שתהיי בת 28 עם 4 ילדים ...

      יתרון !!!

       תודה מותק שלי.

       ובעניין 4 ילדי ם בגיל 28, לא, זה כבר לא יקרה,

      אבל לאמץ אני יכולה גם קבוצת כדורגל שלמה, את יודעת.


      -רק למה שאני ארצה לעשות את זה....?-

       

      היתרון הוא בגיל שלך ...

      ו -  את לא חייבת ...זה  רק עם את רוצה !


      לפי דעתי האישית (ואין לי מושג אם היא נחשבת) :

      את עדיין יכולה ללדת 4 ... -(את צעירה)- וגם לאמץ עוד  4 ..... או כמה שתבחרי ...

      תזכרי  שאת היום עם יותר סבלנות .. יותר ניסיון .. ויותר הגשמה עצמית

      ממה שהיה להם אז ...  ואני מאמינה שאת יודעת להקשיב יותר טוב ...


        2/6/08 06:59:

      איזה פוסט , את מזכירה לי את ילדותי גם. אמא שלי היתה מכריחה את אחותי שתעזור לי בשיעורים. והקטע עם אבא שלך ממש מזכיר לי את אבי. למרות שהורי עד היום חושבים שאני הילדה הקטנה שלהם (עלק בת 40). פיבי כל אחד עבר דבר כזה או אחר בילדותו ככה שמה שעברת זה טבעי ולא רק זה כייף היום לחשוב על מה שהיה פעם.

       

        2/6/08 00:09:

       

      צטט: שלומית ס. 2008-06-01 23:57:34

         

      מותק. בזכותם את תהיי אמא מצויינת !!!

      יאללה ..  לכי לעבוד על זה !!!


      כבר אין סיכוי שתהיי בת 28 עם 4 ילדים ...

      יתרון !!!

       תודה מותק שלי.

       ובעניין 4 ילדי ם בגיל 28, לא, זה כבר לא יקרה,

      אבל לאמץ אני יכולה גם קבוצת כדורגל שלמה, את יודעת.


      -רק למה שאני ארצה לעשות את זה....?-

        2/6/08 00:06:

       

      צטט: miss b 2008-06-01 21:58:00

       

      1. לא הבנתי את התגית שלישית.

      2. התמונה גולשת שמאלה.

       

       

      כוסאוחותו, רק עכשיו ראיתי שהממשק המעפן סידר לי את התגיות איך שהוא רוצה.


      -נשבר כבר מזה-

        1/6/08 23:57:
       
      Back-to-School Joke
       

      מותק. בזכותם את תהיי אמא מצויינת !!!

      יאללה ..  לכי לעבוד על זה !!!


      כבר אין סיכוי שתהיי בת 28 עם 4 ילדים ...

      יתרון !!!

        1/6/08 23:55:

      רק לא חלומות "פז".


      -אני אספר בהזדמנות. לילה-

        1/6/08 23:53:

       

      צטט: phoebe 2008-06-01 23:50:03

       

      הורות אולי.

      לידה והריון?

      אני לא חושבת.


      -פטמות זה בעייתי גם ככה, את רואה? אז תחשבי שעוד צריך להיניק-

       Been there done that- twice!!!

      יש משו משעשע בסיטואציה - את חייבת לנסות


       -מסתלקת למיטה שלי כפרה, שיהיו חלומות פז ועיניינים-

        1/6/08 23:50:

       

      צטט: יוקה 2008-06-01 23:47:49

       

      צטט: phoebe 2008-06-01 23:44:21

       

       

      הם די הוציאו לי את החשק לחוות את חווית ההורות, שני אלה.


      -אני יודעת. קשה? זה עולה בבריאות!-

       אני מעריכה שכשיגיע הזמן והבחור זה יעבור


      -אני מורידה חזיה ברשותך, לפחות ננהל את השיחה הזאת עם פטמות משוחררות-

       

      הורות אולי.

      לידה והריון?

      אני לא חושבת.


      -פטמות זה בעייתי גם ככה, את רואה? אז תחשבי שעוד צריך להיניק-

        1/6/08 23:47:

       

      צטט: phoebe 2008-06-01 23:44:21

       

      צטט: יוקה 2008-06-01 23:38:17

      אחת הדברים הנפלאים בהורות (שנלווה אגב להרבה דברים מציקים ומעצבנים)

      זאת האפשרות לעשות תיקון לחוויות הילדות שלנו.

      זה כאילו מול ההורים שלנו וכאילו מול הילדים שלנו, אבל בתכל'ס זה שלנו עם עצמנו לגמרי.


      -את יודעת כמה מסובך זה להגיב פה ברצינות, ראבאק?!-

       

      הם די הוציאו לי את החשק לחוות את חווית ההורות, שני אלה.


      -אני יודעת. קשה? זה עולה בבריאות!-

       אני מעריכה שכשיגיע הזמן והבחור זה יעבור


      -אני מורידה חזיה ברשותך, לפחות ננהל את השיחה הזאת עם פטמות משוחררות-

       

        1/6/08 23:44:

       

      צטט: יוקה 2008-06-01 23:38:17

      אחת הדברים הנפלאים בהורות (שנלווה אגב להרבה דברים מציקים ומעצבנים)

      זאת האפשרות לעשות תיקון לחוויות הילדות שלנו.

      זה כאילו מול ההורים שלנו וכאילו מול הילדים שלנו, אבל בתכל'ס זה שלנו עם עצמנו לגמרי.


      -את יודעת כמה מסובך זה להגיב פה ברצינות, ראבאק?!-

       

      הם די הוציאו לי את החשק לחוות את חווית ההורות, שני אלה.


      -אני יודעת. קשה? זה עולה בבריאות!-

        1/6/08 23:38:

      אחת הדברים הנפלאים בהורות (שנלווה אגב להרבה דברים מציקים ומעצבנים)

      זאת האפשרות לעשות תיקון לחוויות הילדות שלנו.

      זה כאילו מול ההורים שלנו וכאילו מול הילדים שלנו, אבל בתכל'ס זה שלנו עם עצמנו לגמרי.


      -את יודעת כמה מסובך זה להגיב פה ברצינות, ראבאק?!-

       

        1/6/08 22:43:

       

      צטט: miss b 2008-06-01 22:34:32

       

       

       יופי, הצלחת!

       

      רואה שאת יכולה אם את רק רוצה?

       

      -לא, לא יפה להרביץ-

      -הקטנונית שבי טוענת שהתמונה עכשיו לא מיושרת לשני הצדדים אלא לימין בלבד-

       

      זיבי.


      -ממש אכפת לי-

        1/6/08 22:34:

       

      צטט: phoebe 2008-06-01 22:12:35

       

      צטט: miss b 2008-06-01 21:59:06

       

      צטט: miss b 2008-06-01 21:58:00

       

      1. לא הבנתי את התגית שלישית.

      2. התמונה גולשת שמאלה.

       

       

       

      סאאאמק על הקפה והפונטים שלו.

       

      1. ציניות כפרה, ציניות.

      2. היא היתה גדולה מדי.


      -3. שעה מלחמה לסדר את זה-

       

       יופי, הצלחת!

       

      רואה שאת יכולה אם את רק רוצה?

       

      -לא, לא יפה להרביץ-

      -הקטנונית שבי טוענת שהתמונה עכשיו לא מיושרת לשני הצדדים אלא לימין בלבד-

       

        1/6/08 22:12:

       

      צטט: miss b 2008-06-01 21:59:06

       

      צטט: miss b 2008-06-01 21:58:00

       

      1. לא הבנתי את התגית שלישית.

      2. התמונה גולשת שמאלה.

       

       

       

      סאאאמק על הקפה והפונטים שלו.

       

      1. ציניות כפרה, ציניות.

      2. היא היתה גדולה מדי.


      -3. שעה מלחמה לסדר את זה-

        1/6/08 21:59:

       

      צטט: miss b 2008-06-01 21:58:00

       

      1. לא הבנתי את התגית שלישית.

      2. התמונה גולשת שמאלה.

       

       

       

      סאאאמק על הקפה והפונטים שלו.

       

        1/6/08 21:58:

       

      1. לא הבנתי את התגית שלישית.

      2. התמונה גולשת שמאלה.

       

       

        1/6/08 21:52:

       

      צטט: ettgar1 2008-06-01 21:50:28

       

      איזה גוש נתקע לי עכשיו בגרון... עצוב

       

       

      אצלי זה השתחרר כבר לפני שנים.

      אני כבר לא אותה ילדה קטנה ומפוחדת שבטוחה שאבא שלה הוא אלוהים.


      -מצד שני,לרחם עליו זה לא פחות גרוע-
        1/6/08 21:50:

       

      איזה גוש נתקע לי עכשיו בגרון... עצוב

       

       

        1/6/08 21:45:

       

      צטט: y2work 2008-06-01 21:38:49

      כן 


       

      צודקת לגמרי (ויש לה שיטה דומה לשלי אבל אני עושה את זה עם סוגריים)

       

       

      יו!!


      -לא יאומן איך כולם עושים את זה עכשיו-

        1/6/08 21:38:

      כן 


       

      צודקת לגמרי (ויש לה שיטה דומה לשלי אבל אני עושה את זה עם סוגריים)

       

       

      צטט: phoebe 2008-06-01 21:35:35

       

      צטט: y2work 2008-06-01 21:30:57

      בגלל זה אני אוהב בלוגים. סיפורים אמיתיים חזקים. תודה :-) (וסליחה. זה קצת מציצנות אבל מהצד השני זה מציצנות במישהי עם התכונה ההפוכה)

      לא, תודה לך :-)


      -עזוב מציצנות. אקסהביציוניזם שולתתתתת!!!11-

       

        1/6/08 21:35:

       

      צטט: y2work 2008-06-01 21:30:57

      בגלל זה אני אוהב בלוגים. סיפורים אמיתיים חזקים. תודה :-) (וסליחה. זה קצת מציצנות אבל מהצד השני זה מציצנות במישהי עם התכונה ההפוכה)

      לא, תודה לך :-)


      -עזוב מציצנות. אקסהביציוניזם שולתתתתת!!!11-

        1/6/08 21:34:

       

      צטט: חדר 101 2008-06-01 21:28:46

      אוי מותק

       

      <עדיף שאני אסתום>

       

      רוצה חיבוק?

      למה לסתום? אל תצנזרי את עצמך.


      -חיבוק זה מעולה, מותק, תביאי, תביאי כבר-

        1/6/08 21:33:

       

      צטט: ימית מהים 2008-06-01 21:28:36

      עצוב... במיוחד כשאני נזכרת בסיפור על אמא שלך...

      כל כך קטנה בלי יכולת לסמוך על המבוגרים שיהיו שם עבורך

      חיבוק ענק אלייך

      לא פלא שיצאת מנהלת הבורדל...

      את רואה? יש סיבה! לא סתם אני ככה!!


      -תמיד טוב שיש את מי להאשים-

        1/6/08 21:30:

      בגלל זה אני אוהב בלוגים. סיפורים אמיתיים חזקים. תודה :-) (וסליחה. זה קצת מציצנות אבל מהצד השני זה מציצנות במישהי עם התכונה ההפוכה)

        1/6/08 21:28:

      אוי מותק

       

      <עדיף שאני אסתום>

       

      רוצה חיבוק?

        1/6/08 21:28:

      עצוב... במיוחד כשאני נזכרת בסיפור על אמא שלך...

      כל כך קטנה בלי יכולת לסמוך על המבוגרים שיהיו שם עבורך

      חיבוק ענק אלייך

      לא פלא שיצאת מנהלת הבורדל...

      ארכיון

      פרופיל

      phoebe
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין