כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ממרחק השנים - דברים מתבהרים.

    תובנות שהצטברו ברבות השנים.

    0

    ג'ונתן ליטל - "נוטות החסד", רומן שכדאי להשקיע מאמץ אינטלקטואלי בקריאתו ולקבל זוית ראיה חדשה ומפתיעה על השואה.

    0 תגובות   יום ראשון, 15/6/08, 17:18

    מדובר על - LES BIENVEILLANTES  של JONATHAN LITTELL , סופר צרפתי צעיר (יליד 1967 !) ומוכשר כשד. המאמץ האינטלקטואלי דרוש לשם הבנת כוונתו של הסופר. כי הרומן, למרות קרוב לאלף עמודיו, נקרא בשטף וכמעט בנשימה אחת בגלל כישרון הכתיבה האדיר (אני לא אוהב יותר את המילה "מדהים" למרות שהיא דווקא מתאימה כאן, כי הפרחות ומקביליהן ממין זכר ניכסו אותה לעצמם) של ג'ונתן ליטל. קשה להפסיק את קריאתו המושכת כמגנט. יחד עם זאת, צריך לדעת להתגבר על הזוועות הקשות המתוארות בטקסט. מאז סרט "השואה" של קלוד לנצמן לא נוצרה, לדעתי, שום יצירה שנושאה הוא השואה, שיכולה להשתוות ל-"נוטות החסד". ועוד מילה של השוואה: בעיני, המאמץ האינטלקטואלי וההנאה שהוא מביא, משתווים ליצירתו של לואי פרדינן סלין - "מסע אל קצה הלילה" שנחשב לאחת היצירות החשובות של המאה העשרים. אני בטוח שלאורך הזמן גם יצירתו של ג'ונתן ליטל תחשב לאחת היצירות הנחשבות של המאה העשרים ואחת. שתי היצירות, בעיני, הן קריאת תיגר על החברה המודרנית, על אימי המלחמות, על אי-הצדק, הניכור והבדידות שבה נתון האדם המודרני ועל גורלו של האדם ככלל. ועוד השוואה: התימתיקה של הרומן דומה מאד לתימתיקה של שירתו של ביאליק "בעיר ההרגה" למרות שיש בליבי ספק רב אם ג'ונתן ליטל מכיר את שירתו של ביאליק: הסופר מתאר את זועת פרטי הפרטים של הרציחות ולידה מתנגנים תיאורי הטבע השלו האדיש לרציחות. כאן אין מנוס מאשר להזכר בשתי שורות משירתו של ביאליק "בעיר ההרגה":

     

                   כי קרא אדני לאביב ולטבח גם יחד:

                    השמש זרחה, השטה פרחה והשוחט שחט

     

    כותרת הספר דורשת הבהרה. היא מתייחסת לשם הטרגדיה השלישית במחזור "אורסטיאה" של אייסכילוס ובאנגלית המקבילה יכולה להיות: THE GRACIOUS GODDESSES . שמות הפרקים הם שמות ריקודים מיצירותיו של באך (כגון אלמנד, קורנט, סרבנד, ג'יג וכו') וכאן אולי הסופר מגלה שהוא התכוון לכתוב סוויטה על נושא המוות.גם אירן נמירובסקי בספרה "סוויטה צרפתית" כתבה משהו שיכול להזכיר במקצת את היצירה הזו שהיא מונומנטלית.

     

    מה שלדעתי ג'ונתן ליטל אומר כאן הוא שהשואה בוצעב על ידי אנשים רגילים, כמו כולנו, ואם אנחנו היינו נקלעים לסיטואציה דומה, גם אנחנו היינו עושים את אותו הדבר. בשבילי, כילד שהיה בשואה באירופה וניצל עם כל קהילתו במקרה, מחשבה זו היא בלתי נסבלת: השואה יכולה לחזור ולהשמיד גם את צאצאי שנשארים כאן אחרי מותי?! לכן לא פלא הוא שהספר פתח פולמוס עירני בעולמה של הספרות, פולמוס שעדיין לא הגיע לכאן אך יתכן שיפתח כאן ביתר שאת, בארצם של אלה שניצלו מהשואה ומשאירים צאצאים אחריהם בדאגה.

     

    אני רוצה לומר משהו פשטני על הרומן של ג'ונתן ליטל: הוא מתאר קצין ס.ס. נאצי, דוקטור למשפטים, הומוסקסואל, שהשתתף באופן פעיל בהשמדת יהודים. אמנם הוא הגיע להקאות תכופות בזמן ביצוע הרציחות אך כל אישיותו, מחשבותיו, חלומותיו, אומרים - אני אדם רגיל, כמו כולכם, ואם אני עשיתי זאת כולם יעשו זאת בנסיבות שנקלעתי אליהן. אין לי חרטה מיוחדת ולא צריכה להיות, פרט אולי לכעס מסויים על הפיהרר. זו דעתי. כדי לקבוע דיעה צריך לקרוא את היצירה כולה ואני בטוח שהיא תעורר דיעות רבות, שנות ומשונות, במגוון מקצה אל קצה. מכל מקום, זה רומן לבעלי קיבה חזקה, אך מעורר שלל מחשבות ובעיקר הנאה ספרותית רבה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      virus interneticus
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין