כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    אנאליות מילולית

    26 תגובות   יום ראשון, 17/6/07, 09:04

    כן, זה אחד הפוסטים בהם אני מתוודה על אחת החולשות שלי.

    יש מי שיקרא להן מגרעות, אבל היום אני ביום מרוכך.

     

    כשזה מגיע למילים, יש לי נטייה לאנאליות. זה סוג של פטיש, אני מודה.

    אמנם לא תליתי תמונה של אבשלום קור בחדר, והאקדמיה ללשון עברית (לא חשבו לעברת את השם של המוסד?) טרם הכירה בי כחברה של כבוד, אני לא מומחית לניקוד ופיסוק אבל אני נהנית משימוש נכון ומדויק בשפה.

    מההיבט הזה קל לקנות אותי. אולי בעצם קשה, תלוי בנקודת המבט. כל שנדרש זה שימוש נכון בשם המספר ומשלב לשוני גבוה (טוב, נו, יכולת כתיבת סיפור מעניין יכולה לסייע, אני מניחה..)

    וכמו בכל דבר אחר בחיים, הורדתי את הרף.

    אני כבר לא מתקנת אנשים שאומרים "שלוש כסאות" רק כדי לשמוע את שם המספר הנכון, ואני מקבלת את זה שיש אנשים חכמים שלא זכו לסביבה שתאפשר להם להכיר את המונח "משלב לשוני", אבל הריגוש מכושר ביטוי מעולה עדיין קיים.

    ממרום 31 שנותיי כבר הספקתי להתוודע לבעייתיות שבקריטריון הזה ובאפשרויות ההרסניות שגלומות בו, וכבר ביליתי תקופה מחיי עם בן זוג שכל כשרונו היה "מילים יפות ללא כיסוי". אח, אבל איזה מילים! 

    המשיכה הזאת בדיוק, היא שגורמת לי להתעמקות מטופשת בדקויותיהם של משפטים שאנשים אחרים (נורמליים) מקבלים כפי שהם.

    קחו למשל את הפתגם הידוע:"לא ניתן לאחוז במקל משני קצותיו" – למה לא, בעצם? זה לא תלוי באורך של המקל? אני בהחלט מבינה את מוסר ההשכל שעומד מאחורי משפט זה, אבל אי אפשר קצת לדייק? נניח לקבוע כי

    "במקל שאורכו המקסימלי עולה על המרחק שבין שתי כפות ידיו של אדם כשהן פרושות, לא יוכל אותו אדם לאחוז משני קצותיו"?

    אז נכון, המשפט מאבד קצת מהעוקץ שלו כשהוא מתארך עד כדי כך, אבל לפחות הוא נכון. 

    כמובן, ששימת הלב למילים ולמשמעויותיהן לא נעצרת כאן חלילה, מה פתאום! היא ממשיכה לעיסוק לא הכרחי בעליל במילות שירים פופולאריים, כאלה שאפילו בעת כתיבתם, לא הוקדשה להם אותה תשומת לב שאני מקדישה לה בניתוח.

    וכאן אני לוקחת את העניין צעד אחד רחוק יותר, ולא מסתפקת בהיבט המילולי כי אם מחפשת היגיון תוכני.חולשה, הודיתי כבר.

    בחרתי כמה דוגמות מייצגות לשירים שנכתבו, כנראה, תחת לחץ, מתוך המחשבה שאם אעביר את מחשבותיי להארד-דיסק (או עדיף, אחלוק אותן עם כמה קוראים תמימים) אפטר מהן אחת ולתמיד:

     1. כמה שאתה יהיר - בשנת 1973 כיכב שירה של קרלי סיימון   "you`re so vain" במקום הראשון במצעדי הפזמונים בארה"ב.

    השיר גרר אחריו חרושת של שמועות באשר למִהות הגיבור הדון- ג'ואני שמתואר בו, כאשר שלושת הגברים המובילים בתחרות על התואר היו וורן בייטי, מיק ג'אגר וג''יימס טיילור, בעלה של סיימון.

    עד היום סיימון מסרבת בעיקשות לגלות מי מהגברים בחייה שימש השראה לכתיבתו. 

    אין טוק-שואו אחד שבו לא נשאלה סיימון לגבי זהות הגבר המסתורי, ואילו אני, שמתעניינת פחות בחייה של סיימון או בהרגלי תחלופת הנשים של וורן בייטי, תמיד תהיתי לגבי מילות השיר:

    “You`re so vain, you probably think this song is about you”

     

    But the song is about him, isn’t it?

    כלומר, איך את יכולה לקרוא למישהו יהיר כי הוא מניח ששיר שנכתב עליו, עוסק בו? האם זה לא נטול הגיון פנימי כלשהו? כן, אני מבינה שהגיבור לא יודע בוודאות שהשיר נכתב עליו, אבל בכל זאת... מטופש. זה מה שיש לי לומר על זה.

     2. הוא דווקא גבר רומנטי – אני מחבבת את זאב נחמה, באמת שאני מחבבת אותו. מעולם לא השקעתי יותר מדי מחשבה במילות השירים של להקת "אתניקס" , ודווקא שורה מהשיר שכתב נחמה לאייל גולן נתקעה לי במוח וחוזרת בלופ מעצבן כשהכותרת שלה היא: "what were you thinking??”.

    גולן הקדיש את השיר לאשתו, הדוגמנית ומלכת היופי לשעבר אילנית לוי, ואין חולק על כך שהיא שלו ושהוא לבטח סבור שהיא יפה. אבל איזה מן משפט חיזור זה:"למענך אני אשכח את חולשותי"?

    אתה מתכוון שאינך רואה את חולשותיה?

    שתשכח את חולשותיה?

     שתעבוד על חולשותיך?

    שתילחם בדרקונים עבור אהבתה?

    תשכח את חולשותיך? תודה רבה, באמת. ואיך זה עוזר לה??

    אני אומרת לכם, הגברים של היום...

    פעם היו מחזרים אחרי נשים בשפה עשירה, חנופה (חנופה זה תמיד טוב) והבטחות מרגשות: "עטור מצחך זהב שחור", "את יפה בכל התסרוקות", "אני כעיוור אחריך הולך", "אם רק תבואי בחמש אתן לך פרח" (צריך לזכור שהיה צנע בארץ, אולי צריך לעשות שיערוך לפרח...) ואפילו "לא יכול להוריד ממך את העיניים". ומה היום? למענך אני אשכח את חולשותי! נו, באמת!

     3. העצה האימהית הגרועה בכל הזמנים – אני מודה, השיר הזה לא שייך לרעיון המרכזי בפוסט. הוא סתם מעצבן אותי. ואחרי שהודיתי, אני חושבת שלעוץ לבתך (גם אם מדובר בבת קולנועית בלבד ואפילו אם חשוב יותר להסביר לה שגניבה היא פשע ולמצער שאם כבר עושים את זה – עדיף שלא להיתפס) לבדוק עד כמה חזקה אהבתו של בן זוגה לפי הנשיקה שלו, זה טמטום הגובל ברשלנות הורית!

    אז נכון שאף אחת לא טענה עדיין להטעיה בבחירת בן זוג על בסיס ייעוץ קלוקל של שר – האשה והתסרוקת, אבל זה רק עניין של זמן עד שיבססו עילת תביעה בגין השטויות של ה- shoop shoop song!

    It`s in his kiss… really!

      

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/3/09 23:27:

      צטט: מור עובר 2009-03-30 19:22:01


      You`re so vain, you probably think this song is about you

      זו גאונות.

       

       


      נכון? סוג של loose- loose situation
        31/3/09 23:23:

      צטט: איל נבו 2009-03-30 17:50:44

      יש לי הצעה. אצל רובנו המרחק בין כפותינו הפרושות שווה לגובה. כך שאפשר להגיד לאחוז מקל גדול ממך בשני קצותיו ולפתור את הבעיה. "אי אפשר לאחוז מקל גדול ממך בשני קצותיו" אפשר גם להשתמש ב"ארוך מדי" אבל אז נכנסים לשדה אסוציאטיבי קצת אחר.

       

       

       


      התקבל. תודה לאל על אנשים רציניים כמוך! קריצה
        31/3/09 23:22:

      צטט: השם שמור במערכת 2009-03-30 07:47:55

      "למענך אני אשכח את חולשותי"?  חחחח גדול.

       

       

      זה בעצם המשפט הכי פאסיב אגרסיב שיש...

      הוא מכניס אותה לחובות עוד לפני שהתחייבה.

      למעשה הוא מצהיר שהוא יעביר לה את החובות שלו למענה.

      גאון.

       

      כל הכבוד על הגילוי ...עוד עוד כאלה.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       


      יגיעו, מבטיחה שיגיעו.

       אם בינתיים מישהו יכול לפרש לי, אגב, את המשמעות העלומה של השיר "are we human or are we dancer"

      אהיה אסירת ציון תודה.

        31/3/09 23:20:

      צטט: rayv 2009-03-16 19:08:08

      די עם המחמאות... די נו, תמשיכי :)

       

      אני חוששת שעוד לא נכנסת ללינק ולסאבטקסט שהוא אמור להעביר לחדי [ולכהי] העין

       

       


      ברור שנכנסתי! זה שיר המחמאות המסובבות, לא?
        30/3/09 19:22:


      You`re so vain, you probably think this song is about you

      זו גאונות.

        30/3/09 17:50:

      יש לי הצעה. אצל רובנו המרחק בין כפותינו הפרושות שווה לגובה. כך שאפשר להגיד לאחוז מקל גדול ממך בשני קצותיו ולפתור את הבעיה. "אי אפשר לאחוז מקל גדול ממך בשני קצותיו" אפשר גם להשתמש ב"ארוך מדי" אבל אז נכנסים לשדה אסוציאטיבי קצת אחר.

       

      "למענך אני אשכח את חולשותי"?  חחחח גדול.

       

       

      זה בעצם המשפט הכי פאסיב אגרסיב שיש...

       

       

      הוא מכניס אותה לחובות עוד לפני שהתחייבה.

       

      למעשה הוא מצהיר שהוא יעביר לה את החובות שלו למענה.

       

      גאון.

       

      כל הכבוד על הגילוי ...עוד עוד כאלה.

       

       

       

       

       

       

       

       

        16/3/09 19:08:

      די עם המחמאות... די נו, תמשיכי :)

       

      אני חוששת שעוד לא נכנסת ללינק ולסאבטקסט שהוא אמור להעביר לחדי [ולכהי] העין

        16/3/09 19:02:

      צטט: rayv 2009-03-16 18:47:14

      את  הרבה יותר מסתם אחת

       

      :)

       

      אין על המילים האלה... פשוט אין מילים.

      נגמרו. מאפיש. קאפוט.

       

       

      תופסת איתך במילה נבוך

       

      איזה כיף שבאת!

      תמיד אפשר לראות עליך לזהות פוסט איכותי במיוחד קריצה

       

        16/3/09 18:47:

      את  הרבה יותר מסתם אחת

       

      :)

       

      אין על המילים האלה... פשוט אין מילים.

      נגמרו. מאפיש. קאפוט.

       

       

      תופסת איתך במילה נבוך

        23/6/07 07:40:
      אמילי יקרה,
      רצית תגובות? ביקורות?
      קצה הינו זכר.
      מכאן: שני קצוות.
      אוחזים את המקל בשני קצותיו (להבדיל משתי קצותיו).
      ואותו אחד שמתכוון לבטל את חולשותיו למען אהבתו: מה רע בכך? דווקא יפה ונאה: נניח שחולשותיו מפריעות לנשוא אהבתו, והנה הוא, מבטלן עבורה, למענה.
      ובאשר להוספת ה"א" לבאנאליות -
      מצאת לך תומך נאמן, חסר פשרות, נלהב ואמיץ.
      ובלבד שה"א" תזכה להגייתה.
      זה עידן ועידנים שה"א" מוזנחת, שכוחה, עזובה ומזולזלת.
      לא עוד!
      הגיע הזמן לעמוד על זכותה של ה"א" לקיום עצמאי משל עצמה.
      לא עוד תשמש ה"א" כלי שרת עלום שאינו זוכה למעמדו הראוי לו.
      עדי
      מייסד העמותה לקידום מעמד ה"א"
      כי מציון TEZ'E תורה (וכולם - שנשמע את ה"א", כן?)
      מחייך
        19/6/07 08:16:

       

      צטט: סופי. 2007-06-18 23:50:16

       

      צטט: bronte 2007-06-17 16:47:24

       

      מה לגבי: ..."עורכת דין" (שניים פתח, בלי סוכר כמובן) ...

      תיקון קטן. זה לא עורכת דין, זה עורך-דינית :-)

      תאמיני או לא, זה עוד העיוות המועדף עלי (לפחות אפשר לדמיין שזה מערכון של הגשש..)

        18/6/07 23:50:

       

      צטט: bronte 2007-06-17 16:47:24

       

      מה לגבי: ..."עורכת דין" (שניים פתח, בלי סוכר כמובן) ...

      תיקון קטן. זה לא עורכת דין, זה עורך-דינית :-)

        18/6/07 16:56:

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-06-18 14:33:36

      קראתי והחכמתי מגניב

      יאללה, יאללה! היית חכם גם קודם..מחייך

        18/6/07 14:33:
      קראתי והחכמתי מגניב
        17/6/07 20:07:

       

      צטט: bronte 2007-06-17 16:47:24

       

      צטט: ננס אדום 2007-06-17 13:47:28

      ברונטית יקרה,
      את מספר 1 בארץ.

       

      הטענה בנוגע למשפט משפט המקל וקצותיו
      חשובה, מצחיקה ומוצדקת. מרגיש כמו קמפיין עם פוטנציאל אמיתי. תומך.

       

      לגבי, "למענך אני אשכח את חולשותי"?
      זה אמנם לא כל כך רומנטי במבט ראון, אבל אם נותנים קצת קרדיט, יש בו תחכום מעורר השראה.

      מרביתנו (אני לא!!! וגם אני לא!!!) מונעים בכל מערכת היכרות מרצון להיראות יותר טוב, ועושים את הכל שב(חוסר) יכולתנו להסתיר את הנקודות החלשות - כלומר, מסתירים את החולשות.

      או שאולי הכוונה היא שאנו מחפשים במערכת יחסים מסתור לחולשות.

      השורה הזו מנסה להגיד משהו שהוא גדול מהחיים.
      זאבי'ק רצה להגיד, שהאהבה שם היא כל כך גדולה, עד כדי כך שהוא יצליח לנצח את הנטייה הטבעית להתנהל מתוך ריכוז עצמי, ושהוא מבטיח להקדיש את כל התכוונותו לעברה.

      צירופי סמיכות
      אני עבדתי על עצמי הרבה עד שעצרתי מלתקן (בקול רם) + הסבר לכל מי שלא רצה לשמוע על  שגיאות של צירופי סמיכות.

      בכל פעם שמישהו אומר "המכונת כביסה", בא לי להפליק לו ולצעוק...

      "זה צירוף סמיכות. זה צריך להיות 'מכונת הכביסה'.

      הסדר הוא תמיד 'נסמך' ו'סומך', וה-ה' תמיד מתיישבת על ה'סומך'

      אין לי מושג למה. אולי כיוון שזה השיעור היחידי שאני זוכר טוב משיעורי לשון.

      תפסיק, תפסיק.... תמשיך!

      כפרה עליך! צירופי סמיכות, אה?

      אין מה לומר. אתה בסדר, אתה!

      מה לגבי: "הייתי ברופא שיניים", "אם אין לכם את הרובליקה הזאת", "עורכת דין" (שניים פתח, בלי סוכר כמובן) ותופעות נוספות כמו החטפות הטעם ושילוב של וו החיבור ואותיות בומפ (אני אפסיק לפני שאני לא אוכל לשלוט בעצמי או שאנשים יפסיקו לקרוא את הבלוג שלי..)

      את מושלמת.

        17/6/07 16:48:

       

      צטט: au lait le cafe 2007-06-17 11:33:49

       

      צטט: bronte 2007-06-17 11:19:49

       

      וחוץ מזה, אתה לוקח אותי יותר מדי ברצינות...קורץ

      ולהיפך..לשון

      און קונטרר מון אמי! אני לוקחת אותך בדיוק ברצינות הראויה..

        17/6/07 16:47:

       

      צטט: ננס אדום 2007-06-17 13:47:28

      ברונטית יקרה,
      את מספר 1 בארץ.

       

      הטענה בנוגע למשפט משפט המקל וקצותיו
      חשובה, מצחיקה ומוצדקת. מרגיש כמו קמפיין עם פוטנציאל אמיתי. תומך.

       

      לגבי, "למענך אני אשכח את חולשותי"?
      זה אמנם לא כל כך רומנטי במבט ראון, אבל אם נותנים קצת קרדיט, יש בו תחכום מעורר השראה.

      מרביתנו (אני לא!!! וגם אני לא!!!) מונעים בכל מערכת היכרות מרצון להיראות יותר טוב, ועושים את הכל שב(חוסר) יכולתנו להסתיר את הנקודות החלשות - כלומר, מסתירים את החולשות.

      או שאולי הכוונה היא שאנו מחפשים במערכת יחסים מסתור לחולשות.

      השורה הזו מנסה להגיד משהו שהוא גדול מהחיים.
      זאבי'ק רצה להגיד, שהאהבה שם היא כל כך גדולה, עד כדי כך שהוא יצליח לנצח את הנטייה הטבעית להתנהל מתוך ריכוז עצמי, ושהוא מבטיח להקדיש את כל התכוונותו לעברה.

      צירופי סמיכות
      אני עבדתי על עצמי הרבה עד שעצרתי מלתקן (בקול רם) + הסבר לכל מי שלא רצה לשמוע על  שגיאות של צירופי סמיכות.

      בכל פעם שמישהו אומר "המכונת כביסה", בא לי להפליק לו ולצעוק...

      "זה צירוף סמיכות. זה צריך להיות 'מכונת הכביסה'.

      הסדר הוא תמיד 'נסמך' ו'סומך', וה-ה' תמיד מתיישבת על ה'סומך'

      אין לי מושג למה. אולי כיוון שזה השיעור היחידי שאני זוכר טוב משיעורי לשון.

      תפסיק, תפסיק.... תמשיך!

      כפרה עליך! צירופי סמיכות, אה?

      אין מה לומר. אתה בסדר, אתה!

      מה לגבי: "הייתי ברופא שיניים", "אם אין לכם את הרובליקה הזאת", "עורכת דין" (שניים פתח, בלי סוכר כמובן) ותופעות נוספות כמו החטפות הטעם ושילוב של וו החיבור ואותיות בומפ (אני אפסיק לפני שאני לא אוכל לשלוט בעצמי או שאנשים יפסיקו לקרוא את הבלוג שלי..)

        17/6/07 13:47:

      ברונטית יקרה,
      את מספר 1 בארץ.

       

      הטענה בנוגע למשפט משפט המקל וקצותיו
      חשובה, מצחיקה ומוצדקת. מרגיש כמו קמפיין עם פוטנציאל אמיתי. תומך.

       

      לגבי, "למענך אני אשכח את חולשותי"?
      זה אמנם לא כל כך רומנטי במבט ראון, אבל אם נותנים קצת קרדיט, יש בו תחכום מעורר השראה.

      מרביתנו (אני לא!!! וגם אני לא!!!) מונעים בכל מערכת היכרות מרצון להיראות יותר טוב, ועושים את הכל שב(חוסר) יכולתנו להסתיר את הנקודות החלשות - כלומר, מסתירים את החולשות.

      או שאולי הכוונה היא שאנו מחפשים במערכת יחסים מסתור לחולשות.

      השורה הזו מנסה להגיד משהו שהוא גדול מהחיים.
      זאבי'ק רצה להגיד, שהאהבה שם היא כל כך גדולה, עד כדי כך שהוא יצליח לנצח את הנטייה הטבעית להתנהל מתוך ריכוז עצמי, ושהוא מבטיח להקדיש את כל התכוונותו לעברה.

      צירופי סמיכות
      אני עבדתי על עצמי הרבה עד שעצרתי מלתקן (בקול רם) + הסבר לכל מי שלא רצה לשמוע על  שגיאות של צירופי סמיכות.

      בכל פעם שמישהו אומר "המכונת כביסה", בא לי להפליק לו ולצעוק...

      "זה צירוף סמיכות. זה צריך להיות 'מכונת הכביסה'.

      הסדר הוא תמיד 'נסמך' ו'סומך', וה-ה' תמיד מתיישבת על ה'סומך'

      אין לי מושג למה. אולי כיוון שזה השיעור היחידי שאני זוכר טוב משיעורי לשון.

        17/6/07 11:33:

       

      צטט: bronte 2007-06-17 11:19:49

       

      וחוץ מזה, אתה לוקח אותי יותר מדי ברצינות...קורץ

      ולהיפך..לשון

        17/6/07 11:20:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-17 10:21:57

      שכחת את השורה ההיסטורית - עוצם עיני זו אהבה עיוורת. בכל מקרה אני איתך. כבתה של הגב' אלכסנדרוביץ - מורה ומחנכת בעיקר בתחום הלשון - מעצנות אותי שגיאות - בעיקר ברמה הדרמטית שלהם. מספרים למשל.

      אחלה פוסט. מנסה לככב. (בבניין פיעל).

      שורה היסטורית והיסטרית כאחד. עוצם עיני זו אהבה עיוורת! נו באמת!

       

        17/6/07 11:19:

       

      צטט: au lait le cafe 2007-06-17 09:57:17

      אמילי יקרה,
      מילים הן כסות, כפי שאת ודאי יודעת. כשם שהגוף מכסה על עצמותינו וכמה איברים פנימיים רוטטים. שניהם חיצוניים, שניהם מפתים לחשוב שודאי הם מעידים על איכותו של הפנים ושניהם יודעים לשקר. אבל החן, הו החן.
      את המקל אכן ניתן לאחוז משני קצותיו אבל לא מומלץ, כי אז הוא מאבד מרב שימושיו, מה גם שמקל האחוז משני קצותיו נוטה להישבר במרכזו לשני מקלות האחוזים מצד אחד בלבד.
      ובקשר לניתוח הקיסרי שערכת בפיזמונים:
      הייתי רוצה להאמין כי הפרדוקס של you`re so vain נטמן בו מכתיבתו, מבחינתי לפחות זה היה מקור קסמו.
      עם השיר השני היית צריכה לדעתי לנסות קצת יותר, במיוחד אם יומך אכן מרוכך כפי שהעדת. הנה פתחת בוידוי על חולשה ונמנעת בחוכמה ובחסד מלקרוא לה מגרעה, הרי על חלק מחולשותינו אנו מתענגים יותר מכל יתרון או מעלה (שיכולים בעצמם לא לענג כלל). ומהחולשות האלו שלעולם לא נוקיע בתוכנו כמגרעה, שאינן חסר כי הן משלימות אותנו למי שאנחנו ולמה שמגדיר אותנו בפני עצמנו כבני מוות ודעה.
      על כן האוהב ההולך עד גבולות עצמיותו למען האהובה מצהיר כי ישכח מחולשותיו למענה - לא יוותר עליהן, לא ילחם בהן - כי אז היה משקר לעצמו ולה, אלא ישכח מהן בזמן שאהבתו ממלאת את החלל שנפער.
      בעניין השיר השלישי באמת שאין לי דעת להרחיב או חוכמה לאמר ולכן מקבל את דברייך כלשונם.
      שיהיה לך יום רך, וגם יפה אם אפשר
      שלך, au lait le

      אני ממש מוחמאת מאורך התגובה!

      בינינו, לא בטוחה שהפוסט הצדיק תגובה כזאת אבל היה לי כיף לקרוא!

      וכתגובה לתגובה - מרוככת, מרוככת - אבל עדיין לא הפכתי חברבורותי...

      חלק מחולשותי הייתי מוקיעה בכיף אם רק היה הליך כירורגי מתאים, ויכול להיות שאני מאוד high maintenance אבל הייתי שמחה אם  האהוב שלי היה מנסה להילחם בחולשותיו או לכל הפחות לא מציג את הכניעה לחולשותיו כמשהו שנעשה למעני.

      והאהבה, תופעה נפלאה וחמקמקה, עומדת בפני עצמה. היא לא נועדה למלא חללים - אבל זה רק איך שאני רואה את הדברים.

      וחוץ מזה, אתה לוקח אותי יותר מדי ברצינות...קורץ

      שכחת את השורה ההיסטורית - עוצם עיני זו אהבה עיוורת. בכל מקרה אני איתך. כבתה של הגב' אלכסנדרוביץ - מורה ומחנכת בעיקר בתחום הלשון - מעצנות אותי שגיאות - בעיקר ברמה הדרמטית שלהם. מספרים למשל.

      אחלה פוסט. מנסה לככב. (בבניין פיעל).

        17/6/07 10:01:

       

      צטט: inspire 2007-06-17 09:28:14

      ככה על הדרך, באמצע הכנת מסמך ללקוח, קראתי את הגיגיך ופיניתי 5 דקות מחיי:

       

      אין כל פסול באנאליות מילולית, באמת שאין. לעניות דעתי האקראית, זו שאיפה בלתי נשלטת לשלמות צורנית. פעם ביטויה משתקף בעולם האומנותי ופעם יש והיא פושה באסתטיקה של השפה. כך או כך זה ביטוי של משהו כללי יותר, רחב יותר.

       

      כצרכן של תרבות, אני נהנה מזה ומזה - לעיתים מהוקצעות השפה תומכת בנקרא ולעיתים מנוונת אותו, מחסירה ממנו זיעה ומסוקסות. לעיתים, דווקא שפה "נמוכה" מסוגלת לנווט דרכה דרך מחסומי ההגיון של השפה וההגיון ולפשוט ביעילות של יחידת קומנדו לשונית (סיירת אוראלית, נשמע קינקי מדי) על מרחבי הרגש והיצר.

       

      אה, ובנימה אנאלית מעט, הייתי משפר את הניסוח של המשפטים הבאים (על הדרך):

       

       

      נכון שאף אחת לא טענה עדיין - היפוך לוגי שמשמעותו - כל אחד טוענת

      אח, אבל איזה מילים - בצפונבוני ארצנו יתקנוך ל- "אילו מילים"

      חולשה, הודיתי כבר - כבר הודיתי (אבל מי סופר?)

      בחרתי כמה דוגמות מייצגות - אנאליות באנאליות, תוחזר הא' מיד

      אין טוק-שואו אחד שבו לא נשאלה - שוב היפוך לוגי. בכל טוק-שואו זה נשאל...

       

      היו עוד כמה, אך תמו 5 דקותיי, קדימה לעבודה. ותודה על הרהיטות. מחייך

      האמת היא, שתהיתי מי יהיה האחד שיקפוץ על עגלת היומרנות הצורנית ויבקר את המבקרת... עכשיו אני יודעת.

      תודה על התיקונים.

      אני מודעת לכך שהטיעון הבא יישמע קצת כמו התרצה, אבל חלק מהמשפטים קופצים לי לראש באנגלית ואז עוברים תרגום לא מחמיא במיוחד לעברית.

      וחוץ מזה, בהחלט ייתכן שסבב הגהות היה עוזר. חבל שאני כל כך גרועה בדחיית סיפוקים...

        17/6/07 09:57:
      אמילי יקרה,
      מילים הן כסות, כפי שאת ודאי יודעת. כשם שהגוף מכסה על עצמותינו וכמה איברים פנימיים רוטטים. שניהם חיצוניים, שניהם מפתים לחשוב שודאי הם מעידים על איכותו של הפנים ושניהם יודעים לשקר. אבל החן, הו החן.
      את המקל אכן ניתן לאחוז משני קצותיו אבל לא מומלץ, כי אז הוא מאבד מרב שימושיו, מה גם שמקל האחוז משני קצותיו נוטה להישבר במרכזו לשני מקלות האחוזים מצד אחד בלבד.
      ובקשר לניתוח הקיסרי שערכת בפיזמונים:
      הייתי רוצה להאמין כי הפרדוקס של you`re so vain נטמן בו מכתיבתו, מבחינתי לפחות זה היה מקור קסמו.
      עם השיר השני היית צריכה לדעתי לנסות קצת יותר, במיוחד אם יומך אכן מרוכך כפי שהעדת. הנה פתחת בוידוי על חולשה ונמנעת בחוכמה ובחסד מלקרוא לה מגרעה, הרי על חלק מחולשותינו אנו מתענגים יותר מכל יתרון או מעלה (שיכולים בעצמם לא לענג כלל). ומהחולשות האלו שלעולם לא נוקיע בתוכנו כמגרעה, שאינן חסר כי הן משלימות אותנו למי שאנחנו ולמה שמגדיר אותנו בפני עצמנו כבני מוות ודעה.
      על כן האוהב ההולך עד גבולות עצמיותו למען האהובה מצהיר כי ישכח מחולשותיו למענה - לא יוותר עליהן, לא ילחם בהן - כי אז היה משקר לעצמו ולה, אלא ישכח מהן בזמן שאהבתו ממלאת את החלל שנפער.
      בעניין השיר השלישי באמת שאין לי דעת להרחיב או חוכמה לאמר ולכן מקבל את דברייך כלשונם.
      שיהיה לך יום רך, וגם יפה אם אפשר
      שלך, au lait le
        17/6/07 09:28:

      ככה על הדרך, באמצע הכנת מסמך ללקוח, קראתי את הגיגיך ופיניתי 5 דקות מחיי:

       

      אין כל פסול באנאליות מילולית, באמת שאין. לעניות דעתי האקראית, זו שאיפה בלתי נשלטת לשלמות צורנית. פעם ביטויה משתקף בעולם האומנותי ופעם יש והיא פושה באסתטיקה של השפה. כך או כך זה ביטוי של משהו כללי יותר, רחב יותר.

       

      כצרכן של תרבות, אני נהנה מזה ומזה - לעיתים מהוקצעות השפה תומכת בנקרא ולעיתים מנוונת אותו, מחסירה ממנו זיעה ומסוקסות. לעיתים, דווקא שפה "נמוכה" מסוגלת לנווט דרכה דרך מחסומי ההגיון של השפה וההגיון ולפשוט ביעילות של יחידת קומנדו לשונית (סיירת אוראלית, נשמע קינקי מדי) על מרחבי הרגש והיצר.

       

      אה, ובנימה אנאלית מעט, הייתי משפר את הניסוח של המשפטים הבאים (על הדרך):

       

       

      נכון שאף אחת לא טענה עדיין - היפוך לוגי שמשמעותו - כל אחד טוענת

      אח, אבל איזה מילים - בצפונבוני ארצנו יתקנוך ל- "אילו מילים"

      חולשה, הודיתי כבר - כבר הודיתי (אבל מי סופר?)

      בחרתי כמה דוגמות מייצגות - אנאליות באנאליות, תוחזר הא' מיד

      אין טוק-שואו אחד שבו לא נשאלה - שוב היפוך לוגי. בכל טוק-שואו זה נשאל...

       

      היו עוד כמה, אך תמו 5 דקותיי, קדימה לעבודה. ותודה על הרהיטות. מחייך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין