כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלי ב-TheMarker Cafe: "כל שנבקש לו יהי". מוקדש: לאבי, שמואל מרקוס.

    כל שיש לו חשיבות לכלל - הפרט, האומה. וכן אישי, ועל המשפחה. כאשר הכול: מוקדש לאבי, שמואל מרקוס. בתמונה: בחצר משטרת עיראק סוידאן אחרי המבצע שבו נכבשה (שמיני לאחר שבעה שכשלו), בו השתתף.

    ד"ר יונס אבו רביע, הרופא הבדואי הראשון בנגב

    32 תגובות   יום שישי , 22/8/08, 21:53

    ''

    ·        "כאן בדרום" – ביצוע: חבורת "רון מיתר". מלים: שולמית שומרון, לחן: גבי סויסה. ריקוד (- כוראוגראפיה): מוטי אלפסי

     ד"ר יונס אבו רביע, הרופא הבדואי הראשון בנגב

     אמי מרים מרקוס, ואני, בביקורי עם הוריי בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים טרם ולקראת לימודיי בה.

    אמי מרים מרקוס, ואני, בביקורי עם הוריי בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים טרם ולקראת התחלת לימודיי בה. הוסב משקופית. צילם: אבי שמואל מרקוס.

    יונס אבו רביע ואני, צילום משותף – קמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים, גבעת רם.

    יונס אבו רביע ואני, צילום משותף – קמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים, גבעת רם.

     

    כמה פעמים רציתם להעלות שוב לפניכם אירוע שקרה בעבר, פרק שהתרחש בעבר? דוגמה: אישיות שהתמזל מזלכם לפגוש לפני שנים, והשאירה חותם? לא להעלות ו'זהו' - לדעת מה ההמשך, מה התרחש מאז. מהו המידע הנוסף, שלא היה לכם זמן וגם לא מוּדעות לתור אחריו. תמונה שגיליתי באלבום שלא היה ברשותי, וקיבלתי כדי לסרוק, פתחה לי כל זאת - אישיות אחת, שאני ניצב לידה. היא העלתה בפניי, מחדש, תקופה שהייתה משמעותית בחיי. בחיי שנינו.

     

    את יונס אבו רביע פגשתי באולמי ההרצאות, בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים. שנינו למדנו שנה ראשונה, בחוג לביולוגיה. לי יצא גם להתגורר במעונות הסטודנטים שבגבעת רם. הוא ואני היינו עם יתר הסטודנטים לביולוגיה בהרצאות, כמובן במעבדות, בקמפוס בגבעת רם. כן, ראשית לימודינו האקדמיים. התרשמתי מאישיותו: שַקט, שַלֵו, נעים הליכות. בוטח בעצמו, אך בה בעת נעים-סבר. מה שהרשים היה הקול המתון, השקט, שבו דיבר. והצניעות. ניכר היה שהוא מאוד נחוש בדרכו, ועם זאת, לא היו בהתנהגותו שמץ התנשאות, טיפת יוהרה. הוא סיפר לי, זה הדבר שבעיקר נחרת בזיכרוני, שתכניתו ללמוד רק את השנה הזו בחוג. לאחריה, בזכותה זאת-אומרת, להגיש את מועמדותו כדי להתקבל לבית הספר לרפואה. זכור לי בשיחות שהדגיש, כי לא יהיה הרופא הבדואי הראשון: כבר יש.

    הנה הצילום שלנו: מי מסוגל לזכור מי צילם... שנינו ניצבים ביחד בכביש המעגלי שעובר בקמפוס, עוטר סביב סביב, בגבעת רם. אני אוחז בתיק, יונס מחזיק מה שנראה כעוקדן ומחברות. ברקע, מרחוק: בניין המנהלה של האוניברסיטה - לשם ניגשנו מדי יום ביומו, אל המנזה שבקומת-הקרקע; אל מסעדת הסטודנטים, כדי לסעוד.

     

    זהו - אחרי השנה הזו עזבתי את ירושלים וכך את יונס יותר לא ראיתי.

    את המשך לימודי הביולוגיה עשיתי באוניברסיטת תל אביב: עד סיום התואר הראשון, באבו-כביר שבתל-אביב, את התואר השני כבר בקמפוס ברמת-אביב, שהושלמה בנייתו. אני מניח שכאשר התקבלתי בעקבות התמורה שעברתי - זאת אחרי עוד שנה של עיסוק בעבודות-מחקר - לבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב (קיבלו אותי לטרימסטר השני של שנה שנייה: לקורס באנטומיה), יונס אבו רביע כבר היה בשנה השישית של לימודי הרפואה, בהדסה עין כרם.

     

    עד כאן - הזיכרונות.

    ההמשך, כבר מהאינטרנט: מי אם לא מערכת החיפוש בו, נותנת את העדכון -

    עו"ד אורי שטנדל. OMEDIA , 21/9/2007:

    "שנת 1971 - -; בקיץ הוזמנתי כנציג משרד ראש הממשלה לחפלה בכסיפה שבנגב, לרגל הסמכתו של הרופא הבדווי הראשון, ד"ר יונס אבו רביעה. אל "השיק", אוהל האורחים הענק שחור היריעה, זרמו המוני מוזמנים מכל קצות הארץ - -"

     

    "אפרים סנה נפגש עם חבר ללימודים. nrg מעריב, 26/12/01:

    (ההדגשות בכל הקטעים שלי:) שר התחבורה, ד"ר אפרים סנה, סיים לימודי רפואה עם ד"ר יונס אבו רביע באוניברסיטה העברית, לפני כמה שנים טובות. בין השניים היה נתק והם נפגשו כשסנה שירת בצבא. כשהצטרף סנה למפלגת העבודה, גייס למענו ד"ר רביע תומכים מהמגזר הערבי. בשבוע שעבר הם נפגשו שוב בארוחת גאלה שיזם איש העסקים הניו-­יורקי, אלאן סליפקא, מייסד 'קרן אברהם' לחינוך לדו-קיום יהודי ערבי בישראל, במלון דיוויד אינטרקונטיננטל. מארגני הכנס לא ידעו שהשניים למדו ביחד, ובאופן מקרי העניקו לשניהם אות הוקרה למען פעילותם בקרן."

    * לציין בהקשר זה: ד"ר אפרים סנה היה הטיוטור שלי בקלרקשיפ במחלקה פנימית בבי"ח תל-השומר (שלב הלימודים הקליניים), בשנה השישית ללימודי הרפואה. 

     

    ד"ר יונס אבו­ רביע התפרסם ונודע כרופא הבדואי הראשון בנגב.

    אֶחיו, והרשימה הזו חלקית, דוגמאות מאלפות:

    עיזאת אבו רביע, מורה הדרך הבדואי הראשון בישראל. דובר חמש שפות, והוא ידוע בארץ ובעולם.

    ד"ר חליל אבו­ רביע התמחה במשפט הבדואי, ובמשך שנים היה טוען בבית הדין השרעי בבאר-שבע. כיום הוא מרצה אקדמי למזרחנות.

    ד"ר עארף אבו ­רביע, מרצה במחלקה למזרח תיכון של אוניברסיטת בן­ גוריון בנגב.

    המשפחה המשכילה גדלה בנגב המזרחי: באזור כוחלה, שמצפון לכביש ערד באר-­שבע. הילדים, נולדו וגדלו באוהל.

     

    "האישה הבדואית - שינויים ותמורות מאז קום המדינה ועד היום". מקור, שעוד בעבר נתקלתי בו. כותבת עבודת הגמר המרשימה בהיקפה וביסודיותה, כמו כן בכישרון שבה נערכה: ספא אבו רביעה, בית הספר התיכון העירוני מקיף א', באר שבע. תאריך:  ינואר 1996. אביה מופיע ברשימת המקורות ששימשו אותה: "ד"ר יונס אבו רביע, רופא בדווי במרפאת רהט". עם דברי תודה: "תודה לאבי ד"ר יונס אבו רביע, אשר תמך ייעץ והנחה אותי לאורך כל הדרך".

    - מופיע במאגר הלימודי האינטרנטי בנושא הבדואים,של מערכת המידע סנונית באוניברסיטה העברית בירושלים.

    והנה אני מוצא, משנת 2001: "סראב אבו-רביעה, בתו של הרופא הבדווי הראשון בנגב ד"ר יונס אבו-רביע, ורולה אלעטאונה, הן שתי סטודנטיות בדוויות ראשונות שסיימו בימים אלה לימודי תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב".

    - באתר האוניברסיטה.

     

    האינטרנט לא מכזיב: מאפשר לכל המעוניין להשלים בעזרתו את ההתעדכנות - 

    ד"ר יונס אבו-רביע מבאר שבע: מנהל המרכז לבריאות המשפחה ביישוב הבדווי רהט. רופא בכיר במרפאת סוכרת, במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. ממחקר שלו ושל פרופ' שמעון ויצמן, שפורסם - שכיחות הסוכרת וגורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם, בקרב אוכלוסיית הבדואים בנגב:

     

    "בהשוואה למידע על אוכלוסייה יהודית, נמצא כי שכיחות הסוכרת בקרב הבדואים היא גבוהה יותר, אולם הפרופיל של גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם שלהם נמוך בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. עובדה זו תומכת בהנחה שהשמנה הולכת והופכת לבעיה רפואית עיקרית בקרב הבדואים. תוצאות המחקר מוכיחות כי הסוכרת, שהייתה למעשה כמעט לא ידועה לפני שלושה עשורים, הופכת לבעיה רפואית בעלת משקל רב באוכלוסייה הבדואית. ככל הנראה, סוכרת והשמנה הם גורמים המצביעים על מעבר מסגנון חיים מסורתי לסגנון חיים מודרני. אמצעי מניעה כמו מניעת השמנה בקרב מתבגרים וצעירים, צריכה להיות במוקד הטיפול בעתיד."

    אגודה ישראלית לסוכרת, 25/02/2004.

     

     

    בראיון שלו לעיתון "הארץ" ( 2003): "אני פוגש את המצב הסוציו-אקונומי יום יום", מאשר ד"ר יונס אבו רביע, הרופא הבדווי הראשון בנגב. "היום, כשאמא עם עשרה ילדים צריכה חלב היא עושה סלקציה. אין מספיק לכולם. רק השבוע באה אלי אשה עם כמה ילדים חולים, רשמתי לה חמש תרופות. היא אמרה לי 'מה הכי חשובה? בשום אופן אין לי כסף לקנות את כולם'."

     

     

    הוא גם פעיל בארגוני דו-קיום: ב"פורום להסכמה אזרחית" שהוא נמנה עם הנהלתו, פורום שפועל ליצירת דרכים חדשות לקידום החברה הערבית כשבכלל זה האוכלוסייה הבדואית, כמו כן בתנועה החברתית החדשה "תנופה" בראשות ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, לשיתוף פעולה יהודי-ערבי.

     

     

    ד"ר יונס אבו רביע גם מופיע כמרצה - כמו ביום עיון שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על הזדקנות במגזר הערבי, בו דיבר על תוצאות השינויים שחלו באורח החיים במגזר הבדואי: עלייה בשכיחות מחלות כרוניות וירידה במעמד החברתי של הזקנים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/08 23:42:

      צטט: bosmati 2008-08-29 20:35:13

      יורם , יורם חמוד , שבת שלום

      כמובן שאני יודעת שבשמת היתה רעיתו של עשיו

      ולרבקה היתה מורת רוח ממנה כי היתה רואה בכוכבים .

      אבל יורם ופה הפתעת אותי בגדול , לא סתם אני אוהבת אותך

      מאין ידעת על מחלת ? בשמת ומחלת זו אותה האחת !

      כתוב בכתובים שמי שנושא את מחלת לאשה כל חטאיו נימחלים לו .

      הנה חידשת לי, בשמת. והוספת פה ארגומנט חשוב, מדוע קשר איתך חייב להיות חיובי: הפונטציאל הזה, לעבור מבשמת למחלת...

      ה'סוד' שלי, שאני בודק וקורא. קל וחומר, לגבי אלה שיש לי סימפאטיה אליהם. האמת במקרה הזה שעל הזהות בין בשמת למחלת קראתי מזמן, והקריאה החוזרת שלי רעננה מה שפעם ידעתי.

      שמח על תגובתך, בשמת. בברכה, יורם

        29/8/08 23:33:

      צטט: ~מיכל~ 2008-08-29 20:18:07


      מנפלאות גוגל!

       

      יורם יקר,

      פוסט מעניין ומלמד.

      גם על חברך אבל בעיקר עליך..

      אהבתי מאוד את התמונות.

      אימך מלאת חן ואלגנטית

      ואתה... חתיך לא קטן:-))

       

      תודה על השיתוף,

       

      מיכל

       

      <בלי שום קשר לפוסט.. בהקשר לתגובה שהשארת אצלי, רק רציתי שתדע שיש לי כרטיסים למופע על לאונרד כהן ואין מאושרת ממני על שאזכה לראות אותו בחיי ובחייו:-)>

      סיון ("קשת בענן") הנחתה אותי שמודים על מחמאות, והנה, אני מודה לך...

      כל מלה שכתבת תוקרא לאמי - כמובן...

      האהבה שלנו ללאונרד כהן משותפת, מקווה שבעתיד גם לי תהיה הזכות הזאת.

      הרבה תודה לך, מיכל!

        29/8/08 23:26:

      צטט: ziv..s 2008-08-29 18:30:23


      יורם היקר

      ראיתי את התגובה על אצילות אמך ....אם לומר את האמת זו המחשבה הראשונה שעלתה בי

      עוד לפני שהלכתי בין שורותיך,

      בביקור הבא תמסור לה גם את מחווה מבטי בה .

      אישה יפה ואצילה .

       

      אתה יודע מה אני אוהב אצלך ?...

      תשומת הלב שהנך נותן לאלו שעברו בחייך ,

      כאילו ואין אתה מהלך בשלווה ללא חותם דרך ,

      יפה הערכה לחבר שנה א'

      ד"ר עארף אבו ­רביע

      נהנתי

      תודה יורם

      z

      *

      אמסור לאמי, בוודאי שאמסור. אקריא לה כל מלה.

       

      הונסטאלגיה, הנוסטאלגיה - כל השנים היפות, שכבר לא ישובו...

      משפחה מופלאה שרק נציג אחד שלה הכרתי: עיזאת אבו רביע (מורה הדרך הבדואי הראשון בישראל), ד"ר חליל אבו­ רביע, ד"ר עארף אבו ­רביע, ד"ר יונס אבו­ רביע. והילדים הולכים בעקבות ההורים.

      שמח על ההתרשמות שהבעת זיו.

      בתודה! יורם

        29/8/08 20:35:

      יורם , יורם חמוד , שבת שלום

      כמובן שאני יודעת שבשמת היתה רעיתו של עשיו

      ולרבקה היתה מורת רוח ממנה כי היתה רואה בכוכבים .

      אבל יורם ופה הפתעת אותי בגדול , לא סתם אני אוהבת אותך

      מאין ידעת על מחלת ? בשמת ומחלת זו אותה האחת !

      כתוב בכתובים שמי שנושא את מחלת לאשה כל חטאיו נימחלים לו .

        29/8/08 20:18:


      מנפלאות גוגל!

       

      יורם יקר,

      פוסט מעניין ומלמד.

      גם על חברך אבל בעיקר עליך..

      אהבתי מאוד את התמונות.

      אימך מלאת חן ואלגנטית

      ואתה... חתיך לא קטן:-))

       

      תודה על השיתוף,

       

      מיכל

       

      <בלי שום קשר לפוסט.. בהקשר לתגובה שהשארת אצלי, רק רציתי שתדע שיש לי כרטיסים למופע על לאונרד כהן ואין מאושרת ממני על שאזכה לראות אותו בחיי ובחייו:-)>

        29/8/08 18:30:


      יורם היקר

      ראיתי את התגובה על אצילות אמך ....אם לומר את האמת זו המחשבה הראשונה שעלתה בי

      עוד לפני שהלכתי בין שורותיך,

      בביקור הבא תמסור לה גם את מחווה מבטי בה .

      אישה יפה ואצילה .

       

      אתה יודע מה אני אוהב אצלך ?...

      תשומת הלב שהנך נותן לאלו שעברו בחייך ,

      כאילו ואין אתה מהלך בשלווה ללא חותם דרך ,

      יפה הערכה לחבר שנה א'

      ד"ר עארף אבו ­רביע

      נהנתי

      תודה יורם

      z

      *

        27/8/08 13:54:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-08-26 02:21:18


      אני מגיעה אחרי עלמות החן והחסד להרבות מילים שתכליתן שבח לתיעוד, לתמונות, לסיפור האנושי ולמספר.

      התמונות של ירושלים מעוררות בי זיכרונות רבים.

      התמונה שלך עם אמך מדהימה . היא כה אצילית.

      אתה יוצר מחווה אינטרנטית תיעודית מרתקת בבלוג שלך.

      ולגבי הדוקטור, לצערי, המגזר הבדואי נותר מאחור.

      פה ושם יש מתי מעט שהצליחו לפרוץ ולצאת לאור.

      יש לי ידיד מהמגזר,  שהיה מורה לחשמל ומנהל בית הספר ברהט, משם עבר ללמד במכללת אחווה ויצא עם משפחתו מהכפר להתגורר בקרב אוכלוסייה יהודית. ממש במקרה להלן קטע קצר מתוך מאמר שערכתי השבוע לביטאון האחיות , אשר נכתב בעקבות סיור בנגב: 

       " ...באמצע שום מקום, ליד מה שפעם היה מגרש חניה לחמורים, שוכן מבנה טיפת החלב ובצמוד אליה מרפאת קופת החולים. אחת משמונה התחנות היבילות המפוזרות ברחבי הנגב. "תחנות יבילות" - כלומר כאלה שאפשר להסיע אותן ממקום למקום. בחוץ חום אימים. בפנים קריר ונעים....  אין חיבור למערכת החשמל הארצית וחיים על גנראטור. אין טלפונים – הקשר עם העולם החיצון הוא באמצעות הסלולארי, אין שירותי מחשב, אין אינטרנט ואין פקס.

      האם אנחנו במאה העשרים ואחת?

      כנראה שלא..."

      ובהמשך מתואר החיסרון בכוחות סיעוד, העוני והמחסור, מעמד האישה, עניין המחלות הגנטיות, האנלפבתיות הפושה וגם עליבותן של הנשים הפלשתינאיות במצב הנורא ללא תעודת זהות ואזרחות ישראלית.

      מה יהיה?

      מה עושים?

      למה כל כך מעט נעשה?

      שואלת, כועסת, מתוסכלת

      אני

      תודה ניצה על דברייך. על החשיבות שאת מייחסת.

      והנה, בעקבותם - הודות להם - אני שוב 'נקלע' למצב הזה של צורך להשלים, להוסיף מה שאולי הייתי צריך מלכתחילה להכליל בפוסט.

      אז הנה ההשלמה, שבעיקרון היה הודות לך

         

      משפט הקדמה: אולי אפשר למצוא דמיון כלשהו מבחינת בעיית ההשתלבות בין הבדואים, שמוצאם מערב הסעודית וכבר במאה השנייה לפנה"ס הגיעו בנדודיהם לחצי האי סיני, הנגב, עבר הירדן המזרחי והמדבר הסורי, לבין הצוענים (בני רומה) שגם הם עם נוודים, מוצא לא ודאי אך כנראה מצפון מערב הודו, ובעיית ההשתלבות שלהם באירופה ואמריקה בה עיקר ריכוזיהם.

      ריכוזי בדואים ישנם בחלק מהערים המעורבות (לוד, רמלה, באר-שבע, חיפה). בצפון הארץ הבדואים מתגוררים בכפרים ועיירות, כשהבעיה בעיקרה לגבי החלק העיקרי השני (היה במקורו נוודים-למחצה), הבדואים בנגב. שתי בעיות יסוד. אחת היא המגורים: התשתיות הלא מפותחות בעיירות הקבע שהוקמו, וסוגיית הכפרים הבלתי מוכרים שעדיין לא יושבה. השנייה, בעיית הירידה - שהיא בעיה עולמית - מההכנסות מהחקלאות הלא-ממוכנת (- ענף הצאן וגידולי-השדה של הבדואים) בשל שיטות הייצור החדשות שהגדילו את ההיצע והורידו את המחירים. שתיהן יחד, הביאו לכך שאוכלוסיית הבדואים בנגב ממוקמת במקום האחרון במדרג הסוציו-אקונומי בישראל.

      הבדואים משרתים בהתנדבות - כידוע וכמפורסם - ביחידות השונות של צה"ל, ויש להם גם יחידה ייחודית, גדוד הסיור המדברי - "גדוד הסיור הבדואי" - שמשרתים בו בעיקר בדואים. בשנים 2007-2005 פיקד על הגדוד לראשונה מג"ד בדואי, סא"ל וספי סואעד, שהוא גם המג"ד הבדואי הראשון בצה"ל. אמירה אל-הייב (ילידת הכפר הבדואי טובא שבגליל העליון), הלוחמת הבדואית הראשונה: הבדואית הראשונה שהתגייסה למשמר הגבול.

      http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/551/716.html

      בעקבותיה החלו נשים בדואיות נוספות להתגייס לצה"ל.

       

      אז הרבה תודה לך ניצה!

      יורם

        26/8/08 21:36:

      צטט: מגית 2008-08-26 20:32:38

      המבדיל בין איש לאישיות

      הרשימה אותי במיוחד העובדה, שהמשפחה שלו דבקה והבינה בחשיבותה של ההשכלה

      הן בהבט האישי והן בהיבט החברתי

      ואותה אישיות, נציג המשפחה המיוחדת הזו שאת מעלותיה ציינת, יצא לי להכיר ולחרוט ב'ספר זיכרונותיי' (במירכאות כי מעולם לא נכתב) כחלק מאבני הדרך שלי.

      הרבה תודה לך מגי!

        26/8/08 20:32:

      המבדיל בין איש לאישיות

      הרשימה אותי במיוחד העובדה, שהמשפחה שלו דבקה והבינה בחשיבותה של ההשכלה

      הן בהבט האישי והן בהיבט החברתי


      אני מגיעה אחרי עלמות החן והחסד להרבות מילים שתכליתן שבח לתיעוד, לתמונות, לסיפור האנושי ולמספר.

      התמונות של ירושלים מעוררות בי זיכרונות רבים.

      התמונה שלך עם אמך מדהימה . היא כה אצילית.

      אתה יוצר מחווה אינטרנטית תיעודית מרתקת בבלוג שלך.

      ולגבי הדוקטור, לצערי, המגזר הבדואי נותר מאחור.

      פה ושם יש מתי מעט שהצליחו לפרוץ ולצאת לאור.

      יש לי ידיד מהמגזר,  שהיה מורה לחשמל ומנהל בית הספר ברהט, משם עבר ללמד במכללת אחווה ויצא עם משפחתו מהכפר להתגורר בקרב אוכלוסייה יהודית. ממש במקרה להלן קטע קצר מתוך מאמר שערכתי השבוע לביטאון האחיות , אשר נכתב בעקבות סיור בנגב: 

       " ...באמצע שום מקום, ליד מה שפעם היה מגרש חניה לחמורים, שוכן מבנה טיפת החלב ובצמוד אליה מרפאת קופת החולים. אחת משמונה התחנות היבילות המפוזרות ברחבי הנגב. "תחנות יבילות" - כלומר כאלה שאפשר להסיע אותן ממקום למקום. בחוץ חום אימים. בפנים קריר ונעים....  אין חיבור למערכת החשמל הארצית וחיים על גנראטור. אין טלפונים – הקשר עם העולם החיצון הוא באמצעות הסלולארי, אין שירותי מחשב, אין אינטרנט ואין פקס.

      האם אנחנו במאה העשרים ואחת?

      כנראה שלא..."

      ובהמשך מתואר החיסרון בכוחות סיעוד, העוני והמחסור, מעמד האישה, עניין המחלות הגנטיות, האנלפבתיות הפושה וגם עליבותן של הנשים הפלשתינאיות במצב הנורא ללא תעודת זהות ואזרחות ישראלית.

      מה יהיה?

      מה עושים?

      למה כל כך מעט נעשה?

      שואלת, כועסת, מתוסכלת

      אני

       

        24/8/08 19:58:

      צטט: קשת בענן 2008-08-24 18:44:14

      יופי של פוסט יורם.

      גם אני אהבתי את הצילומים שלך (ואני מוחה על התגובה שלך למחמאות שקבלת:-)

       

      מעניין תמיד להשלים מידע על חברים מהעבר.....והיום בעידן האינטרנט זה אפשרי בקלות.....במיוחד עם כותבים על עליהם בעיתון.....

       

      מעניין שמכל הפוסט המרתק...אני נשארת עם התגובה שלך לגבי המחמאות....אמא שלך לא למדה אותך שכשמקבלים מחמאה אומרים פשוט תודה???????

       

      אף פעם לא מאוחר ללמוד:-)

      כך אני מרגיש כלפי עצמי, לחלופין זה המסר שרציתי להעביר... ואני מכיר כמה וכמה, שלא יתקשו - ואפילו ברצון! - לתת לכך תימוכין. חוץ מזה, חכי סיון עד שתיפגשי איתי ואז תחרצי... או-קיי את צודקת (בלי קשר למקצוע שלך נשים תמיד צודקות, קל וחומר כשמדובר בהליכות ורגש) - אז באמת תודה לך, ודרכך תודה מחודשת לבשמת. חברים מהעבר בראייה של ימינו, אכן נושא מאתגר. עוד פוסט אחד יהיה על כך, הבא, והוא יעסוק בחברות: מהו ערכו האמתי (אם בכלל!), של הערך הזה.

      סיון, תגובתך ותגובתה הנוקבת לא פחות של אפרת שקדמה, מעלה את השאלה הנכבדה שלשמחתי, תישאר רטורית: האם להבא, אזדקק לפסיכולוג צמוד - פסיכותרפיסטית צמודה, הרי מדובר עכשיו בך - בהעלאת הפוסטים שלי?

      בהרבה תודה, יורם

      נ.ב. אפרופו 'לא מאוחר ללמוד': האם יהיה פעם מישהו שילמד אותי את שפת הסימנים הזו, כדי שגם אני אבין אותה?!

      לסיון - "קשת בענן" - בהרבה הוקרה...

        24/8/08 18:44:

      יופי של פוסט יורם.

      גם אני אהבתי את הצילומים שלך (ואני מוחה על התגובה שלך למחמאות שקבלת:-)

       

      מעניין תמיד להשלים מידע על חברים מהעבר.....והיום בעידן האינטרנט זה אפשרי בקלות.....במיוחד עם כותבים על עליהם בעיתון.....

       

      מעניין שמכל הפוסט המרתק...אני נשארת עם התגובה שלך לגבי המחמאות....אמא שלך לא למדה אותך שכשמקבלים מחמאה אומרים פשוט תודה???????

       

      אף פעם לא מאוחר ללמוד:-)

        24/8/08 17:33:

      צטט: אנה25 2008-08-24 15:53:38

      תמיד נחמד לפתוח אלבומים ישנים ולהיזכר ברגעים היפים של פעם, ובחברים של פעם.

      אהבתי מאוד את התמונות, במיוחד את התמונה עם אימא שלך.

      את מבינה את הדברים בצורה הכי יפה והכי ישרה וגלויה.

      החברים של פעם. התמונות שאומרות לנו יותר מכול. להיזכר בשעותינו היפות, אין יותר יפה מזה.

      מודה לך אנה, מאוד מעריך, מכבד ואוהב את תגובתך.

      יורם

        24/8/08 15:53:

      תמיד נחמד לפתוח אלבומים ישנים ולהיזכר ברגעים היפים של פעם, ובחברים של פעם.

      אהבתי מאוד את התמונות, במיוחד את התמונה עם אימא שלך.

        24/8/08 13:12:

      צטט: אפרת jeki 2008-08-24 10:22:35


      בקר טוב יורם

      קראתי הפוסט שלך על האיש המעניין  והמיוחד

      כשברקע מושמע

      השיר      כאן  בדרום החם...

      היום יש משמעות גם לשמו..

      אגב משמש ריקוד עם בזוגות..

       

      וחשבתי מה  הקריטוריון בבחירת הדמויות לפוסטים שלך

       

      חוכמתם 

      יכולותיהם

       

      הטבעת החותם שלהם

       בכל תחום בו הם עוסקים

       

      חידושים  וגילויים המשנים פני  המציאות שלנו

      מככבים במדיה או כיכבו בעבר

      כמובן הקשר  האישי שלך אליהם בשלב זה או אחר בחייהם או חייך

       

      היה מעניין להתבונן בתצלום של שניכם.

      האיש  האיש עומדיציב על הקרקע (ראה רגליו

      רגל אחת קדימה לייצוב והתקדמות..

      כל אחד מכם עומד כאילו עם עצמו

       

      הנער הצעיר בוחר ומתרכז רק בכיוון שלו... , (מעט מהוסס..)

      מבטו  של אבו נראה  שקט ,רגוע כאילו יודע לקראת מה ולאן הוא הולך

      מבט הצעיר ועמידתו

      טרם גובשו..(אז..)

      כמובן האביזרים שלהם..

      התיק המהודר מול ה..

      מעיל העור מול הבגד ה.. של..

      יכולתי להמשיך כך

       אך   זה אינו המוקד של הפוסט שלך

      אולי

      רק פאן אחר של התבוננות

      שלך

      אפרת

      היה לי מעניין

      סליחה אם גלשתי

      אפרת

       

      והנה, גיליתי אני פן חדש מאוד בולט בך, אפרת: היכולת לפענח מניעים ומצבים ואישיות כבאזמל מנתחים. הייתי ממנה אותך לפסיכולוגית שלי, אלמלא הפן הנוסף בי, גם הוא נכון, שלא איחרת לגלות: "מרדנות", שאצלי היא יותר אי קבלה של אוטוריטה (דחיית אישיות סמכותית) ונגטיביזם. מה לעשות, תכונותיי...

      כל מה שתיארת וניתחת, מדויק במאה אחוזים. המניעים שלי בבחירת הדמויות, ניתוח ופענוח האישיות שעשית לי וליונס. הייתי אז בן 19, עדיין לא מגובש בדרכי: נכון. השכלת לראות זאת. אמרתי 'הכול מדויק', למעט טעות אחת שעשית וגרמה לה 'אשליה אופטית' ותו לא: לא אני לבוש בהידור, אלא הוא: 'מעיל העור' שהזכרת הוא מעיל פלסטיק שחור, פשוט - בניגוד לז'קט, אצלו. המעיל ש'לא האריך חיים', עם התיק שלי מימי התיכון העשוי פלסטיק גם כן, נזרקו מזמן.

      השיר "כאן בדרום החם" בעל איכות מיוחדת, מרהיב עם הצילומים בקליפ. והנה למדתי מהערתך עליו, שרקדת ריקודי עם ומן הסתם את ממשיכה לאהוב את המקצב והריקודים... לגבי הקונוטאציה העולה כיום משם השיר, בוודאי מי שחיברו אפילו בחלומותיו לא חזה זאת...

      את מיטיבה להתבונן ולהעמיק ולחדור, אפרת. מעניין איך התחום האקדמי שלך, הוראה וחינוך גופני, לא נפל כשבחרת את דרכך דווקא על פסיכולוגיה... את מוכשרת בכך.

      בברכה, ובתודה לך.

      יורם

        24/8/08 12:45:

      צטט: anna_mod 2008-08-23 12:20:19

      היי יורם שבת שלום

      התרגשתי לקרוא את המאמר שלך ואת המחקר שעשית וזה עורר בי נשכחות, כי בשנות השישים בבית הספר לאחיות מוסמכות בבית החולים בבאר  שבע בו למדתי, בן מחזורי היה האח המוסמך הראשון של העדה אינני ניזכרת בשמו כרגע אבל חזרתי לאחור ואני זוכרת שהוא היה אז גאוות העדה, מאז נפגשנו בבית החולים מספר פעמים ואז ניפרדו דרכנו וכעת הסיפור שלך, נוסטלגיה... תודה לך

      אנה

      כמה הקשֵרים, שעולים מסיפור מתעד אחד... מסתבר, שהוא סיפור של הישגיות לשרשרת של אנשים, שכל אחד מהם חוליה אחת, המשתבצת בו. שמחתי לביקורך אנה, מצפה עד היום לפוסט הראשון שלך! יש לך מה לספר, ואת מיטיבה לכתוב. מבטיח להיות המבקר והמככב הראשון בו.

      יורם, בברכה.

        24/8/08 12:19:

      צטט: bosmati 2008-08-22 23:53:43

      יורם , שבת שלום

      איזה נער חמוד וחתיך היית פעם ,  אני מקוה שאודך ...

      וגם אמא שלך יפהפיה, אישה אצילית !

      * אמי אכן מרשימה בכל תמונותיה, אני מבקר אותה שלוש פעמים בשבוע, ואת כל המחמאות מעביר לה!

      הותקן בחדרה לפטופ מחובר לאינטרנט, כך שניתן גם להראות לה ולהשמיע.

      לגביי, צר לי, תוחלתך נכזבה ובמובהק: היום אני מכוער, דוחה (לא רק זאת!), בלתי-נסבל.

      צטט: bosmati 2008-08-23 14:46:17

      שבת שלום יורם

      אתה מומחה בלהכניס  לאווירה מרגיעה , רומנטית , נוסטלגית

      של חברויות מפעם .

      תחילה הקשבתי לשיר וצפיתי בתמונות המרהיבות של הקליפ

      כאן בדרום החם שקט של אין אדם

      כאן בדרום החם תבער השמש לעולם ...

      מקסים, קליט וחדש לי , פעם ראשונה שומעת את השיר 

      קראתי את הפוסט שלך על דר' יונס אבו רביע וממש הרגשתי

      כמה שאתה איש טוב , חבר נאמן לאוהביך .

      הקירבה שלי לבדואים היא , שהורי תמיד אמרו לי

      ששמי " סוסה " והחליפו את התינוקת שלהם בבי"ח בנהריה בתינוקת בדואית

      וזו אני , סוסה . (שמי בשמת - בשמת בת ישמעאל , בת שלמה , בת אילון החיתי ) בכל מצב יש בי משהו ערבי

      בנוסף עבדתי בחב' טלויזיה פרטית אחרי השחרור מהצבא

      כמקליטה , והייתי נוסעת עם הצוות להקליט כתבות לטלויזיה הערבית

      וביקרנו המון במאהלים ואצל השבטים הבדואים וכמובן אצל השבט הגדול אבו רביע

      זהו זכרונות נישכחים שעוררת שוב אצלי .

      * מאוד שמח, בשמת, שנמצא מכנה משותף, לא ידעתי על הדבר הכה יפה הזה בעברך, ברזומה שלך.

      ההתבדחות של הורייך בקשר ל'מוצאך הערבי' מעלה חיוך... לגבי מוצא שמך: עשיו (אחי יעקב) לקח את נשותיו מבנות-כנען. הוא נשא לאשה את בשמת, בתו של ישמעאל (אחי יצחק) בן אברהם. במקום אחר מופיע במקום "בשמת" "מחלת", כך שסבורים ש"בשמת בת ישמעאל" ו"מחלת בת ישמעאל" שתיהן אותה אשה, אבל יש בלבול שלם עם שמות נשותיו, ו"עדה בת אילון החתי" (הפוליגמיה חוגגת) מתחלפת במקום אחר עם "בשמת בת אילון החתי" כך שמי את בדיוק בשמת, תמיד יישאר חידה...

      ואני עוברת מנושא לנושא ... צוחק

      פיטרי המתוק שלי עבר אתמול בצהריים שוב ניתוח רציני הרבה יותר ,

      כנראה שהיה חתך במעי , בפיסטולה ותפרו אבל נישאר עוד חור קטן שבמשך הזמן

      בהתאם להחלמתו ינתחו שוב ויתפרו . והוסיפו לו נקז קטן ברגל להוצאת נוזלים

      ואני מקוה שהוא יחלים . לי נראה שזה משהו מולד , ורק איזה שריטה או נשיכה היו טריגר לבעיה קשה יותר .

      בסופו של עיניין לא התקשרתי לאף ווטרינר מומלץ כי עשיתי חישוב מהיר והגיוני , אחרי כל המצוקה הגדולה שהייתי בה והבנתי שמה שיש לי זה רק את הווטרינרים שמטפלים בו באופן קבוע . ולא אוכל לצאת מחוץ לעיר לטיפולים יומיומיים אצל ווטרינרים אחרים .

      גם כך הטיפול מאוד יקר בינתיים קרוב ל- 3000 שקל .

      יורם , נראה לי שכתבתי אצלך פוסט שלם ...

      תודה על הדאגה והיחס

      יום נפלא

      בשמת

      * שמח שהגיעו לאבחנה אצל פיטרי הבונבון, ושהפיסטולה שנמצאה מטופלת. נראה שהם מטפלים בו במסירות, צוות הווטרינרים. מאחל לו החלמה שלמה, ותום טיפוליו במהרה...

       

      נ.ב - הידעת ששמך בתוך שמה של אימך ?

              חוץ מה - ו' יורם = מרים

      ודבר נוסף בתמונה שלך עם דר' יונס אבו רביע

      אתה נראה חתיך כמו ריצ'ארד גיר המהמם .

      * לא הייתי מודע לכך ששם אמי ושמי נובעים זה מתוך זה, הנה עוד הסבר לקשר הטוב בינינו... תודה שהבאת לתשומת-לבי בשמת. לגבי ריצ'ארד גיר וכו', ראי הערתי למעלה...

      הרבה תודה בשמת!

        24/8/08 10:24:


      חזרתי להאיר*

      אגב

      רמז למרדנות הזכרתי...

      אפרת

        24/8/08 10:22:


      בקר טוב יורם

      קראתי הפוסט שלך על האיש המעניין  והמיוחד

      כשברקע מושמע

      השיר      כאן  בדרום החם...

      היום יש משמעות גם לשמו..

      אגב משמש ריקוד עם בזוגות..

       

      וחשבתי מה  הקריטוריון בבחירת הדמויות לפוסטים שלך

       

      חוכמתם 

      יכולותיהם

       

      הטבעת החותם שלהם

       בכל תחום בו הם עוסקים

       

      חידושים  וגילויים המשנים פני  המציאות שלנו

      מככבים במדיה או כיכבו בעבר

      כמובן הקשר  האישי שלך אליהם בשלב זה או אחר בחייהם או חייך

       

      היה מעניין להתבונן בתצלום של שניכם.

      האיש  האיש עומדיציב על הקרקע (ראה רגליו

      רגל אחת קדימה לייצוב והתקדמות..

      כל אחד מכם עומד כאילו עם עצמו

       

      הנער הצעיר בוחר ומתרכז רק בכיוון שלו... , (מעט מהוסס..)

      מבטו  של אבו נראה  שקט ,רגוע כאילו יודע לקראת מה ולאן הוא הולך

      מבט הצעיר ועמידתו

      טרם גובשו..(אז..)

      כמובן האביזרים שלהם..

      התיק המהודר מול ה..

      מעיל העור מול הבגד ה.. של..

      יכולתי להמשיך כך

       אך   זה אינו המוקד של הפוסט שלך

      אולי

      רק פאן אחר של התבוננות

      שלך

      אפרת

      היה לי מעניין

      סליחה אם גלשתי

      אפרת

       

        23/8/08 14:46:


      שבת שלום יורם

      אתה מומחה בלהכניס  לאווירה מרגיעה , רומנטית , נוסטלגית

      של חברויות מפעם .

      תחילה הקשבתי לשיר וצפיתי בתמונות המרהיבות של הקליפ

      כאן בדרום החם שקט של אין אדם

      כאן בדרום החם תבער השמש לעולם ...

      מקסים, קליט וחדש לי , פעם ראשונה שומעת את השיר 

      קראתי את הפוסט שלך על דר' יונס אבו רביע וממש הרגשתי

      כמה שאתה איש טוב , חבר נאמן לאוהביך .

      הקירבה שלי לבדואים היא , שהורי תמיד אמרו לי

      ששמי " סוסה " והחליפו את התינוקת שלהם בבי"ח בנהריה בתינוקת בדואית

      וזו אני , סוסה . (שמי בשמת - בשמת בת ישמעאל , בת שלמה , בת אילון החיתי ) בכל מצב יש בי משהו ערבי

      בנוסף עבדתי בחב' טלויזיה פרטית אחרי השחרור מהצבא

      כמקליטה , והייתי נוסעת עם הצוות להקליט כתבות לטלויזיה הערבית

      וביקרנו המון במאהלים ואצל השבטים הבדואים וכמובן אצל השבט הגדול אבו רביע

      זהו זכרונות נישכחים שעוררת שוב אצלי .

      ואני עוברת מנושא לנושא ... צוחק

      פיטרי המתוק שלי עבר אתמול בצהריים שוב ניתוח רציני הרבה יותר ,

      כנראה שהיה חתך במעי , בפיסטולה ותפרו אבל נישאר עוד חור קטן שבמשך הזמן

      בהתאם להחלמתו ינתחו שוב ויתפרו . והוסיפו לו נקז קטן ברגל להוצאת נוזלים

      ואני מקוה שהוא יחלים . לי נראה שזה משהו מולד , ורק איזה שריטה או נשיכה היו טריגר לבעיה קשה יותר .

      בסופו של עיניין לא התקשרתי לאף ווטרינר מומלץ כי עשיתי חישוב מהיר והגיוני , אחרי כל המצוקה הגדולה שהייתי בה והבנתי שמה שיש לי זה רק את הווטרינרים שמטפלים בו באופן קבוע . ולא אוכל לצאת מחוץ לעיר לטיפולים יומיומיים אצל ווטרינרים אחרים .

      גם כך הטיפול מאוד יקר בינתיים קרוב ל- 3000 שקל .

      יורם , נראה לי שכתבתי אצלך פוסט שלם ...

      תודה על הדאגה והיחס

      יום נפלא

      בשמת

      נ.ב - הידעת ששמך בתוך שמה של אימך ?

              חוץ מה - ו' יורם = מרים

      ודבר נוסף בתמונה שלך עם דר' יונס אבו רביע

      אתה נראה חתיך כמו ריצ'ארד גיר המהמם . 

       

       

               

      מומלץyoram marcus ‏היום 0:06:

      ובהמשך אגיב גם לתגובתך, בשמת.

      חזרתי בינתיים לפוסט שלך "הצילו את החתול שלי פיטרי" וראיתי את התמונות שהוספת:

      הוא מקסים, פיטרי פיטרילון הבונבון. ראיתי שכבר קיבלת הפניות לווטרינרים לשמיעת חוות דעת נוספת, מאחל לו שיעבור את הזיהום הזה ויחלים ממנו, וישוב להיות שמח כתמיד.

        23/8/08 12:20:

      היי יורם שבת שלום

      התרגשתי לקרוא את המאמר שלך ואת המחקר שעשית וזה עורר בי נשכחות ,כי בשנות השישים בבית הספר לאחיות מוסמכות בבית החולים בבאר  שבע בו למדתי, בן מחזורי היה האח המוסמך הראשון של העדה אינני ניזכרת בשמו כרגע אבל חזרתי לאחור ואני זוכרת שהוא היה אז גאוות העדה ,מאז נפגשנו בבית החולים מספר פעמים ואז ניפרדו דרכנו וכעת הסיפור שלך ,נוסטלגיה ...תודה לך

      אנה

        23/8/08 00:06:

      ובהמשך אגיב גם לתגובתך, בשמת.

      חזרתי בינתיים לפוסט שלך "הצילו את החתול שלי פיטרי" וראיתי את התמונות שהוספת:

      הוא מקסים, פיטרי פיטרילון הבונבון. ראיתי שכבר קיבלת הפניות לווטרינרים לשמיעת חוות דעת נוספת, מאחל לו שיעבור את הזיהום הזה ויחלים ממנו, וישוב להיות שמח כתמיד.

      תודה בשמת שהיית ראשונה בפוסט הזה ושביקרת.

        22/8/08 23:53:

      יורם , שבת שלום

      איזה נער חמוד וחתיך היית פעם ,  אני מקוה שאודך ...

      וגם אמא שלך יפהפיה , אישה אצילית !

      מחר אקרא את הפוסט ואשלח תגובה נוספת * צוחק

      ארכיון

      פרופיל

      yoram marcus
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין