כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שולי נופי תרבות

    טיולי עומק איכותיים וייחודים באתרים שנמצאים מתחת לאף ובכל זאת לא מוכרים: עין הוד ואין עוד, קסריה למתקדמים, עתלית, חיפה מזווית אחרת, הכפר הארמני וכו'.

    בבלוג אספר על טיולים, מחקרים, ארכיונים מיוחדים שסידרתי ועל אנשים לא רגילים שמטיילים בדרכים.

    שולי לינדר ירקוני, עין הוד, 0526-456072

    נופים נטושים וסמלים לאנשים

    2 תגובות   יום רביעי, 3/9/08, 00:34

    קבלתי הודעה שיש פוסט חדש של שרון רז.

    אני תמיד אוהבת לראות את מה שהוא רואה. ומצלם.

    הפעם שרון רז גילה את הצבר ואת ההקשר העברי שלו וחושב שמישהו עבד עליו. רשימה מבריקה בפשטותה.

     

    ככה זה עם סמלים. אנחנו לא נותנים לעובדות לבלבל אותנו.

     

      הצבר היה מתאים לתקופה מסוימת שביקשנו להיות שייכים.

    סיפור מצדה התאים לתקופה שביקשנו להיות גיבורים.

    דמות 'השומר' על הסוס ,עם העבאיה והעקאל התאימה לדור שרצה להיות כמו האחרים.


    ועכשיו הסיפור הוא המבנים הללו הנטושים שכולנו הולכים לחפש יחד עם זיתים עתיקים, בוסתנים ועצי תות, טרסות וקברי צדיקים מעוברתים. כי עם הביטחון וההכרה שאנחנו כאן בא הגילוי של האחרים, אלה שחיו כאן לפנינו. כולם גילו לאחרונה את הכפרים הערביים שנכבשו ב 48. מתעדים, חוקרים, מפרשים ומעניקים סימבוליקה חדשה לנוף.

     

    והסמנטיקה מסתבכת – כפרים נטושים או נוף נטוש? כפרים של מגורשים או כפרים כבושים? נוף מחוק או מישארים בנוף שמספרים סיפור?

    והניתוח מסתבך – מה מספר לנו הנוף? את הסיפור של מי שחי במקום לפנינו? את הסיפור של ההתישבות שלי? מה יותר נכון לתעד? מי יכול לתעד, מי רשאי לתעד – אנחנו או הם?

    והכי חשוב – מי צודק בעצם. אנחנו או הם. כשלא ברור מי זה אנחנו ומי זה הם. ובעצם לא ברור גם מה זה צודק, ומתי, וביחס למה.

     

    אז לפעמים אני ממש מתגעגעת לימים שלנוף היה סיפור אחד לספר ושהיה ברור מי צודק ומי לא, וכשסמל היה סמל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/9/08 16:38:

      שולי, נושא מקסים.

      הנוף הוא בעיני המתבונן, כל אחד מאיתנו רואה את מה שהוא רוצה לראות ומחשיך את האיזורים הפחות רצויים לו. המציאות מלאה במידע, אנחנו מסננים.

      תפקיד השאלות הוא להעלות את זווית הראיה של הזולת. יש לזה את המקום המיוחד שלו, למרות שאני בהחלט חושבת שמבינה את נקודת המבט שאת מעלה - לחזור למקום שאין בו יותר מידי כאב ראש. נקי וטהור.

        3/9/08 00:39:


      נוף אחד לספר היה לפני שנולדו קין והבל.

       

      מאז שהגיעו בני האדם לאדמה נולדו נופים שונים.

       

      ואין כמו ארץ ישראל עם שלל כיבושיה להבהיר את הנקודה הזו.

       

      לא הערבים לא הפלישתים לא היבוסים ולא העברים.

       

      האדמה שייכת לאלוהים.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל