כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    XXX ימים בשבי

    ב 25 ליוני 2006 , ביליתי לילה ארוך בטנק משוכלל ביותר על גבול עזה ישראל ומצרים, בדיוק כמו כל נער ישראלי אחר ורגיל בגיל 19 בישראל. ילה ארוך שלא נגמר עד היום.
    באותו הלילה , נורו יריות , נפצעו חברים והובלתי מעבר לגבול לשבי החמאס. היום אני שם.

    הבלוג \"XXX ימים בשבי\" הוא דרכי להעביר קצת את הזמן במחשבות, הרהורים וזכרונות של אדם המנסה לזכור את המציאות שלפני ולשכוח את זו של עכשיו, להישאר שפוי עד שיבואו, להישאר בחיים עד שילכו.
    הבלוג של איש צעיר בשבי האויב XXX ימים.
    שלא נשכח.

    ארכיון

    827 - איד אל פיטר

    2 תגובות   יום שני, 29/9/08, 19:06

    זה לא שאני ממש ישן מאז שאני בשבי  אבל אתמול בלילה כשהתחלתי להירדם , שמעתי צעקות ותפיליות, שמעתי משהו שנשמע לי מוכר, משהו עם המיים "איד אל פיטר" , אני לא זוכר בדיוק מתי זה יוצא החג הזה אצליהם , אבל כשעשיתי טירונות זו היתה תקופת החגים ומישהו אמר שם משהו על החג הזה. באותה שנה, כשנשארתי בכיפור בבסיס, הקצין תורן אמר בסמכות "תקשיבו טוב, זה איד אל פיטר הלילה אז תזהרו" - מוזר איך אני נזכר בדברים כאלו דווקא עכשיו אבל אני זוכר שאמרתי שעבר לי בראש "מה מעניין אותי  שאיד אל פיטר עכשיו, אני רוצה להיות בראש השנה הזה בבית".  כנראה שתקופת החגים עכשיו, אולי בכלל יום כיפור היום ואני לא יודע... איך אהבתי לרכב על האופניים בכיפור כשהייתי בחטיבה..... מה פתאום זה הפריע לי להיות בראש השנה בצבא , הרי לפני כן תמיד ניסיתי להתחמק, למצוא איזה סיבה לקום וללכת מהר מהשולחן, אותו יום בטירונות הבנתי כמה בעצם אני אוהב את זה,כמה זה היה תמיד חשוב לי - רוח החג, המשפחה.

    מהחגים אני הכי זוכר את הריח ,ריח  האוכל של אמא בחג , אומנם לא דיבר אלי אף פעם ימי חג ואפילו כשהייתי צעיר ניסיתי תמיד להתחמק לי החוצה לחצר כמה שיותר מהר ...אבל כשהתחלתי להיות רחוק יותר מהבית  הייתי מוכן לוותר על הכול , מוכן לעשות מה שיבקשו כדי שייתנו לי לצאת הביתה לחג. גם עכשיו, אני מוכן לוותר על הכל , רק לשבת עוד פעם אחת בפינת השולחן, מתחת לחלון בקיר הצפוני, לשמוע את כולם צוחקים ולהריח את האוכל של אמא. נזכרתי פתאום איך אחרי האוכל והרעש, הצחוק המתגלגל, בני הדודים שרצים מתחת לשולחן , מגיע השקט והשובע ,מרגישים כבדים....אבא מכין קפה לכולם , עוגיות של אמא , דשא. ...

    כל כך מחניק כאן, לחגוג כאן שנה חדשה, מה לאחל לעצמי... עוד שנה כזו? , שנה אחרת, איזו?  אני כבר לא זוכר משהו אחר. אהיה כאן עוד שנה ? אפשר להאמין אחרת? יש משהו שונה מזה? משהו נקי? משהו בעולם עם אנשים אחרים ?
    אולי אאחל לעצמי לשרוד , אאחל לעצמי מקלחת, אוכל מזין , יד אחרת בריאה... שה"הם" יהיו יותר נחמדים, לחם טרי אולי אפילו חלה , אוכל חם, שמישהו אולי ידבר איתי עברית, שאני אבין מה אנשים אומרים עלי, שיפסיקו להרביץ, פחית קולה קרה, חבר.

    שתהיה לי שנה טובה יותר, נעימה אולי, שלא יכאב יותר.  אמן.

     

     

     

     

    רוצים לעזור?

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/08 19:30:

      לא נשקוט עד שתשוב
        30/9/08 22:10:

      אנחנו לא  מכירים אותך ובכל זאת כל כך מתגעגעים אליך.

      הערה חשובה

      • "הכותב" אינו קשור בכל דרך להנהלת קפה דה-מרקר, משפחת שליט היקרה או כל גוף אחר.אינו פועל מטעמם או בשמם.
      • סליחה מראש למי שמוצא בכך ציניות, תוכן פוגעני או גזעני או כל מי שעלול להיפגע. הערות יתקבלו בהודעה אישית.
      • *** אנא לא לעשות שימוש ציני בתמונות או בכתוב
      • *** כוכבים זוהרים שמראים את הדרך וחברויות אמת יתקבלו בשמחה
      • *** תגובות, הודעות, קישורים, הפניות ... זו הדרך להשאיר את הבלוג הזה חי
      • *** עיתונאים למיניהם , לא יתקבלו תגובות על זהות הכותב עד לחזרתו של גלעד.
      • כותבים המעוניינים ליטול חלק בבלוג

      כתבו על הבלוג

      פרופיל

      גלעד שליט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      חדשות עלי