כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    הזמן דוחק

    29 תגובות   יום ראשון, 22/2/09, 12:38

    היום ב 10:30 בבוקר התארך מאוד תור הנכנסים לתחנה המרכזית בירושלים. הבודק היה איטי במיוחד. תור של שישה עשר אנשים, ספרתי, היה קצר רוח במיוחד: "אתה חושב שיש לנו את כל היום לעמוד כאן?" הם שאלו אותו.

     

     

     


     

    בתמונה - תור צפוף במחסום חווארה (הישן) מדרום לשכם. התמונות מ 2006, העליונה ממרץ התחתונה מאפריל. התמונות ישנות מפני שאני כבר לא מצלמת תמונות כאלו,  רק בשנה הראשונה שלי במחסומים צילמתי שגרה. היום אני מצלמת רק אירועים חריגים.

     

    "היום עצמו עשוי לכלות את זמנו בהמתנה מול המחסום. הזמן עצמו מחכה שם במקום" (עזמי בשארה, כיסופים בארץ המחסומים, תל אביב: בבל)


    ספרו לחברים דוברי אנגלית: אריה ויערת מדברים עוד שפות.
    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/09 14:27:

      צטט: יערת דבש 2009-02-22 15:31:25


      מדיניות המחסומים יצרה שינויים גדולים ביחסים בין הכפרים לבין עצמם ולבינם לבין שכם


       השפעת המחסומים על אורח החיים ביישובים הערבים שווה מחקר

      (מוקדש לכל הסטוד' למדעי המדינה)

       

        5/3/09 14:24:

      צטט: יערת דבש 2009-02-22 13:10:06

      צטט: r and r 2009-02-22 12:56:51


      זמן דחוק וצפוף מאוד.

       

       

      מסתבר שלא הזמן של כולם שווה כסף.

       ואולי בגלל זה, נבחר הכינוי "פצצה מתקתקת" לשון בחוץ

      (ואפרופו: הסרט עדיין מציג בדוכנים...)

       

        23/2/09 14:02:

      צטט: ללללללללל 2009-02-23 12:03:48

      אהלן יערת,

      שוברת את המחסום השתיקה שלי אצלך בבלוג. :)

      זה כנראה בגלל הידיעה הזאת שהפנית אליה.

      היא מקוממת ברמות על.

      ובסוף-בסוף, אחרי כל הטיעונים וההסברים והצידוקים וההצדקות מגיע המשפט הזה:

      "לא נוכל להגיע למצב בו פלסטיני ינוע כרצונו, לא יעבור בידוק ולא יראה חייל בדרך".

      וזה אומר הכל. כמעט הייתי אומרת מספר את סיפור הכיבוש כולו.

      תודה שהבאת.

      אהלן ללל,

      שתיקה שברת כשבאת איתי לסיבוב המחסומים שלי. ובצדק כתבת "שוברת שתיקה". מפני שזה העניין עצמו. הכיבוש קיים מפני שאנחנו מחרישים מולו. שתיקתינו מתפרשת כהסכמה גם כשאנו לא מסכימים. והשתיקה שלנו היא מרחב הפעולה של הכיבוש. מוטל עלינו לצעוק.

      הודעת דוצ - לא ידעתי אם לצחוק או לבכות מולה. כשאני חשה תסכול מהסוג הזה אני הולכת לשוטט ברחובות. התנועה מרגיעה אותי. מזל שיש לי חופש תנועה.

      את מוזמנת תמיד. זרועותי פתוחות.

        23/2/09 13:56:

      צטט: tsunami. 2009-02-23 11:51:27

      ממש קרוב אלינו, מרחק יריקה ממש

      יש בני אדם שזמנם אינו חשוב.

      ואם זמנם אינו נחשב, כבודם ייחשב????

       

      זמן, בריאות, פרנסה, חינוך. דבר מזה לא נחשב כשמדובר בתושביה החוקיים של הגדה.

        23/2/09 12:03:

      צטט: יערת דבש 2009-02-22 22:30:30

      צטט: איתמר פרחי 2009-02-22 19:29:47

      מאוד אהבתי את הסיפור על האחיין :)

       

      אני מצפה לדיווחים על מחסומים מבוטלים, עוררת בי תקווה בפוסט על הלחי שלך.

       

      אם כך, ממליצה לך על הלינק הזה.

      מה שמדהים זה שדובר צה"ל לא צוחק. הוא רציני לגמרי. הפיכת הכפרים למכלאות במשך הלילה נראית להם כמו ג'סטה רחבת לב. חוה 7 שמוזכרת שם היא מחסום בית פוריכ (מוזכר בפוסט הלחי).

       

      אהלן יערת,

      שוברת את המחסום השתיקה שלי אצלך בבלוג. :)

      זה כנראה בגלל הידיעה הזאת שהפנית אליה.

      היא מקוממת ברמות על.

      ובסוף-בסוף, אחרי כל הטיעונים וההסברים והצידוקים וההצדקות מגיע המשפט הזה:

      "לא נוכל להגיע למצב בו פלסטיני ינוע כרצונו, לא יעבור בידוק ולא יראה חייל בדרך".

      וזה אומר הכל. כמעט הייתי אומרת מספר את סיפור הכיבוש כולו.

      תודה שהבאת.

       

       

        23/2/09 11:51:

      ממש קרוב אלינו, מרחק יריקה ממש

      יש בני אדם שזמנם אינו חשוב.

      ואם זמנם אינו נחשב, כבודם ייחשב????

        22/2/09 22:30:

      צטט: איתמר פרחי 2009-02-22 19:29:47

      מאוד אהבתי את הסיפור על האחיין :)

       

      אני מצפה לדיווחים על מחסומים מבוטלים, עוררת בי תקווה בפוסט על הלחי שלך.

       

      אם כך, ממליצה לך על הלינק הזה.

      מה שמדהים זה שדובר צה"ל לא צוחק. הוא רציני לגמרי. הפיכת הכפרים למכלאות במשך הלילה נראית להם כמו ג'סטה רחבת לב. חוה 7 שמוזכרת שם היא מחסום בית פוריכ (מוזכר בפוסט הלחי).

        22/2/09 19:29:

      מאוד אהבתי את הסיפור על האחיין :)

       

      אני מצפה לדיווחים על מחסומים מבוטלים, עוררת בי תקווה בפוסט על הלחי שלך.

        22/2/09 16:20:

      צטט: שירת יחיד 2009-02-22 16:08:30

      לאן הגענו אם שואלים שאלות כאלה.

       

      את יודעת, לפעמים אני מביכה את עצמי בחוסר ההבנה שלי את החיים בצל המחסום. אני שואלת חברים פלסטינים משהו ושנייה אחרי ששאלתי רוצה להחזיר את המילים בחזרה לפה. לפעמים אני גם תופסת את עצמי, כשהמחשבה רצה חופשי ממקום למקום, ני מגלה שגם אני לא באמת מבינה מה זה אומר לחיות בצל המחסום.

       

      אתן לך דוגמא. לפני שנתיים בערך, כשהאחיין שלי נגמל מחיתולים. לקחתי אותו מהגן. בדרך הוא רצה להראות לי את 'שדה הבור'. כמה הוא מתוק. לא מיהרנו, ובהחלט הסכמתי לטייל איתו. כשכבר היינו בשדה, הוא היה צריך פיפי. הצעתי שיעשה בשדה מאחורי עץ. הוא לא רצה "אני עושה כמו גדולים בשירותים". לא עזר שאמרתי שגם אני, הגדולה, עושה בשדה כשאין ברירה. הוא התעקש. הצעתי שנחזור מהר הביתה. את סוף הדרך כבר עשינו בריצה. הוא הספיק והיה מאוד גאה. התקשר מייד לאמא שלו (אחותי) ולאביו לספר להם שהוא ילד גדול. למחרת הייתי בחווארה. הסתכלתי על הילדים, לא יכולתי שלא לחשוב מי לא יהיה גאה הערב.

       

      יש משהו במציאות המחסום, במגבלה על חופש התנועה, שהוא כל כך זר לנו, החיים בעולם החופשי - אני מתקשה להבין זאת שוב ושוב.

       

      שלום שירת יחיד, ברוכה הבאה בצל קורתי.

        22/2/09 16:08:

      צטט: יערת דבש 2009-02-22 15:44:46

      צטט: נעמה ארז 2009-02-22 15:37:31


      באמת כל הזמן אני נזכרת במחסומים. גם כשיש פחות מ16 אנשים בכניסה לאיזה קניון.

      אבל, רציתי לשאול אותך כבר מזמן כדי להבין, מדוע את גורסת שזכות התנועה היא הזכות הבסיסית, לפני זכויות אחרות.?

      *

      נעמה

       

      אנני חושבת שהזכות לתנועה חשובה יותר מזכויות אחרות. למשל, מהזכות לקבל טיפול רפואי או הזכות לפגוש מורה. לגמרי לא. ככלל, אני חוששת מיצירה של הררכיה של זכויות.

      אלא שהזכות לתנועה היא תנאי מקדים. איך אראה רופא אם אנני חופשייה לנוע כרצוני? איך אגיע לבית החולים? או חופש העיסוק, מובן שכתנאי מקדים עלי להיות מסוגלת להגיע למקום העבודה. כך לגבי כל היבט של החיים. חופש התנועה הוא תנאי מקדים, בלעדיו אחיה בכלא. הזכות לנוע ממקום למקום היא כמעט החיים עצמם.

       

       

      לאן הגענו אם שואלים שאלות כאלה.

        22/2/09 15:44:

      צטט: נעמה ארז 2009-02-22 15:37:31


      באמת כל הזמן אני נזכרת במחסומים. גם כשיש פחות מ16 אנשים בכניסה לאיזה קניון.

      אבל, רציתי לשאול אותך כבר מזמן כדי להבין, מדוע את גורסת שזכות התנועה היא הזכות הבסיסית, לפני זכויות אחרות.?

      *

      נעמה

       

      אנני חושבת שהזכות לתנועה חשובה יותר מזכויות אחרות. למשל, מהזכות לקבל טיפול רפואי או הזכות לפגוש מורה. לגמרי לא. ככלל, אני חוששת מיצירה של הררכיה של זכויות.

      אלא שהזכות לתנועה היא תנאי מקדים. איך אראה רופא אם אנני חופשייה לנוע כרצוני? איך אגיע לבית החולים? או חופש העיסוק, מובן שכתנאי מקדים עלי להיות מסוגלת להגיע למקום העבודה. כך לגבי כל היבט של החיים. חופש התנועה הוא תנאי מקדים, בלעדיו אחיה בכלא. הזכות לנוע ממקום למקום היא כמעט החיים עצמם.

       

        22/2/09 15:43:

      אז אולי במקום שמוחמד יבוא אל ההר, יבוא ההר אצל מוחמד.

      כך לא יווצרו תורים שכאלה.

      לא?

        22/2/09 15:41:
      מדי פעם אני מנסה לעמוד מהצד, רגע לצאת מעצמי, מהשגרה של קריאת דיווחים כאלה, ומנסה לשאול את עצמי איך זה ייתכן שאנו חיים במציאות כזאת - פה עפים קסאמים וקטיושות, שמה אנשים שחייהם מתפרקים לגורמים כל יום עד אינסוף - ואנחנו באמת משלימים עם זה? זאת אומרת, איך? למה? איך זה יכול להיות? מה יהיה בסופנו?
        22/2/09 15:37:


      באמת כל הזמן אני נזכרת במחסומים. גם כשיש פחות מ16 אנשים בכניסה לאיזה קניון.

      אבל, רציתי לשאול אותך כבר מזמן כדי להבין, מדוע את גורסת שזכות התנועה היא הזכות הבסיסית, לפני זכויות אחרות.?

      *

      נעמה

        22/2/09 15:31:

      צטט: פוסט-ערס 2009-02-22 15:18:25


      לאן הם הולכים?

       

      הדברים היומיומיים ביותר. לעבודה, לאוניברסיטה, לבית ספר, לקופת חולים, קניות, ביקור משפחה הכרחיים.

      חשוב להבין ששכם היא מרכז מוניציפלי עבור הכפרים סביבה ובמידה פחותה גם עבור הערים הסמוכות הקטנות ממנה, טול כרם וקלקילייה, בהן אין למשל אוניברסיטה.

       

      על יציאה מהכפר שאיננה הכרחית, לביקור משפחה או חברים לא בחגים או בשל אירוע יוצא דפן או לביקור רפואי מניעתי ולא דחוף, הפלסטינים מוותרים. אחד הדברים הבולטים ביותר הוא התמעטות האנשים במחסומים. שמתי לב לזה בשלוש השנים האחורנות.

       

      מדיניות המחסומים יצרה שינויים גדולים ביחסים בין הכפרים לבין עצמם ולבינם לבין שכם. פעם היה שוק ירקות גדול בשכם, אלא שהמחסום הבלתי אפשרי פירק אותו ובמקומו הוקמו שוווקים קטנים יותר בכפרים. כדי לחסוך את המחסום. עזמי בשארה מתייחס לעניין הזה בספר שציטטתי. הספר מומלץ מאוד.

       

      אם הזכרנו ירקות ופירות - הירקות והפירות הנמכרים בגדה הם מתוצרת ישראלית. אין חקלאות פלסטינית, הסחורה נרקבת במחסום ועד שהיא מגיעה ללקוח כבר איננה ראויה למאכל.

        22/2/09 15:29:


      אני לא יודעת מה הייתי עושה לו הייתי צריכה לעמוד בתורים האלה.

      מזמן הייתי מוותרת ונשארת מחופרת בבית.

      אני מתרגמת את הדוחות באנגלית של מחסום ווטצ' ממחסום בית לחם ומת"ק עציון, גם שם התיאורים דומים.

      איך אפשר בכלל -

        22/2/09 15:18:

      לאן הם הולכים?
        22/2/09 14:41:


      זה הזמן היחסי שמתפקד כאן...

             

       

        22/2/09 14:23:

      צטט: reuvent 2009-02-22 13:17:20

      אנו עם אנושי מאוד ,יש לשפר את החיים של הישראלים ולתת לעולם להתבונן בנו

      שיבינו את הצורך לתת כי לנו לא נתנו

      6,000,000 יהודים יכלו לעבור אל החיים ואל החופש אילו היה מחסום כזה שנותן לו לעבור

       

       

      מה הקשר?

      אם יש משהו מרגיז זה הניפנוף התמידי של יהודים בשואה .

      והאמת שמעט מאוד באמת עושים את זה . אבל זה תמיד נראה רע

       

      זה בדיוק כמו אנשים שהפכים את העוני והמסכנות למקצוע ....

       

       

       

        22/2/09 14:14:

      צטט: יערת דבש 2009-02-22 13:10:06

      צטט: r and r 2009-02-22 12:56:51


      זמן דחוק וצפוף מאוד.

       

       

      מסתבר שלא הזמן של כולם שווה כסף.

       

      יש כאלו ששוים יותר (או שגורמים לאחרים להרגיש שווים פחות )מסתבר

        22/2/09 13:21:

      באמצעותך אני מבקרת מדי פעם במחסומים, לפחות ברוחי, ואין כמו ביקור תקופתי במחסומים כדי להרגיש שמחה בחלקי. אני חופשייה לצאת ולבוא, לחיות את חיי בלי יותר מדי הפרעות, אפילו עמידה בפקקים בגוש דן לא נראית נוראה כל כך כי אני יודעת שמקסימום שעה וזה עובר.

        22/2/09 13:17:

      אנו עם אנושי מאוד ,יש לשפר את החיים של הישראלים ולתת לעולם להתבונן בנו

      שיבינו את הצורך לתת כי לנו לא נתנו

      6,000,000 יהודים יכלו לעבור אל החיים ואל החופש אילו היה מחסום כזה שנותן לו לעבור

       

        22/2/09 13:10:

      צטט: r and r 2009-02-22 12:56:51


      זמן דחוק וצפוף מאוד.

       

       

      מסתבר שלא הזמן של כולם שווה כסף.

        22/2/09 12:56:


      זמן דחוק וצפוף מאוד.

       

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין