כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    פוסט מצולם עם תמונות אפילו יותר מכוערות פלוס צב כבונוס לקורא המתמיד

    31 תגובות   יום רביעי, 25/2/09, 19:44

     הפוסט הזה הוא פוסט-המשך לפוסט-קודם.

    מחסום חדש על כביש האפרטהייד המוביל לבית פוריכ, על צומת כפר עוורטא. שתי בטונדות חוסמות מעבר, שני חיילים בודקים תעודות זהות ותסריכים לרכבים הבאים משכם. תור של לפחות שמונה רכבים, אי אפשר לראות מעבר לעיקול הכביש. החיילים מספרים שהמחסום החדש בעוורטא מחליף את מחסום בית פוריכ (התמונה מאתמול, 14:15). 

     

    ''

     ''   

    מחסום בית פוריכ פתוח לתנועה. חייל עומד בעמדה, בה עברו בעבר הולכי רגל. הוא גלוי לעין, והנהגים מהססים. נשבר הלב בראותם. הם מאטים לידו, לוודא שהמעבר אמנם מותר ללא בדיקה, אולי השתנו שוב התקנות. עדר כבשים חוצה את המחסום, ואחר כך עדר כבשים נוסף. הכבשים מדלגות בין שרידי המחסום שנשארו כאן, תזכורת לתושבי המקום שהטוטליטר עשוי אולי להתחרט ולהפעיל את המחסום שוב. שיהססו לפני שהם מאיצים את רכבהם במעבר כאן. התמונה של חברתי, נורית ירדן, מאתמול ב 14:40

     

    ''

    על נזקן של הגדרות והחומות לסביבה אנחנו לא מדברים. הפשע שעושה מדינת ישראל לבני אדם לא מניח להתעסק במה שנראה כזוטות. ובכל זאת, אתמול חצה צב גדר (סמוך למחסום תפוח).

    ''

    ''

    ספרו לחברים דוברי אנגלית: אריה ויערת מבינים לא רק עברית

    היו בפוסט הזה המון שגיאות, אני מקווה שאין עוד. חברים תיקנו אותי, אני מודה להם. אתמול כשפורסם הפוסט הייתי עייפה. אני דיסלקטית, וכשאני עייפה אני אפילו דיסלקטית יותר. תודה למתקנים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/09 20:45:


      לא בא לי להיכנס לפוליטיקה עכשיו

      אבל התמונה עם הכבשים - כוכב!

        6/3/09 19:02:
      הצב הזה, חוצה בהתמדה ובנחישות את הגדר, עטוי בצבעי הסוואה צהליים, ביתו הולך איתו, זה לגמרי תמונה ששווה אלף מילים, הכל יש בו.
        6/3/09 17:31:
      מכבשים עושים אחלה שווארמה ומצבים עושים אחלה מסרקים:)
        5/3/09 21:29:

      שתי הערות לסדר:

      א

      "אריה ויערת מבינים לא רק עברית" - מה זאת אומרת? חשבנו שאתם, הערבושים, מבינים רק כוח - והנה עוד שפה? בחיאת, די לבלבל אותנו. תשאירו אותנו בכוך המזוהם של תובנותינו הקיימות.

      ב

      אני מניח שהצב כעת במעצר מנהלי. האם הוא הובא בפני שופט? והתובע הצבאי המניאק הזה עוד יכול לצאת בסדר. הוא ייתמם בפני השופט: "מה אתם רוצים, אפילו איפשרנו לו להישאר בבית."

        4/3/09 10:46:

      שלם שירת יחיד ונעמית,  

      שתיכן מדברות של אחר ועל זר. הנה הזמנה: בואו איתי. אני יודעת שהביקור קשה ומבטיחה להחזיק לכן את היד. הפלאפל הכי טוב בפלסטין, וגם הכנאפה - עלי.

        3/3/09 22:46:


      מפחיד, באמת. התלתלית הזאת, מעוררת צמרמורת.

      ושוב, מרגישה כל כך מנותקת כשאני קוראת את הפוסטים שלך.

      אני מניחה שבאיזשהו מקום זה לא משנה אם הייתי חיה בחו"ל או כאן

      כי המקומות האלה זרים לי לגמרי. ואת זה אני מציינת כתעודת עניות לי.

        3/3/09 13:44:

      ארץ אחרת. כאילו לא כאן.
        27/2/09 23:20:

      צטט: r and r 2009-02-26 15:28:15

      צב השעה!

       

      אינשאללה.

        27/2/09 22:41:

      צטט: נוריות 2009-02-27 10:11:09


      חוויה אישית:

      זו הייתה הנסיעה הרביעית שלי למחסומים. הפער בין המציאות שלי לזו שאליה אני נחשפת במחסומים שבתוך השטח הפלסטיני, הוא כה גדול, עד שלוקח לי כמה ימים להחזיר לעצמי את הנשימה ומשהו בחוויה המצטברת הזו של התבוננות ישירה בשגרת הסבל שאנחנו גורמים, משנה אותי.

      לוקח זמן להבין ולעכל מה רואים. המצב במחסומים בלתי נתפש, הקולות של החיילים והחיילות, שפת הגוף של הפלסטינים מול זו של החיילים, המבטים ובעיקר שגרת החיים של פחד, השפלה ומניעת חופש התנועה שההיגיון מאחוריה נראה מוזר ולא מובן כשנמצאים שם. נראה שהוא מונע בעיקר מבורות, פחד, אטימות וסוציאליזציה של כוח שהשתרשה כה עמוק ונעשתה כה לגיטימית בחברה הישראלית, עד שרק שם מול מחסום חווארה יכולתי להתחיל לראות ולהבין את הפסיכולוגיה והשפה של הכובש והנכבש.

      עדיין אני יודעת מעט מאד. עדיין אני מתבוננת ומנסה להבין יותר מה אני רואה ומה ניתן לעשות כפרט כדי לשנות את המצב. אנחנו יודעים מעט מאד. אי הידיעה נוחה לנו כחברה. למרות הקושי הגדול שאני חווה מול הסבל שאני רואה, מול ההיגיון המטורף של הכיבוש שלו אני עדה, אני יכולה לומר שהנסיעה למחסומים היא אחד מהצעדים היותר משמעותיים שעשיתי. ההכרה באחריות שלי כפרט על מה שנעשה בשמי יותר מארבעים שנה וההסכמה לראות, הם צעדים קטנים שאולי אם רבים יותר יעשו אותם ייווצר מספיק כח כדי לשנות.

      אני יוצאת למחסומים רק פעם בחודש כי זה מה שאני יכולה ומסוגלת, ואני מעריכה מאד את מרבית נשות מחסום ווטש שיוצאות למחסומים להיות עדות באופן קבוע כל שבוע במשך שנים.         

       נורית

       

      אני שמחה מאוד שהצטרפת אלינו. גם כי כך אנחנו נפגשות בצורה שגרתית (פחדתי שתלכי לי לאיבוד) וגם כי הנוכחות שלך במחסום חשובה במיוחד.

        27/2/09 22:36:

      צטט: !kapish 2009-02-26 20:42:17

      צטט: יערת דבש 2009-02-26 09:25:24

      צטט: !kapish 2009-02-26 09:18:52

      למה צריך את כל הגדרות האלה?

      .

       

      יש סוגים של גדרות. יש את גדר ההפרדה (זו שהצב זוחל תחתיה) ויש חומה (באזור ירושלים. במרכז וצפון הגדה יש גדר. זו שהצב זוחל תחתיה). יש גם תלתלית (בתמונת המחסום החדש ליד עוורטא אפשר לראות מעט ממנה). הגדה מלאה תלתליות. התלתלית אסורה לשימוש על פי תקנות האומ (בתקנות יש רשימה של גדרות מותרות ואסורות לשימוש).

       

      אבל למה צריך את כל אלו?

      .


      כדי להגביל את תנועת של הפלסטינים. חלק ממדיניות ההפרדה.
        27/2/09 22:35:

      צטט: badolin 2009-02-26 18:05:05

      הגעתי לבלוג הזה דרך הבלוג של נינה, בלוגרית אינדונזית

      http://diahamang.blogspot.com/

       

      ליסוע לאינדונזיה אי אפשר, אבל הבלוג הזה מצא דרך ליסוע לשם ולהביא אותי בחזרה איתו. באמת כפר גלובאלי קטן.

       

      והצב, הצב... הגדרות, החומות כביש חוצה ישראל, אין הרבה סיכוי לצבים כאלו.

       אני חושב שהמציאות היומיומית גורמת לשני שינויים הפוכים בהגדרה של "אנחנו". מצד אחד, אנחנו מכלילים יותר ויותר תחת "אנחנו" - לא עוד בני אדם, אלא כל בעלי החיים, ובכלל, כל מה שקיים.

      מצד שני, חלק מהאנשים בוחרים לצמצם את ה"אנחנו" שלהם: בני-אדם > עמישראל > ישראלים יהודים (רצוי ששרתו בצבא).

       

      אנו שבוחרים להרחיב את המשמעות של אנחנו, מי עוד איתנו? ולמה כל כך מעטים? ואיך מגיעים ל"אחים לאנחנו" מהצד השני של החומה? 

       

       

      שלום בדולין,

      ראשית, אני שמחה לראות תנועה בין שני הבלוגים. קיוויתי שכך יקרה. ואני מודה לנינה על תמיכתה.

      שנית, הכיבוש קיים כי אנחנו מחרישים מולו. השתיקה, גם כאשר אין מאחוריה הסכמה, היא גיבוי לכיבוש. ורק כאשר נפסיק לשתוק משהו יקרה. חבל שאנו כל כך מעטים.

      יש הרבה "אנחנו" (שאלת שאלות של זהות. אגיד שאני חשה קרובה לפעילי שמאל פלסטינים הרבה יותר משאני חשה ליהודים ישראלים רבים. ה'אנחנו' שלי מוגדר אחרת כנראה) מצידה השני של החומה. נפגשים איתם בפעילויות משותפות. אנ יפוגשת סטודנטים משכם במחסומים. פגשתי פעילים כמה בבילעין ובניעלין. בוא גם.

        27/2/09 19:26:

      צטט: -אריה- 2009-02-27 13:31:50

      צטט: אחר40 2009-02-27 09:39:58

      לא הבנתי את התגובה אריה .

      מה הקשר בין נהגים , לפגוע שנועד לרצוח בכוונת תחילה ?

      אני מניח שרוב הנהגים לא ממש מאיצים בכוונה לדרוס הולכי רגל , או שאולי אני טועה לחלוטין .


      מבחינת התנהלות השלטון אין הבדל בין כוונת הזדון לרשלנות. השיטה של המחסומים (קרי הענשה קולקטיבית של ציבור שלם כיוון שאחוז מסויים מתוכו מסוכן לציבור) יעילה לעוד דברים, ואילו מדינת ישראל הייתה מתמודדת עם תאונות הדרכים באותו הגיון שהיא מתמודדת עם המחסומים, מספר ההרוגים בכביש היה יורד דרמטית.

      מצד שני, גם לא הייתה לנו כלכלה.

      טוב לישראל שאין כלכלה פלסטינית בת-קיימא, ורע לישראל שלא תהיה כלכלה ישראלית. על כן מספר ההרוגים בכבישים ימשיך לעלות, בעוד האוכ' הפלסטינית תמשיך לסבול כביכול כדי להציל חיי ישראלים.

      ועוד לא אמרנו מילה על כך שעצם הקשירה בין המחסומים לפיגועים הוא שקרי, כי אם יכולים בהינף יד להוריד 70% מהמחסומים, אז איזו תועלת הייתה להם מלכתחילה? ולחידוד העניין - איזה צורך בטחוני יש במחסום שפועל היום, במלוא איוולתו, שבעוד שבוע בדיוק עומדים להסיר אותו? מה יום מיומיים?

       

       

      אני מסכים עם כל מילה שאתה אומר , אבל אפשר לסמוך על ישראל שתעשה מה שרע לפלסטינים ומה שנראה כטוב לישראלים .(אני מדגיש "נראה")

      והיבבנות המקצועית של הפלסטינים לא הובילה אותם לשום מקום עד היום .

       

       

       

       

        27/2/09 19:24:

      צטט: poes 2009-02-27 13:13:11

      צטט: אחר40 2009-02-27 09:39:58

       אם הפלסטים לא יתעשתו , יקומו בעשרות שנים הקרובות עוד ועוד מודיעין עילית , ביתר עילית , ומעלה אדומים

       

       

      מסקנה שלי, הפלסטינים יכולים להמשיך לש/חק את הקורבן , לחיות עם תחושת הקורבן התמידית להסתובב עם מפתחות הבית שהיה ב 48-67 ולקוות לחזור לבית ביפו , אבל לבסוף לא לקבל כלום

       או שיום אחד יקומו ויאמרו, די בואו נחתוך הפסדים ונסגור עיסקה עכשיו .

       

       או לחלופין שיום אחד בקרוב מאד הם יהיו רוב בין הנהר לים, ואז לא יתאים להם הרבע-עוף שאתה מציע להם בין ג'נין לשכם בתור "מדינה פלסטינית", ובמקום זה תהיה לנו מדינה אחת. ואז נראה מי ידבר על "לחתוך הפסדים".

      גם מי שמרוויח ומנצח צריך לדעת לצאת בזמן, ולא להפוך את חיי המפסיד לגיהנום - כי לא לעולם חוסן.

       

       

      אני לא הצעתי להפוך חיים של איש לגהנום

      רק ציינתי עובדות היסטוריות , בלי להכנס לעניין המוסר .

       

      בינתיים מה שאני אומר היסטורית נכון ב 60 שנה האחרונות ,

      ואם היו חותכים הפסדים לפני 40 שנה אחרי ועידת חרטום , מצבם היה טוב יותר מאשר לפני 20 שנה

      ולפני עשרים שנה מצבם היה טוב יותר מהיום , ואני לא מבין על מה הוויכוח ? כי זו האמת .

       

      אבל אחרי 67 בועידת חרטום הערבים החילטו לא לחתוך אלה לאמר לא ...ומאז הכל היסטוריה

       

      לגבי העתיד , כדור הבדולח שלי בתיקון , אני מבין ששלך דווקא תקין ויודע לחזות בדיוק את העתיד .

        27/2/09 13:31:

      צטט: אחר40 2009-02-27 09:39:58

      לא הבנתי את התגובה אריה .

      מה הקשר בין נהגים , לפגוע שנועד לרצוח בכוונת תחילה ?

      אני מניח שרוב הנהגים לא ממש מאיצים בכוונה לדרוס הולכי רגל , או שאולי אני טועה לחלוטין .


      מבחינת התנהלות השלטון אין הבדל בין כוונת הזדון לרשלנות. השיטה של המחסומים (קרי הענשה קולקטיבית של ציבור שלם כיוון שאחוז מסויים מתוכו מסוכן לציבור) יעילה לעוד דברים, ואילו מדינת ישראל הייתה מתמודדת עם תאונות הדרכים באותו הגיון שהיא מתמודדת עם המחסומים, מספר ההרוגים בכביש היה יורד דרמטית.

      מצד שני, גם לא הייתה לנו כלכלה.

      טוב לישראל שאין כלכלה פלסטינית בת-קיימא, ורע לישראל שלא תהיה כלכלה ישראלית. על כן מספר ההרוגים בכבישים ימשיך לעלות, בעוד האוכ' הפלסטינית תמשיך לסבול כביכול כדי להציל חיי ישראלים.

      ועוד לא אמרנו מילה על כך שעצם הקשירה בין המחסומים לפיגועים הוא שקרי, כי אם יכולים בהינף יד להוריד 70% מהמחסומים, אז איזו תועלת הייתה להם מלכתחילה? ולחידוד העניין - איזה צורך בטחוני יש במחסום שפועל היום, במלוא איוולתו, שבעוד שבוע בדיוק עומדים להסיר אותו? מה יום מיומיים?

       

       

        27/2/09 13:13:

      צטט: אחר40 2009-02-27 09:39:58

       אם הפלסטים לא יתעשתו , יקומו בעשרות שנים הקרובות עוד ועוד מודיעין עילית , ביתר עילית , ומעלה אדומים

       

       

      מסקנה שלי, הפלסטינים יכולים להמשיך לש/חק את הקורבן , לחיות עם תחושת הקורבן התמידית להסתובב עם מפתחות הבית שהיה ב 48-67 ולקוות לחזור לבית ביפו , אבל לבסוף לא לקבל כלום

       או שיום אחד יקומו ויאמרו, די בואו נחתוך הפסדים ונסגור עיסקה עכשיו .

       

       או לחלופין שיום אחד בקרוב מאד הם יהיו רוב בין הנהר לים, ואז לא יתאים להם הרבע-עוף שאתה מציע להם בין ג'נין לשכם בתור "מדינה פלסטינית", ובמקום זה תהיה לנו מדינה אחת. ואז נראה מי ידבר על "לחתוך הפסדים".

      גם מי שמרוויח ומנצח צריך לדעת לצאת בזמן, ולא להפוך את חיי המפסיד לגיהנום - כי לא לעולם חוסן.

       

        27/2/09 10:11:


      חוויה אישית:

      זו הייתה הנסיעה הרביעית שלי למחסומים. הפער בין המציאות שלי לזו שאליה אני נחשפת במחסומים שבתוך השטח הפלסטיני, הוא כה גדול, עד שלוקח לי כמה ימים להחזיר לעצמי את הנשימה ומשהו בחוויה המצטברת הזו של התבוננות ישירה בשגרת הסבל שאנחנו גורמים, משנה אותי.

      לוקח זמן להבין ולעכל מה רואים. המצב במחסומים בלתי נתפש, הקולות של החיילים והחיילות, שפת הגוף של הפלסטינים מול זו של החיילים, המבטים ובעיקר שגרת החיים של פחד, השפלה ומניעת חופש התנועה שההיגיון מאחוריה נראה מוזר ולא מובן כשנמצאים שם. נראה שהוא מונע בעיקר מבורות, פחד, אטימות וסוציאליזציה של כוח שהשתרשה כה עמוק ונעשתה כה לגיטימית בחברה הישראלית, עד שרק שם מול מחסום חווארה יכולתי להתחיל לראות ולהבין את הפסיכולוגיה והשפה של הכובש והנכבש.

      עדיין אני יודעת מעט מאד. עדיין אני מתבוננת ומנסה להבין יותר מה אני רואה ומה ניתן לעשות כפרט כדי לשנות את המצב. אנחנו יודעים מעט מאד. אי הידיעה נוחה לנו כחברה. למרות הקושי הגדול שאני חווה מול הסבל שאני רואה, מול ההיגיון המטורף של הכיבוש שלו אני עדה, אני יכולה לומר שהנסיעה למחסומים היא אחד מהצעדים היותר משמעותיים שעשיתי. ההכרה באחריות שלי כפרט על מה שנעשה בשמי יותר מארבעים שנה וההסכמה לראות, הם צעדים קטנים שאולי אם רבים יותר יעשו אותם ייווצר מספיק כח כדי לשנות.

      אני יוצאת למחסומים רק פעם בחודש כי זה מה שאני יכולה ומסוגלת, ואני מעריכה מאד את מרבית נשות מחסום ווטש שיוצאות למחסומים להיות עדות באופן קבוע כל שבוע במשך שנים.         

       נורית

        27/2/09 09:39:

      צטט: -אריה- 2009-02-27 05:39:22

      צטט: שבור לב 2009-02-26 14:30:33

      מספר תהיות: האם יש להסיר תמחסומים במחיר של פיגוע והרוגים בצידנו? האם יש לנו (מ"י) אוייבים? מה מלמדת הזדהות עמוקה עם האוייב מחד והתעלמות מעמדת מ"י מאידך על בעלי העמדה?

      תשאל את ראש עיריית ניו יורק.

      אגב, האם יש לאפשר לנהגים רשיון נהיגה במחיר הרוגים מצידנו? האם יש לאפשר לרוצחים שכירים לרצוח את מרגרטה לאוטין כדי שהמשטרה תוכל לאסוף עדויות? האם יש לשמור על זכויות אסירים גם במחיר הרוגים מצידנו?

      מעניין שהשאלה הזו עולה רק לגבי המחסומים. בכל תחום אחר ברור לנו שגם במחיר הרוגים, שומרים על הכללים של מדינה דמוקרטית.

       

      לא הבנתי את התגובה אריה .

       

      מה הקשר בין נהגים , לפגוע שנועד לרצוח בכוונת תחילה ?

      אני מניח שרוב הנהגים לא ממש מאיצים בכוונה לדרוס הולכי רגל , או שאולי אני טועה לחלוטין .

       

      לי אישית די ברורים כמה דברים

      א . שחלק מהמשימוש במחסומים בגדה נעשה לצורכי נקמה וענישה , דבר פסןל

      ב. שלום כנראה שלא יהיה כאן בשנים הקרובות , שלא לדבר על עשרות שנים .

      ג.גדל הפרדה היא דבר חיוני ויעיל , ומי שטוען אחרת הוא שקרן , ראו מקרה החומה של מזרח גרמניה

        מעט מאוד אנשים הצליחו לעבור דרכה במשך עשרות שנות קיומה

      ד.היה רצוי לבנות את הגדר בהסכמה , אבל מאחר וזה לא נעשה כך , יש אנשים שמנצלים זאת לסיפוך שטחים

       אם הפלסטינים היו משכלים להבין זאת אז אולי היה להם תמריץ להגיע להסכמה

      ה. הפלסטינים כהנהגה החליטו מה שהחליטו , ועכשיו הזמן פועל לרעתם, ומשיחות עם חברים ערבים , אני רואה  

       לא מבינים את זה אפילו לא קצת , הם לא קלטו שעם השנים ישראל מספחת עוד ועוד שטחים , ומגרשת עוד ועוד  

       אני לא מדבר על עצם הדיון המוסרי , אני מדבר על עובדה היסטורית .

      ו אם הפלסטים לא יתעשתו , יקומו בעשרות שנים הקרובות עוד ועוד מודיעין עילית , ביתר עילית , ומעלה אדומים

       

       

      מסקנה שלי, הפלסטינים יכולים להמשיך לש/חק את הקורבן , לחיות עם תחושת הקורבן התמידית להסתובב עם מפתחות הבית שהיה ב 48-67 ולקוות לחזור לבית ביפו , אבל לבסוף לא לקבל כלום

       או שיום אחד יקומו ויאמרו, די בואו נחתוך הפסדים ונסגור עיסקה עכשיו .

       

      מעניין למה אבא וסבא שלי לא מסתובבים עם מפתחות הבית שלהם שהוחרם בהונגריה ?

       

      למה רק לפלסטינים יש עדיין סוכנות פליטים שלהם ?

      למה הם חיים בלבנון לדוגמא, במחנות פליטים , ואם הם חיים כך במדינה ערבית ,אז מה יש להם להתלונן עלינו?

       

      עוד מסקנה שלי , בדיוק כמו שרוב מדינות ערב בוחרות לחיות בעוני ובבערות . למרות שיכלו להללכת בדרכי מדינות המפרץ למשל .

       

      לדעתי גם הפלסטים התאהבו בתפקיד הקורבן המקצועי .

      והעוולת שאנחנו מעוללים , קיימות , ורעות , אבל כל עוד לא יהיה מיש שיקח אחריות בצד השני , שום דבר לא יקרה , להפך , המצב רק יזחול ויחמיר

        27/2/09 05:39:

      צטט: שבור לב 2009-02-26 14:30:33

      מספר תהיות: האם יש להסיר תמחסומים במחיר של פיגוע והרוגים בצידנו? האם יש לנו (מ"י) אוייבים? מה מלמדת הזדהות עמוקה עם האוייב מחד והתעלמות מעמדת מ"י מאידך על בעלי העמדה?

      תשאל את ראש עיריית ניו יורק.

      אגב, האם יש לאפשר לנהגים רשיון נהיגה במחיר הרוגים מצידנו? האם יש לאפשר לרוצחים שכירים לרצוח את מרגרטה לאוטין כדי שהמשטרה תוכל לאסוף עדויות? האם יש לשמור על זכויות אסירים גם במחיר הרוגים מצידנו?

      מעניין שהשאלה הזו עולה רק לגבי המחסומים. בכל תחום אחר ברור לנו שגם במחיר הרוגים, שומרים על הכללים של מדינה דמוקרטית.

        26/2/09 20:42:

      צטט: יערת דבש 2009-02-26 09:25:24

      צטט: !kapish 2009-02-26 09:18:52

      למה צריך את כל הגדרות האלה?

      .

       

      יש סוגים של גדרות. יש את גדר ההפרדה (זו שהצב זוחל תחתיה) ויש חומה (באזור ירושלים. במרכז וצפון הגדה יש גדר. זו שהצב זוחל תחתיה). יש גם תלתלית (בתמונת המחסום החדש ליד עוורטא אפשר לראות מעט ממנה). הגדה מלאה תלתליות. התלתלית אסורה לשימוש על פי תקנות האומ (בתקנות יש רשימה של גדרות מותרות ואסורות לשימוש).

       

      אבל למה צריך את כל אלו?

      .

        26/2/09 18:05:

      הגעתי לבלוג הזה דרך הבלוג של נינה, בלוגרית אינדונזית

      http://diahamang.blogspot.com/

       

      ליסוע לאינדונזיה אי אפשר, אבל הבלוג הזה מצא דרך ליסוע לשם ולהביא אותי בחזרה איתו. באמת כפר גלובאלי קטן.

       

      והצב, הצב... הגדרות, החומות כביש חוצה ישראל, אין הרבה סיכוי לצבים כאלו.

       אני חושב שהמציאות היומיומית גורמת לשני שינויים הפוכים בהגדרה של "אנחנו". מצד אחד, אנחנו מכלילים יותר ויותר תחת "אנחנו" - לא עוד בני אדם, אלא כל בעלי החיים, ובכלל, כל מה שקיים.

      מצד שני, חלק מהאנשים בוחרים לצמצם את ה"אנחנו" שלהם: בני-אדם > עמישראל > ישראלים יהודים (רצוי ששרתו בצבא).

       

      אנו שבוחרים להרחיב את המשמעות של אנחנו, מי עוד איתנו? ולמה כל כך מעטים? ואיך מגיעים ל"אחים לאנחנו" מהצד השני של החומה? 

       

       

        26/2/09 15:28:
      צב השעה!
        26/2/09 14:30:
      מספר תהיות: האם יש להסיר תמחסומים במחיר של פיגוע והרוגים בצידנו? האם יש לנו (מ"י) אוייבים? מה מלמדת הזדהות עמוקה עם האוייב מחד והתעלמות מעמדת מ"י מאידך על בעלי העמדה?
        26/2/09 13:45:

      שגיאות ? לא נורא. ככה גם מי שיכתוב בשגיאות בגוגל ימצא חומר :-)

      והאנגלית בטח מבלבל אותך עם העברית. אבל חשוב יותר מהעברית.

       

      והצב ? ערבי ? יהודי ? בעצם מה זה משנה. במרק הכל אותו הדבר :-)

        26/2/09 13:25:

      אתמול חצה צב את גדר ההפרדה

      המשפט הזה והמאמצים שלך את וחברותייך מעוררים תקווה במציאות שקשה להזכיר את המילה הפשוטה  (תקווה)

        26/2/09 09:25:

      צטט: !kapish 2009-02-26 09:18:52

      למה צריך את כל הגדרות האלה?

      .

       

      יש סוגים של גדרות. יש את גדר ההפרדה (זו שהצב זוחל תחתיה) ויש חומה (באזור ירושלים. במרכז וצפון הגדה יש גדר. זו שהצב זוחל תחתיה). יש גם תלתלית (בתמונת המחסום החדש ליד עוורטא אפשר לראות מעט ממנה). הגדה מלאה תלתליות. התלתלית אסורה לשימוש על פי תקנות האומ (בתקנות יש רשימה של גדרות מותרות ואסורות לשימוש).

       

       

        26/2/09 09:18:

      למה צריך את כל הגדרות האלה?

      .

        26/2/09 08:13:

      בלמסון ועידית - נכון ונכון.
        26/2/09 06:49:


      דווקא הנוכחות הפשוטה של חיות שלא מבינות בפוליטיקה מטונפת עושה את התמונות האלה כל כך צורמות.

      אנחנו לא רואים את בני האדם במחסומים, אולי את החיות נראה?

      אני לא מאמינה....

        25/2/09 19:52:
      שגרה מטרידה.

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין