כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    75 , "לקח אחריות" , או סוף הדרך

    4 תגובות   יום שבת, 21/3/09, 11:24


    אמש הייתי במסיבה. ילדים  עשו מסיבת 75 להוריהם. יותר משהיתה זו מסיבה, היה זה אירוע הוקרה מרהיב ומדהים.

    נכון, המשפחה מוכשרת מאד. בן אחד מעבד ומנצח, בן אחר הוא חלק מאחד מצמדי הזמר הידועים והמוערכים בארץ,ואחר מכוון פסנתרים מחונן. כשרונות לא חסרו שם. אבל הכשרונות לא היו העיקר. העיקר היתה האהבה האדירה שזרמה מכל פינה ולכל עבר.

    ההורים, היא קיבוצניקית לשעבר, והוא תל אביבי עסלי, הכירו ב"מחנה עבודה" של השומר הצעיר, ובגיל 17 בערך, שזה הגיל שבו ההורמונים מטשטשים כל שיקול דעת, נכנסה הקיבוצניקית להריון. היתה זאת תקופת ראשית שנות החמישים, הפלה, כפי הנראה , לא עמדה כלל על הפרק. הבחור, "לקח אחריות" - ביטוי שחזר שוב ושוב לאורך כל הערב, המשיך ללמוד (בתיכון חדש, בתל אביב) עד הלידה, ואז עזב את הכל ועבר לגור בקיבוץ. הוא היה בחור שכולו הבטחה, תלמיד מוכשר, מקובל מאד חברתית, ספורטאי מחונן, כל מה שאפשר לחשוב עליו כשמדברים על הצבר האולטימטיבי. היא היתה קיבוצניקית יפהפיה, אסרטיבית (עד היום ) שנונה בעלת אופי יוזם ונחוש. לו הייתי מגלגלת לאחור את שעון חייהם, מעניין היה לראות לאן היתה נעמי מתגלגלת, אם היתה היום סגנית מנהל ב"אוסם"  או בעלת רשת מסעדות יוקרה, וברק'ה, אין ספק שהיה לומדת תואר ראשון ושני ושלישי - ואחר כך, האיש כל כך מוכשר, שבאמת אין לי אפילו כיוון לאן היה מגיע. אולי לפוליטיקה? אולי לא? כך או כך נולדו תאומים שהוריהם מבוגרים מהם ב18 שנה או קצת פחות....   איך אמרה נעמי הם היו כל כך קרובים אלי בגיל, שלעיתים התקשיתי לעשות את ההבדל ביני לבינם. בין נשמתי לנשמתם. הייתי חלק מהם, לא פחות.  ותחשבו על זוג  צעיר כל כך , שנולד לו זוג תאומים, והוא מתחיל את חייו עם משקל כל כך כבד על הכתפים , של מחוייבות, של הורות, של התחלת קשר שאף אחד לא העלה בדעתו לאן הוא יגיע.

    אתמול, כשדיברו על זה, חשבתי על כך שהיום איש לא היה עושה מזה עניין, הפלה וגמרנו.

    לקחת אחריות פרושו היום לשלם על ההפלה, לא מעבר לכך. וכאן, שניהם (גם היא לא ויתרה, לא על ההריון ולא עליו) יצאו למסע משותף, בלי לדעת בדיוק לאן תיקחנה אותם הדרכים, ומהי הצידה שעליהם לקחת.

    עם שני הילדים, וילד שלישי שנולד ברבות הימים, הם נסעו לשליחויות בדרום אמריקה. הוא , בקסם האישי הבלתי נדלה שלו , (מעטים הגברים שאני מכירה עם קסם אישי כזה, אחד או שנים, לא יותר) פתח שם קריירה מרתקת.

    כשחזרו עברו לתל אביב, ושם היא עבדה בנושאים הקשורים לניהול מטבחים והוא ניהל מוסדות תרבות רבים ושונים.

    מעולם לא פזלו הצידה, תמכו זה בזו בכל עת, והצירוף הזה "לקח אחריות" ליווה אותו - ליווה אותם - ומלווה אותם, למעלה משישים שנה (כן, הם בני שבעים וחמש והכירו זה את זו בגיל חמש עשרה....)

    איפה אנחנו ואיפה האהבות הגדולות האלה? איך נוכל להשתוות אליהם?  כל אלה שהגיעו לגיל 30 או 40 או 50 ופתאום תחושת ההחמצה תקפה אותם, והם מפרקים משפחה ובית, כדי להתחיל משהו חדש , כדי להבטיח לעצמם שהפכו כל אבן בחייהם, שניסו הכל,  שלא ימותו "בלי שהספיקו".

    אהבות כאלה רואים רק בסרטים, חיוך בלתי נגמר (לא, אני לא יודעת מה קורה בבית, זה גם לא מעניין אותי) מערכת יחסים נהדרת עם כל השבט שהקימו  שעלה במלוא הרכבו על הבמה בסוף הערב, ומה עוד? התחושה ש 75 זה לא סוף. אולי זה לא אמצע, אבל זה בהחלט לא סוף הדרך במובן המילולי של המילה, אלא סוף הדרך במובן המטפורי - אם נתמזל מזלינו , ורק אם ידענו להשקיע את ההשקעות הנבונות במהלך הדרך... אז בבקשה לקחת אחריות...

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/09 14:33:

      כל דור והאהבות הגדולות שלו, אכן סיפור מקסים וראוי להתקנא.אולם גם אז וגם היום יש אהבות גדולות ואהבות שחשבו שהן אהבות , אך לא היו. לשמחתי אני פוגשת הרבה אוהבים, אם כי השתנה הדור השתנו החיים. אני בטוחה שיום אחד ילדינו או נכדינו יעלו סיפור אהבה גדולה של דורם וישאלו איפה האהבות הגדולות. אלו תשארנה בכל הדורות לצד הכשלונות והאכזבת.

      היופי הוא בדרך בו את מספרת, מפרגנת.. הנאה צרופה

        22/3/09 13:37:

      ממממממממממממממממממממממממממ
        22/3/09 07:53:

      מקסים ומדהים תמיד יש לך היכולת לתאר ולפרש מקרים מהחיים בצורה שרק את יכולה שמעודדת ונוגעת בכולם.....................
        21/3/09 12:03:


      "היו זמנים"...

      תקופה אחרת, מושגים השתנו.

      נפלא לקרוא על זו המשפחה..

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין