כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    רק אצל יערת הדבש - פוסט משתפ

    23 תגובות   יום שני, 13/4/09, 10:49

    המחסום החדש בעזון-עטמה משאיר עשרה בתים מחוץ לכפר. קשה להאמין אבל יש פלסטינים שעוברים במחסום בדרך למכלת ובחזרה ממנה. קשה להעלות על הדעת את המראה של נער כבן 13 ניגש לחיילת, מציג אישור ועובר במחסום. כמה דקות אחר כך הוא חוזר עם מצרכים. קשה להעלות על הדעת אבל ראיתי. ולא נער אחד, כמה נערים. כמות המצרכים נבדקת, יש הקצבה לכל משפחה.

     

    הכפר סגור עכשיו מכל עבריו. יציאה וכניסה בבידוק ובהצגת תעודת זהות. השער נסגר ב 21:00. סיפר מקומי שלקח לפני כמה ימים את ביתו לבית חולים ולא הצליח לחזור בזמן. הוא נשאר לישון. מקומיים מספרים גם שהצבא משתמש בכביש הראשי של הכפר כבכביש בטחון. כל הלילה יש תנועה ערה של ג'יפים צבאיים. חיילים עוצרים אנשים ומבקשים תעודות זהות, שואלים היכן הם גרים. אנחנו עומדות עם המקומיים ליד מגרש החניה והם מספרים לנו על חייהם לצד הנוכחות הצבאית החדשה. לא יאמן. בכפרים אחרים הכיבוש נמצא בדרך כלל מחוץ לכפר, בתוך הכפרים אפשר לזוז (בדרך כלל, למעט מקרים של עוצר, של אלמנת קש. נוכחות של מג"ב היא דווקא כן עניין שגרתי), אפשר לקפוץ למכלת כמו בן אדם, לבקר בן משפחה. לא בעזון-עטמה.

    הכפר עזון-עטמה - מעט לפני שער שומרון, מעבר הגבול. ליד ההתנחלויות שערי תקווה ואלקנה.

    (עוד על עזון-עטמה - בפוסט הזה).  

     

    הפוסט הזה הוא פוסט משתפ. לכו ראו תמונות מסיור המחסומים שעשיתי אתמול במחסומי בקעת הירדן (מעלה אפריים, חמרה, תיאסיר) אצל אמית. (וגם כאן).


    אריה ויערת - המהדורה האנגלית.



    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/09 21:37:

      צטט: אמית הרמן 2009-04-14 21:19:15


      הזכות לנוע נגזלת גם ממך, כשאת רוצה לסוע למדינה אחרת, את צריכה אישור, גבולות הן גבולות וכרגע הן יושבות שם, עכשיו מתעוררות המון שאלות, איפה הוא צריך לעבור, איך הוא צריך להיות מנוהל, האם יש בו צורך בכלל? ראשי המדינות (אם אפשר לקרוא לזה כך...) צריכים לקבל החלטה משותפת וכל עוד זה לא קורה, ככה זה יהיה, כנראה. לי היה ברור שהם זמניים, הבעיה בישראל היא שלא יודעים לקבל כאן החלטות וגם בצד השני, אין שני צדדים אמיצים וכאן, אצלנו תחת פיסת השמש הפיצפונת הזו כל דבר זמני נהיה הדבר הקבוע. שני עמים טיפשים.

       

      אני נוסעת מידי פעם למדינות אחרות ואז אני נבדקת בכניסה אליהן. גם ישראל עושה כך, וזה לגיטמי לגמרה. אלא שאני לא עוברת במעבר גבול כל פעם כשאני יוצאת מהבית. הולכת לעבודה, לאוניברסיטה. המחסום מפריד בין אדם ל-למשל, חדר מיון.

      המחסומים (לא מעברי הגבול על הקו הירוק) נמצאים בעומק הגדה. באם-אימא של עומק הגדה. מחסום חווארה מרוחק 25 קילומטר משער שומרון, מעבר הגבול הקרוב אליו ביותר. ועד מחסום תיאסיר - זוכר כמה נסענו עד אליו?

       

      מחסומים יש כבר מ 67'. אין זמניות קבועה יותר מהכיבוש הישראלי בפלסטין.

        14/4/09 21:28:

      את יודעת, לשניות כמעט והצלחתי לדמיין את ביצי הקינדר האלה, ממש לשניות ואז פווף זה נעלם, עדיין לא, אוליי יום אחד, במקום שבו מפחדים מילדים לא יכולים להיות ביצי קינדר.
        14/4/09 21:19:

      הזכות לנוע נגזלת גם ממך, כשאת רוצה לסוע למדינה אחרת, את צריכה אישור, גבולות הן גבולות וכרגע הן יושבות שם, עכשיו מתעוררות המון שאלות, איפה הוא צריך לעבור, איך הוא צריך להיות מנוהל, האם יש בו צורך בכלל? ראשי המדינות (אם אפשר לקרוא לזה כך...) צריכים לקבל החלטה משותפת וכל עוד זה לא קורה, ככה זה יהיה, כנראה. לי היה ברור שהם זמניים, הבעיה בישראל היא שלא יודעים לקבל כאן החלטות וגם בצד השני, אין שני צדדים אמיצים וכאן, אצלנו תחת פיסת השמש הפיצפונת הזו כל דבר זמני נהיה הדבר הקבוע. שני עמים טיפשים.
        14/4/09 21:11:

      לי יש דימוי שהולך איתי כבר המון זמן. עמדתי שעות מול הקרוסלות בחווארה (שלוש שנים, אחר צהריים אחד בשבוע. זה מצטבר), מחשבות מתעופפות להן. חשבתי על משאית ענקית, מגיעה למחסום, פורקת קרטונים של ביצי קינדר. אלפי ביצי קינדר. חיילים מחלקים לכל ילד פלסטיני שעובר במחסום. גרוטסקה.

       

      ואז מה? יהיה בסדר?

       

      היה איתי אורח שהעיר שהמחסום מנוהל בסדר, לדעתו. אתה התרגשת ממפקד מחסום תיאסיר שהרים ילקוט שנפל ומסר אותו לתלמידת בית הספר (ביתם של רועים נודדים שעוברת במחסום מידי יום בדרכה לבית הספר בתאמון ובחזרה ממנו). זה יפה, לא אומר שלא. במיוחד לאור העובדה שהרוב הגדול של החיילים עברו תהליך של התבהמות (ואני מבינה אותם, דרך אגב. שים אותי במחסום בתפקיד שלהם, בגיל שלהם. אני פוחדת לדמיין את הבהמה שתצא ממני).

       

      אבל אז מה עם זה? אז המחסום מנוהל יותר או פחות טוב. אז מפקד המחסום מתנהג כמו בנאדם. אז מה? אז יש להם חופש תנועה? הילדה לא הציגה ילקוט ורוד לבדיקה? בגיל 6?

       

      מבחינתי - דוצ יכול להורות על חלוקת ורדים לנשים פלסטיניות שעוברות במחסום. שעון יד לגברים. ביצת קינדר לכל ילד. יהיו אלף עמדות בדיקה וכל פלסטיני יחכה רק דקה. הבעיה עם המחסום הוא שהוא שם. וכל עוד יש מחסום, אין חופש תנועה. וכל מחווה אנושית וכל שיפור של ניהול המחסום לא יחזיר את הגזלה של האלמנטרית ביותר בין זכויות האדם - הזכות לנוע.

       

      כתבתי על זה כאן.

        14/4/09 20:09:

      אההה ושכמעט שכחתי... את מארחת מצויינת!
        14/4/09 20:07:


      יערונת, שמחתי לבוא, היה מרתק, מפחיד וגם... מעורר תקווה, היה שם הכל, אנושיות וחוסר אנושיות וטבע מרהיב ועצב וגם חיוכים.

      כל אחד צריך ללכת ולהבין מקרוב, זה יעשה אותו אדם יותר טוב.

        14/4/09 12:31:


      כואב לקרוא אותך...

      בגלל אנשים כמוך... אולי יש תקווה.

      ועד שלא נצא מהמקום הזה, נמשיך להיות עבדים., בפסח וכל השנה.

        13/4/09 20:50:
      מקומם כרגיל ("כרגיל"...כן, אולי אנחנו כבר מתרגלים להזדעזע ולהתקומם ולמי זה מזיז בכלל). כל הכבוד לך שאת עדיין על המשמר. כיכבתי וגם העלתי ל-www.kibush.co.il
        13/4/09 19:08:

      צטט: irisoded 2009-04-13 16:40:00


      וכל זה כבדרך השגרה או בגלל החגים? כך או כך, מחריד.

       

      שגרה.

      ההבדל היחיד בחגים היהודיים הוא שהגדה בסגר (הסברתי כאן מהו סגר, להבדיל מעוצר ומכתר). הסגר לא משפיע על מה שמתואר בפוסט הזה.

        13/4/09 19:02:

      צטט: r and r 2009-04-13 16:44:21

      אני מצטרפת.

       

       

      מצוין.

      אולי נתחבר לשרון ונעשה טיול משותף?

      נעבור בעזון-עטמה, נראה את הבית במסחה, נמשיך לחווארה. נראה בדרך את חסימות הדרכים.

        13/4/09 16:44:

      אני מצטרפת.

       

        13/4/09 16:40:

      וכל זה כבדרך השגרה או בגלל החגים? כך או כך, מחריד.
        13/4/09 14:13:

      קח בחשבון ש -

       

      בתקופה האחרונה אני כבר לא יוצאת למחסומי שכם בצורה מסודרת, כפי שעשיתי בשנים האחרונות, כדי שאוכל לצאת למחסומים באזורים אחרים (כבר הייתי כמה פעמים במחסומי צפון ירושלים ובמחסומי בקעת הירדן). בשבועות הקרובים אצא למחסום שער אפריים - ירתח, מחסום למעבר פועלים, רובם תושבי טול כרם, העובדים בתוך ישראל הלגיטימית. כדי להגיע לעבודה בזמן, הם מגיעים למחסום ב 04:00 לפנות בוקר. זה מטורף, אבל אני הרי מטורפת. אהיה שם בשבועות הקרובים בשעות האלו ממש.

       

      שרון,  אתה מוזמן!

       

      (אני יכולה גם לחבר אותך לחברות שלי לסיור במחסומי שכם. גם הן יודעות להחזיק ידיים. אם יהיו כמה אנשים שירצו לבוא, אבוא איתכם ותקבלו הסבר מיערתכם. הפאלפל הכי טוב בפלסטין, וגם כנאפה, בכפר חווארה - עלי. הצעות לטיולים כאלו מצוינים לא מקבלים כל יום).

        13/4/09 14:12:
      גם אני.
        13/4/09 14:08:

      צטט: שרון אבני 2009-04-13 14:07:21

      רציתי לדרדר קצת את הדיון עם עניין החזקת הידיים, אבל

      זה חשוב לך, אז התאפקתי קשות :)

       

      פעם הבאה נחזיק ידיים במחסומים.

       

      ועכשיו מה? מסמרים ונוצות.

      אני מחזיקה ידיים רק כמטאפורה, שרון.

       

        13/4/09 14:07:

      רציתי לדרדר קצת את הדיון עם עניין החזקת הידיים, אבל

      זה חשוב לך, אז התאפקתי קשות :)

       

      פעם הבאה נחזיק ידיים במחסומים.

       

      ועכשיו מה? מסמרים ונוצות.

        13/4/09 13:59:

      צטט: שרון אבני 2009-04-13 13:51:47

      לא תמצאי אותי טוען אחרת.

      ועכשיו מה?

      (הצעד הראשון קשה נורא, אחזיק בידך. אחר כך כבר יהיה יותר קל (או שיהיה יותר קשה אבל בדרך אחרת). זה מעייף רק בהתחלה, בהמשך זה כאילו שהזריקו בך נעורים).

       

        13/4/09 13:51:
      לא תמצאי אותי טוען אחרת.
        13/4/09 13:22:

      צטט: שרון אבני 2009-04-13 11:41:26

      ברור. כי את גם נאלצת לראות, לא רק לקרוא או לכתוב.

      הפוסטים שלך הם העיניים (הסגורות) שלי.

       

      ילדים עוברים במחסום בדרך למכלת מפני שעינייך עצומות, שרון.

      חד וחלק - הפשע הזה קיים כי אנחנו שותקים.

       

        13/4/09 11:41:

      ברור. כי את גם נאלצת לראות, לא רק לקרוא או לכתוב.

      הפוסטים שלך הם העיניים (הסגורות) שלי.

        13/4/09 11:38:

      צטט: שרון אבני 2009-04-13 10:56:05

      חרא לי וטוב לי לקרוא אותך.

      לי רק חרא לקרוא אותי.

       

        13/4/09 10:56:
      חרא לי וטוב לי לקרוא אותך.

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין