כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קטשופ

    זה פושטק בהפוכה. המקום שלי להתפרע ברגוע...

    פרופיל

    david casirer
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תגיות

    יום השואה הוא יום הכיפורים הפרטי שלי

    18 תגובות   יום שלישי, 21/4/09, 13:17

    יום השואה הוא יום הכיפורים הפרטי שלי.

     

    שני הוריי ז"ל היו ניצולי שואה.

    אימי, אז ילדה בת 3, הוסתרה על-ידי תנועת ההתנגדות בבלגיה בכפר קטן וניצלה הודות לטוב ליבם ואהבתם של זוג זרים שגידלו ואהבו אותה כאילו הייתה ביתם ואף ביקשו לאמץ אותה בתום המלחמה. שלושה חודשים טרם פטירתה, סגרה אימי מעגל וזכתה להעניק את אות חסידי אומות העולם למצילתה (בעלה לא היה כבר בין החיים) בנוכחות נציגי ממשלת ישראל.

    אבי, שהיה נער צעיר במלחמה, ניצל מלינץ' וממוות בתלייה על-ידי פעיל "משמר הברזל" ברומניה. מצילו היה גרמני דווקא, חייל בוורמאכט.
    סבי הצליח להימלט ממחנה ריכוז ולחזור למשפחתו בבלגיה לאחר תלאות רבות. סבתי ילדה את דודי בתנאים לא תנאים תוך כדי המלחמה ויש עוד סיפורים רבים שכנראה כבר לא אשמע לעולם.
    אני נקרא על-שם קרוב משפחה שנרצח בשואה. אחותו, ניצולת הניסויים של ד"ר מנגלה שלא יכלה ללדת כתוצאה מניסויים אלו, ביקשה מהוריי לקרוא לי על שמו וכאות תודה, קנתה את עגלת התינוק שלי.
    מאז שאני זוכר את עצמי השואה הייתה שם, סביבי, העסיקה ומעסיקה אותי עד היום. אני קורא כל מה שאני יכול להניח את ידיי עליו ושואל את כל מי שאני יכול (והם הולכים ומתמעטים) על מה שקרה "שם".

     

    ולמה זה יום הכיפורים שלי?
    משום שביום הזה, אני עושה את חשבון הנפש שלי. האם אני ראוי לקורבנות שהוקרבו על-ידי האנשים האלה? האם אני מתנהג כפי שהם היו רוצים שאתנהג? האם אני דוגל בערכים בהם האמינו? האם אני זכאי ליהנות מהחיים שניטלו מהם?
    בכל שנה אני מבין שיש לי עוד כברת דרך לעשות ואני מבטיח לעצמי לנסות ולהשתפר. להיות ראוי ולהמשיך, כאן, כיהודי במדינת ישראל למרות שזה לא פשוט, קשה ולעיתים אפילו מרגיז. ביום הזה ההבנות מעמיקות והתובנות מתחדדות. עבורי זה יום לא פשוט. הזיכרון קרוב וחי וחשבון הנפש נוקב.

    אני מקווה שיגיע יום ואהיה ראוי לקורבן שלהם.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/6/09 07:57:

      צטט: שוקיC 2009-06-16 17:19:49


      כואב ומרגש

       

      תודה שוקי, אני מעריך זאת מאוד.

        16/6/09 17:19:

      כואב ומרגש
        24/4/09 09:42:

      צטט: guye 2009-04-24 08:29:32

      נוגע במקומות הכי נכונים.

      תמיד יש לי תחושת כעס על ההנצחה של יום השואה במקבל מימד הולך ופוחת ככל שעוברות השנים, דווקא כאשר פוחתים הניצולים והעדויות החיות והופך חשוב יותר ויותר להעביר את הפרק הזה בהיסטוריה שלנו לדורות הבאים.

      במיוחד כאשר מנגד גוברים קולות מכחישי השואה.

       

      תודה על ההתייחסות גיא.

       

        24/4/09 08:29:

      נוגע במקומות הכי נכונים.

      תמיד יש לי תחושת כעס על ההנצחה של יום השואה במקבל מימד הולך ופוחת ככל שעוברות השנים, דווקא כאשר פוחתים הניצולים והעדויות החיות והופך חשוב יותר ויותר להעביר את הפרק הזה בהיסטוריה שלנו לדורות הבאים.

        23/4/09 08:16:
      אנחנו נפגשים היום, לא? אז נדבר...
        22/4/09 21:45:

      צטט: david casirer 2009-04-22 08:46:59

      דוד חברי היקר,

      אכן אתה צודק בדבריך בכך שיש לחקור ללמוד ולשמוע כמה שיותר על השואה,

      ולהמשיך להזכיר לנו ולעולם כולו את מה שקרה.

      הסיפור על הוריך בהחלט עצוב, מרגש אך עם זאת גם משמחת אותי העובדה שהם ניצלו

      והצליחו להקים משפחה בארץ. אצלי בכל אופן ככל שעוברות השנים יותר ויותר קשה לי

      להבין מדוע כל זה קרה?

      רפי.

       

      גם אותי השאלה הזאת מרתקת. לא מההיבט הקוסמי / רוחני (כמו מדוע אלוהים איפשר לשואה לקרות) אלא מההיבט הפסיכו-סוציאלי הן של הפושעים והן של הקורבנות. אני קורא כל מה שאני יכול לשים את ידיי עליו והאמת היא שקיבלתי כמה תשובות מעניינות.

      יש הרבה חומר אבל אם תרצה אוכל להעביר לך רשימה של כמה ספרי חובה לדעתי.

       

       בהחלט ארצה לקבל את רשימת הספרים שאתה ממליץ עליהם, אולי גם אני אצליח לקבל תשובות.

       

        22/4/09 19:08:

      צטט: joesi 2009-04-22 13:11:18


      אנחנו דור ניצולי השואה מצווים לזכור ולהעביר הלאה, תוכל לצפות בבלוג שלי במצגת שערכתי על הניצחו של אבי.

      אין ספק כי האנשים האלה קורצו מחומר אחר...

      מצגת מרשימה.

       

      תודה על ההתייחסות והכוכב.

        22/4/09 19:05:

      צטט: dati-g 2009-04-22 13:09:34


      הכרת תודה היא מהדברים הפשוטים אך רבי העוצמה שבני אדם יכולים להפנות אלה אל אלה.

      רק חבל שאני לא יכול להביע אותה באופן אישי, פנים אל פנים.

      בייחוד לאימי...

       

      תודה על התגובה והכוכב, יוני יקירי.

       

        22/4/09 13:11:

      אנחנו דור ניצולי השואה מצווים לזכור ולהעביר הלאה, תוכל לצפות בבלוג שלי במצגת שערכתי על הניצחו של אבי.
        22/4/09 13:09:

      הכרת תודה היא מהדברים הפשוטים אך רבי העוצמה שבני אדם יכולים להפנות אלה אל אלה.
        22/4/09 08:46:

      דוד חברי היקר,

      אכן אתה צודק בדבריך בכך שיש לחקור ללמוד ולשמוע כמה שיותר על השואה,

      ולהמשיך להזכיר לנו ולעולם כולו את מה שקרה.

      הסיפור על הוריך בהחלט עצוב, מרגש אך עם זאת גם משמחת אותי העובדה שהם ניצלו

      והצליחו להקים משפחה בארץ. אצלי בכל אופן ככל שעוברות השנים יותר ויותר קשה לי

      להבין מדוע כל זה קרה?

      רפי.

       

      גם אותי השאלה הזאת מרתקת. לא מההיבט הקוסמי / רוחני (כמו מדוע אלוהים איפשר לשואה לקרות) אלא מההיבט הפסיכו-סוציאלי הן של הפושעים והן של הקורבנות. אני קורא כל מה שאני יכול לשים את ידיי עליו והאמת היא שקיבלתי כמה תשובות מעניינות.

      יש הרבה חומר אבל אם תרצה אוכל להעביר לך רשימה של כמה ספרי חובה לדעתי.

       

        22/4/09 08:43:

      צטט: ליריתוש 2009-04-21 20:59:25


      דוד, לא קל לכתוב על מה שעברו הוריך, חשוב לכתוב על כך, למען זכרם ולמען הדורות הבאים.

      כבר אמרתי לך, ואומר שוב - נסיבות בחירת שמך הן נסיבות מרטיטות לב וכואבות, הוריך עשו אתה חסד גדול.

      אתה שואל שאלה טובה וחשובה - ואני מודה שאין לי תשובה טובה, לכן אסתפק בתודה על עצם העלאתה.

      יישר כח, גם על הסיפור וגם על המחשבה שעוררת. * 

       

      אכן, לירית, הנצחת השואה היא דבר חשוב מאין כמוהו בייחוד על רקע העובדה שהכחשת השואה הפכה לבון-טון בחוגים נרחבים בעולם. עוד כמה שנים, כאשר אחרוני הניצולים והעדים ילכו לעולמם, יהיו שיגידו כי מדובר באגדה. עלינו לעשות הכל על-מנת למנוע זאת.

      באשר לנסיבות בהן קיבלתי את שמי - עד ששמעתי את הסיפור (כשגדלתי), לא ייחסתי לו (לשם) חשיבות ואפילו הייתי קצת מאוכזב ממנו. לאחר שהסבירו לי מה עומד מאחוריו, אני נושא אותו בגאווה רבה.

       

      תודה על ההתייחסות והכוכב.

        21/4/09 21:48:

      צטט: david casirer 2009-04-21 17:09:58

      צטט: רפי רוזן 2009-04-21 16:05:18

      דוד,

      בהחלט יום של חשבון נפש.

      למרות שרוב משפחתם של סבי וסבתי ז"ל נספתה בשואה,

      לא זכיתי לשמוע הרבה סיפורים מהם על אותה תקופה ארורה,

      הייתי כנראה צעיר מידי בשביל להבין ולשאול והיום זה כבר מאוחר מידי.

      לפי מה שכתבת, אני לא יודע עם אנחנו ראויים או לא,

      מה שכן אני יודע שאנחנו בהחלט צריכים להעריך את מה שיש לנו, מפני שלהם זה לא היה.

      רפי.

       

      רפי חברי הטוב,

       

      אכן, הזמן עובר והעבר בורח והופך לתמונות מסרט כאשר אלה שחוו אותו כמציאות יוצאים אט אט מחיינו.

      עלינו לעשות הכל - ללמוד ולשמוע מהם מה היה על מנת שלא נשכח ומעל לכל - שנהיה ראויים להם ונלמד להעריך את החיים ומה שהם מציעים לנו.

       

      דוד

       

       דוד חברי היקר,

       

      אכן אתה צודק בדבריך בכך שיש לחקור ללמוד ולשמוע כמה שיותר על השואה,

      ולהמשיך להזכיר לנו ולעולם כולו את מה שקרה.

      הסיפור על הוריך בהחלט עצוב, מרגש אך עם זאת גם משמחת אותי העובדה שהם ניצלו

      והצליחו להקים משפחה בארץ. אצלי בכל אופן ככל שעוברות השנים יותר ויותר קשה לי

      להבין מדוע כל זה קרה?

       

      רפי.

       

        21/4/09 20:59:


      דוד, לא קל לכתוב על מה שעברו הוריך, חשוב לכתוב על כך, למען זכרם ולמען הדורות הבאים.

      כבר אמרתי לך, ואומר שוב - נסיבות בחירת שמך הן נסיבות מרטיטות לב וכואבות, הוריך עשו אתה חסד גדול.

      אתה שואל שאלה טובה וחשובה - ואני מודה שאין לי תשובה טובה, לכן אסתפק בתודה על עצם העלאתה.

      יישר כח, גם על הסיפור וגם על המחשבה שעוררת. * 

        21/4/09 17:11:

      צטט: אורי רון URCreative 2009-04-21 16:45:02


      דוד איש יקר,

      כל מילה של השלמה או חיזוק - יקטנו.

      בזכותך, דרכך, במילים אלו העברת את שרצו להעביר לעולמות אחרים.

      תחזק.

      איתך.

      ביום זה.

      אורי ידידי,

       

      תודה על החיזוקים והתמיכה - גם אם אתה חושש שזה מעט, זה בעצם הרבה מאוד.

       

      דוד

       

        21/4/09 17:09:

      צטט: רפי רוזן 2009-04-21 16:05:18

      דוד,

      בהחלט יום של חשבון נפש.

      למרות שרוב משפחתם של סבי וסבתי ז"ל נספתה בשואה,

      לא זכיתי לשמוע הרבה סיפורים מהם על אותה תקופה ארורה,

      הייתי כנראה צעיר מידי בשביל להבין ולשאול והיום זה כבר מאוחר מידי. 

      לפי מה שכתבת, אני לא יודע עם אנחנו ראויים או לא,

      מה שכן אני יודע שאנחנו בהחלט צריכים להעריך את מה שיש לנו, מפני שלהם זה לא היה.

      רפי.

       

      רפי חברי הטוב,

       

      אכן, הזמן עובר והעבר בורח והופך לתמונות מסרט כאשר אלה שחוו אותו כמציאות יוצאים אט אט מחיינו.

      עלינו לעשות הכל - ללמוד ולשמוע מהם מה היה על מנת שלא נשכח ומעל לכל - שנהיה ראויים להם ונלמד להעריך את החיים ומה שהם מציעים לנו.

       

      דוד

        21/4/09 16:45:


      דוד איש יקר,

      כל מילה של השלמה או חיזוק - יקטנו.

      בזכותך, דרכך, במילים אלו העברת את שרצו להעביר לעולמות אחרים.

      תחזק.

      איתך.

      ביום זה.

        21/4/09 16:05:

      דוד,

       

      בהחלט יום של חשבון נפש.

       

      למרות שרוב משפחתם של סבי וסבתי ז"ל נספתה בשואה,

      לא זכיתי לשמוע הרבה סיפורים מהם על אותה תקופה ארורה,

      הייתי כנראה צעיר מידי בשביל להבין ולשאול והיום זה כבר מאוחר מידי. 

      לפי מה שכתבת, אני לא יודע עם אנחנו ראויים או לא,

      מה שכן אני יודע שאנחנו בהחלט צריכים להעריך את מה שיש לנו, מפני שלהם זה לא היה.

       

      רפי.

       

      ארכיון