כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלעד באמ"ת (בידור, אופרה, מוסיקה, תיאטרון)

    פוסטים אחרונים

    לה טרוויאטה / האופרה הישראלית - ביקורת

    3 תגובות   יום שלישי, 28/6/11, 16:43

    ''

    לאחר שהמלחין האיטלקי, ג'וזפה ורדי, היה עסוק במשך שנים בהלחנת סדרת אופרות היסטוריות כדוגמת : "נבוקו", "הלומברדים" ו"אטילה", הוא פנה להלחנת אופרות בעלות ביקורת חברתית ומעמדית, ולמעשה שלוש האופרות הפופולריות והמוצגות ביותר שלו - "ריגולטו", "הטרובאדור" ו"לה טרוויאטה", הינן אופרות מסוג זה. "ריגולטו" זכתה להצלחה עצומה מיד כאשר הוצגה לראשונה, ועל "הטרובאדור" ועל "לה טרוויאטה" ורדי עבד במקביל. "לה טרוויאטה" הועלתה לראשונה בונציה בשנת 1853, אולם לא זכתה להצלחה עקב ליהוק לא נכון, ולאחר מספר שינויים האופרה זכתה למעמד המכובד שראוי לה, וכיום היא מוצגת ברחבי העולם בעשרות הפקות שונות ומגוונות. 

     

    "לה טרוויאטה" היא אופרה בשלוש מערכות המבוססת על המחזה "הגברת עם הקמליות" שכתב אלכסנדר דומא הבן, כאשר את הליברית כתב פרנצ'סקו מריה פיאווה, ששיתף פעולה עם ורדי גם באופרות אחרות כגון : "ארנני", "ריגולטו" ו"כוחו של גורל", ומספר אריות מתוכה הפכו מוכרות לכל ובמיוחד "Brindsi" (שיר היין). יחד עם זאת, להבדיל מהאופרות האחרות של ורדי, "לה טרוויאטה" היא האופרה היחידה שלו שעלילתה מתרחשת באותה התקופה שבה האופרה נכתבה, כך שבזמנו היה מדובר בביקורת חברתית נוקבת למדיי, אולם גם כשהיא מוצגת כיום היא עדיין נושאת ביקורת חברתית רלוונטית, ולא בכדי היא שימשה השראה לסרט המוסיקלי "מולאן רוז'" בדומה לאופרות אחרות. ברם, "לה טרוויאטה" לא זכתה להצלחה כבר בערב הבכורה עקב ליהוק לא מתאים, ולאחר השינויים שנעשו בו, האופרה הפכה לפופולרית במיוחד.

     

    "לה טרוויאטה", שפירושה באיטלקית "הסוטה מדרך הישר", מתארת את סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של ויולטה ושל אלפרדו בפריז של המאה ה- 19. ויולטה ולרי, בת חסותו של הברון דופול, מקיימת נשף בביתה, ושם היא מתוודעת לאלפרדו ז'רמון, אשר מעריץ אותה בסתר, אולם היא מוכנה להציע לו ידידות בלבד, שכן היא מעדיפה להישאר נאמנה לאורח חייה נטול המגבלות. לאחר מכן, ויולטה מוותרת על חיי ההוללות בפריז, ועוברת להתגורר עם אלפרדו בכפר, ואף מוכרת חלק מרכושה על מנת לממן את המגורים בכפר הכרוכים בהוצאות כבדות. אביו של אלפרדו, ג'ורג'יו, מגיע לבקר את ויולטה ומבקש ממנה לעזוב את אלפרדו, מכיוון שזוגיותם מונעת ממנו לחתן את בתו. ויולטה עוזבת חזרה לפריז ואלפרדו בעקבותיה, ודו קרב בינו לבין הברון דופול מאלץ אותו לעזוב את פריז. בינתיים, מצבה הבריאותי של ויולטה מחמיר, עד שלבסוף אלפרדו מגיע אליה, אך מאוחר מדיי, והיא מתה בזרועותיו.

     

    סיפור אהבה קורע לב וגדול מהחיים שסופו טראגי הוא קו העלילה של אופרות רבות, החל מ"טורנדוט", דרך "מאדאם בטרפליי" ו"לה בוהם", וכלה ב"אאידה" ובאחרות. ב"לה טרוויאטה" דמותה של ויולטה היא למעשה בסיס הביקורת החברתית שמטיח ורדי בחברה של אותם זמנים, שכן ויולטה הייתה קורבן לחסדיהם של בני מעמד האצולה, וגם ג'ורג'יו, אביו של אלפרדו, נאלץ להקריב את אושרו של בנו בעקבות דרישות משפחת החתן שלו. מבחינה מוסיקלית האופרה הינה תובענית למדיי, משום שהדמויות המורכבות דורשות גם לא מעט יכולת קולית מצד הזמרים ולצד זאת גם כישרון משחק. בנוסף, ורדי שבר לא מעט מוסכמות בהלחנת האופרה, שכן פתיחת האופרה שבד"כ מתאפיינת בגרנדיוזיות ובעושר מוסיקלי, הינה איטית, מלאה ברגש, ובעיקר מהווה ניגוד לתמונה הראשונה באופרה - תמונת הנשף. למד זאת, ורדי גם שמר על מבנה מוסיקלי מסורתי במערכות עצמן, ויצר מהן באופן מופתי את התשתית הראויה לאריות שהפכו עם הזמן למפורסמות במיוחד, ומלבד זאת יצר ניגוד מושלם בין המוסיקה המאפיינת את התמונות מרובות המשתתפים והמקהלה לבין התמונות האינטימיות. ישי שטקלר, אשר בד"כ מנצח על מקהלת האופרה הישראלית, עשה עבודה טובה מאוד בניצוח על התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון לצד הניצוח על המקהלה, והצליח להפיק משתיהן את המירב, פרט לקטע קצר לקראת סיום האופרה שם הושמעה לזמן קצר מוסיקה מוקלטת בעקבות בלבול.

     

    מזה זמן רב באופרה הישראלית לא נראתה עבודת בימוי מעמיקה כמו זו של הבמאי האיטלקי סטפנו מצוניס די פרלאפרה, וניכר כי הוא הקדיש מחשבה רבה לעיצוב כל אחת מהתמונות השונות עד לאחרון הפרטים, והקפיד על התאמתה למוסיקה הנפלאה של ורדי. די פרלאפרה בחר לעצב את פניהם של השחקנים עם מסכות או לחילופין עם איפור כבד, אולם ויולטה ואלפרדו נותרו ללא איפור, כך שהדבר העצים את צביעותה של החברה ואת העובדה שויולטה ואלפרדו נמצאים במלחמה על אהבתם מול החברה שמאיימת על חייהם המשותפים. בנוסף, ניכר כי הוא הקפיד סגנון המשחק, וגם כאשר המשחק גובל בדרמטיות יתרה, הדבר נעשה בטעם טוב, שממחיש את הפנטסטיות של הדמויות, ומאידך הן מעוררות הזדהות. כמו כן, הבחירה להעמיד ראי בצורת חור מנעול מול פניו של הקהל באולם כחלק בלתי נפרד מהתפאורה, סייעה להמחשת הרלוונטיות של העלילה לימינו, וגם אם לא מדובר בעידן של פטרונות ושל מעמדות, עדיין ניתן למצוא בסיפור לא מעט זיקה לחיים המודרניים, מה גם שהדבר משתלב בסמליות שביצר המציצנות. לזכותו של די פרלאפרה ייאמר, כי הוא מצא לא מעט דרכים נועזות על מנת להמחיש את סיפורה הטראגי של ויולטה, ובין השאר נעשה גם שימוש בעירום חלקי במינון מדויק שאינו חוצה את גבולות הטעם הטוב.

     

    אדוארדו סנקי עיצב תפאורה מצוינת, אשר בראש ובראשונה יצרה את הזיקה למחזה "הגברת עם הקמליות" באמצעות תפאורת הרקע האדומה עם ציורי הקמליות, שהתאימה לאווירת הבורדל בביתה של ויולטה. בנוסף לכך, התפאורה אפשרה מעבר דינמי של כיסאות, של שולחנות ושל מיטות באופן שישרת היטב את העלילה, והצטרפה לכך התאורה המוצלחת שעיצב פרנקו מארי (חידוש תאורה - מישל סטילמן), וכמובן התלבושות המרהיבות והססגוניות במיוחד שעיצבה קאס טיליי, שהתאימו באופן מושלם לכל אחת מהדמויות הראשיות וכן לחברי המקהלה והשחקנים.

     

    מירלה גרדינרו (סופרו) בתפקיד ויולטה היא ללא צל של ספק כוכבת המופע, והיא מצטיינת ביכולת הקולית שלה שמאפשרת גוון לירי וגוון דרמטי, כך שהאריות מבוצעות באופן מיטבי, סוחף ומרגש במיוחד, וקשה שלא למחות דמעה בייחוד באריות : "Ah Force Lui", "Sempre Lebera" וכן "Addio Del Passato". לצד היכולת הקולית, ישנה יכולת משחקית לא מבוטלת, וגם כאשר היא נוטה לדרמטיות יתר, היא עושה זאת באופן מסוגנן שמחמיא לה ולנוכחות הבימתית יוצאת הדופן שלה. עם כניסתה הראשונה לבמה היא זוהרת ובולטת בנוכחותה, והדבר מתעצם יותר ויותר לאורך האופרה עד הסוף הטראגי שבו מתברר שהסוף הטוב לא אמור להגיע.

     

    סטפן פופ (טנור) בתפקיד אלפרדו ביצע את הופעתו הראשונה באופרה הישראלית, והפליא ביכולת הקולית העוצמתית שלו, והעובדה שהוא בן 24 בלבד רק מוסיפה לשבחים. כמו כן, הוא המחיש במשחקו את אהבתו לויולטה, את כבודו שנרמס ויותר מכל את רצונו בנקמה ובאיחוד מחדש עם ויולטה. הביצוע שלו יחד עם גרדינרו לאריה "Brindsi" היה משלהב ונפלא, וכן לאריה "Un Di, Felice. Eterra".

     

    דיוויד דמיאני (בריטון) בתפקיד ג'ורג'יו היה מצוין הן מבחינה משחקית והן מבחינה קולית, ואף הוא המחיש במשחקו את היותו קורבן של הנורמות החברתיות למרות שערכים אלו אינם עולים בקנה אחד עם תפיסת עולמו.

     

    נח בריגר (בריטון) בתפקיד הברון דופול עשה עבודה נהדרת, שכן הוא מצליח להתבלט על אף התפקיד המצומצם יחסית, ולגייס את שפת הגוף ואת הקול שלו על הצד הטוב ביותר. כמו כן, בלטה אפרת אשכנזי (סופרן) בתפקיד אנינה שהרשימה ביכולתה הקולית ויצקה תוכן לדמות משנית אך חשובה.

     

    עוד משתתפים באופרה : איילה צימבלר (מצו-סופרן) בתפקיד פלורה, יאיר גורן (בריטון) בתפקיד המרקיז ד'אובניי, סמי בכר (טנור) בתפקיד גסטון, מרק שיימר (בריטון) בתפקיד ג'וזפה, ולדימיר בראון (בס) בתפקיד ד"ר גרנוויל, אנטולי קרסיק (בריטון) בתפקיד השליח, סורין סומילאן, עתר אב, אורית אביב, תום אידלסון, שני בן סימון, פייס גסוס, יפעת יהודה, אופיר לביא, פולי סלונים ואריאל קוזלובסקי.

     

     

    סיכום : הפקה מרשימה, מרגשת ומוקפדת מבחינה מוסיקלית וחזותית. אקורד סיום נפלא לעונה מוצלחת באופרה הישראלית.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/7/11 19:57:
      התפעלתי מהתפאורה והתלבושות. הזמרים הגברים והמקהלה היו טובים. אפילו ויולטה עם הויברציות בקולה לא הצליחה לקלקל לי את מוסיקה הנפלאה של ורדי.
        6/7/11 21:20:

      מעניין,
      בהצגה מאמש בה נכחתי,
      התרשמתי הפוך לגמרי..!!!מופתע

        4/7/11 05:21:
      תודה הולכת לראות