כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    GreenGo warior

    יוצר,כותב, הוגה ועורך (לא בהכרח בסדר הזה) עבור המדיה החברתית על שלוחותיה וגרורותיה.

    במאי בורח מבשורה

    3 תגובות   יום שני, 11/7/11, 12:06

    הפתיחה של ג'יין אייר (על פי הרומן הנודע מעת שרלוט ברונטה)דווקא הבטיחה גדולות ונצורות. הבמאי (קרי פוקונגה) בחר למקם את הפתיחה הקולנועית באמצע ציר הזמן של המקור הספרותי ובכך להכניס נופך דרמטי שסוחף את הצופה אל תוך העלילה. סצנת הפתיחה חושפת את הצופה לגבירה צעירה, ספק נערה, שנמצאת במנוסה אל הלא נודע עד שהיא מתעלפת  באפיסת כוחות ונאספת בידי אלמוני שמתגלה ככומר ישר והגון. תוך כדי איסוף הכוחות והשיקום בביתו, מתחילה גיבורה לשחזר את סיפור חייה המורכב והסבוך.  אכן, למראית עין, דרמה במיטבה.

     

    בעזרת עריכה מוקפדת שמשלבת קפיצות חדות כטהר אל נקודות מרכזיות בעברה נחשף הצופה לדמותה המלאה והמורכבת של הגיבורה, הלא היא ג'יין אייר. החל מילדות כיתומה שנושמת  אוויר אפוף בניכור, התעללות רגשית ופיזית מצד הדודה ובני ביתה ועד הנעורים בפנימייה שמנוהלת במשטר חינוכי ספרטני, סגפני ואכזרי, כנהוג במאה ה-19.  קצב העלילה אינו מתיר לצופה כל ברירה אלא להזדהות עם ג'יין אייר ולהיסחף עימה לתוך עלילת חייה הטראגיים.

     

    אלא שעד מהרה הרוח במפרשי הסרט הולכת ודועכת לאיטה, עת העלילה מתמקדת בסיפור ההתאהבות של הגיבורה בבעל הבית שאת בתו היא מחנכת. דווקא בחלק הכי חשוב של העלילה, שם התנופה נחלשת והספינה מאיימת לטבוע על צופיה. אצל הצופה נוצר הרושם כי אי שם בעיצומם של הצילומים הבמאי קיבל רגליים קרות מגודל המעמד או שמה המפיק קיבל קדחת מעלות ההפקה ונתן הוראה להתחיל לקצץ. כלומר  צעק בגרון ניכר CUT !

     

    ככלל, האדפטציה של יצירה ספרותית, כל שכן יצירה ידועה ומוכרת, למסך הגדול מציבה בפני היוצר שניגש להתמודד עימה אתגר לא קטן. שכן כל מי שקרא ומכיר את היצירה שבנדון נמצא בכוננות השוואה מתבקשת בין המקור לבין הגרסה הקולנועית. במידה והצופה איננו מכיר את היצירה המקורית, הרי שחלה על הבמאי החובה לסחוף אותו מתחילת הסרט ועד סופו שכן אחרת הוא יתקשה להבין  את גודל המעמד.  

     

    במקרה של ג'יין אייר, הרי שבהשוואה למקור הסרט חסר את הנופך הדרמטי המתחייב מאופי הסיפור. רגעי השיא של הסרט שאמורים לספק דרמה עוצרת נשימה ומזילת דמעה מתירים את הצופה כצופה בלבד, ללא כל פעימות לב מתדפקות בבית החזה ועם עיניים יבשות. בעוד הצופה שמכיר את המקור יכול להתנחם בהשוואה הן לספר והן לגרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות קודמו שלו, לא כך אצל הצופה המזדמן. מי שאינו מכיר את הרקע שממנו שואב הסרט את השראתו ועלילתו ובא לצפות ברומן קולנועי תקופתי, נשאר עם תחושה בנוסח של " האם על זה שווה להשקיע את דמי הקולנוע השבועיים שלי ? "

     

    נקודת האור היחידה שבגינה הצפייה בסרט מצדיקה את עצמה הינה בשחקנית הראשית, מיה ווסיקובסקה, הזכורה מאליסה בארץ הפלאות, שמצליחה להחיות את הדמות הספרותית של ג'יין אייר במשחק מוקפד ומדויק להפליא. אלא שבעידן שבו 97 וחצי אחוז מהסרטים ניתנים לצפייה ישירה וחינמית ברשת, הרי שכל יציאה מן הבית אל עבר המסך הגדול טומנת בחובה הבטחה לאיזה שהוא ערך מוסף או בשורה שרק באמצעות הצפייה במסך הגדול ניתן ליהנות ממנו. במקרה של ג'יין אייר, התוצאה, על כל פנים,  הינה שהצופה נשאר כאשר כל תאוותו בעינו.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/7/11 08:55:
      אכן, הסרט איננו הגרסה הטובה ביותר לג'יין אייר. לעניות דעתי זאת יצירה שמצדיקה שני סרטים או סדרת דרמה בנוסח הבריטי הישן והטוב.
      תודה על הביקורת, בהחלט תשפיע בזמן בחירת סרט.
        11/7/11 13:35:
      ביקורת רצינית ונוקבת דווקא מעניין ללכת לסרט ולראות את ראי התקופה ואולי לראות בו גם ביקורת חברתית חינוכית אבל..... אהבתיהבלוגיסט מבריק בראייתו

      ארכיון

      פרופיל

      Miron Orgad Eshet
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין