כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מפגשים מהסוג הנוסטלגי: ביקורת על סופר 8

    2 תגובות   יום שבת, 30/7/11, 15:42

    ג'י ג'י אברהמס וסטיבן ספילברג מנסים לשחזר את הקסם והאווירה מסרטיו האמצעיים של ספילברג משנות השמונים: אי.טי, סדרת אינידיאנה ג'ונס ומפגשים מהסוג השלישי. הסרט מתרחש בשנת 1979, והוא מתאר את הרפתקאותיהם של חבורת ילדים, שביקשה להסריט סרט במצלמת סופר 8 על זומבים ותיעדה בטעות את הדבר האמיתי: תאונת רכבת כביכול, המשחררת לאוויר העולם דבר-מה, היוצר תופעות מסתוריות ברחבי העיירה הקטנה באוהיו. זו משוחזרת לשנת 79', על רכביה הישנים וסגנון המוזיקה, והילדים, על אופיים התמים, המזכיר את התקופה ההיא. נוטים להשוות את עלילת הסרט לזו של קלוברפילד של אברהמס, אבל אני ראיתי בין השניים דמיון חיצוני שטחי בלבד. למעט מוטיב התיעוד הלא-מוצלח של אירוע מד"בי, אין הרבה מה להשוות והסרט אפוף כולו בנוכחותו של ספילברג. העלילה, אגב, מתנהלת על רקע אסון הכורים הגרעיניים באי שלושת המילין בארה"ב, אולי רמז לסיבת מעבר הרכבת על מטענה המסתורי. תוך כדי עלילה, אנחנו נחשפים לסיפור האהבה הנרקם בין גיבור הסרט, ג'ו (ג'ואל קורטני) לאליס (אל פאנינג), שני השחקנים, אגב, משחקים בצורה מלאת חיבה ורושם. סיפור זה הופך מורכב, כשאנו מגלים שאליס היא בתו של לואיס, שקשור בעקיפין למות אימו של ג'ו ומסוכסך עם אביו של ג'ו (קייל צ'אנדלר), בתפקיד השוטר בעיר. מאבקו של השוטר כנגד כולם בעיירה הקטנה על תופעותיה המסתוריות, אגב, מאוד מזכיר את עלילת מלתעות של ספילברג.

     

    ההצלחה הנוסטלגית חלקית והסיבה היא שהסרט קצר מדי, הן מבחינת הזמן, הן מבחינת התוכן. חבורת הילדים עליה נשען הסרט מספקת אמנם רגעים רבים של הומור, פעלתנות ומנה קצובה אך נכונה של רגש. הילדים משחקים את דמויותיהם בצורה כנה, משכנעת ומשובבת לב. לעיתים, הכנות נפגמת באומץ הבלתי-ייאמן להיכנס, למשל, למאורה אפלה, או בהקצנת התפקיד הסטריאוטיפי. קיום של חבורה כזו – האחד במאי סרטים נלהב, השני מומחה לנפצים, השלישי מומחה בהכנת דגמים וכו' – נראית בעצמה קיצונית מדי. אולם הדבר נבלע בתוך הסרט והוא לא מורגש יתר על המידה. ה"סופר 8" הוא סוג המצלמה, לא של החבורה.

     

    אולם, החלוקה בין התפקידים אינה הוגנת והדמויות המשניות נזנחות מדי לטובת שתי הדמויות הראשיות. כמו כן, החבורה כולה נזנחת לקראת הסוף לטובת העלילה השחוקה של היצור וסיום הסרט המגיח באיבחה. סופו של הסרט הגיע, כך נדמה, לאחר שאברהמס ושותפו לפשע חשו שהם השיגו את מטרתם והם מיהרו לעטוף את הסרט עם סיום זריז, פשטני, המותיר תהייה, מדוע לא עשתה הישות מה שעשתה עוד קודם לכן.

     

    זהו סרט שצריך להביט בו בעיניי ילד וייתכן שעבור מי שבגיל זה לא נחשף עדיין לסרטים של ספילברג, הקסם יופיע במלואו. בעיני מבוגר, כבר היינו בסרט הזה וקשה לחזור אל הרגש התמים, כאן איאלץ להיות מעט ספוילרי, ואומר גם כי ניתן להבחין מיד בכך שהסרט כולו עוסק בהתמודדות עם האובדן ובחזרה של האדם האבל חזרה אל חיק החברה. העלילה כולה מתרחשת כמעט מיד לאחר מותה הלא-צפוי של האם. ישנם קווים מקבילים רבים המקשרים בין מות האם לבין האירוע הלא-מוסבר. מותה של האם קשור ללואיס, לא רק בכך שהוא אחראי בעקיפין, כ"תאונה", למותה, אלא גם בבקשתה של האם מבעלה, שוטר במחוז שהרבה לעצור את לואיס, להבין אותו. לדבר יש גם הקבלות בעלילה עם הישות, שמתחפרת לה דווקא מתחת לבית הקברות, בה שוכנת אף האם המנוחה, ושגם היא, למעשה, רק מבקשת שבני האדם יבינו אותה וש"תאונות קורות". וטרם הזכרנו את התימה המרכזית של אותו סרט שמנסים הילדים להפיק, על אותם מתים חיים. על אף הסיום המהיר, הסצינה האחרונה בה נאלצים הילד ואביו להיפרד מהשעון, המזכרת מהאם, היא סצינה מרגשת ויפה, שעדיף לראותה מאשר לקרוא עליה. הפרידה מהשעון היא פרידה מזמן האבל, אך נדמה שגם אברהמס חש באותו רגע שהזמן אבד לו והוא החליט לסיים את הסרט בבהלה.

     

    לסיכום, סרט קיץ חביב ומהנה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה על ההמלצה!

      ארכיון

      פרופיל

      שחר לאודון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין