כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    סנטוריום כמראת העולם

    0 תגובות   יום שבת, 21/7/12, 11:28

    עליס בליטנטל

    ''

    סנטוריום - כמראת העולם

    "הא הא" בבית צבי

     

    הצגת "הא הא" העולה בבית צבי בר"ג, משקפת את העולם כבית משוגעים. מי שבפנים, מסתבר - יותר נורמלי מאלה שבחוץ. הביצוע הכנה והמרגש של חמשת השחקנים, תחת שרביט בימויו של יגאל זקס, מוציא את הניואנסים הדקים והרגישים שבסיטואציות, ומביא את הצופה למסקנה הנ"ל.

     

    גיבורת המחזה שכתב ריצ'רד אייר עפ"י ספרה של ג'ניפר דאוסון, היא ג'וזפין, סטודנטית לתואר שני צעירה בת 23, שכל בעייתה היא שהיא רואה לפעמים חרקים וחיות סביבה, מה שגורם לה לנוע כשידיה חגות סביב פניה בתנועות עדינות ביותר. היא גם סובלת מפרצי צחוק בלתי מוסברים ע"י הסובבים אותה, והכוונה לאמה, שהיחס ביניהן הדוק ולוחץ מדי. יתכן שזו הסיבה לסימפטומים הללו.

     

    ג'וזפין (נוי הלפרין העדינה והרגישה) מאושפזת בכפיה, אך לאור המימצאים שהיא בעצם נורמטיבית – עומדת ועדה לבחון את שחרורה מהמוסד. מחלון חדרה במוסד היא רואה מציצים פני בחור. אלסדייר (דורון רכליס המצוין, שחקן עם נוכחות מרשימה באיכות משחקו, קולו ותנועתו, והקסם הטבעי שלו) מאושפז לטענתו, בגלל אין אונות גברית, “בעיות עם נשים" כפי שהוא מגדיר זאת. את שלוות המטופלת מפריעה מדי פעם משוגעת אמיתית, אפרת שנפ המשכנעת להפליא, עם שריטות משלה. נוקשותה מדגישה את רכותה של ג'וזפין.

     

    ביקורה של חברה מהאוניברסיטה, הלנה (נעמה חזון הג'ינג'ית הטמפרמנטית), חושף את העובדה במונולג הבלתי פוסק שלה, שהיא-היא המטורללת, ולא זו המאושפזת. הסצינה שלה בעלת משקל רב ומוכיחה את שנאמר קודם לכן – על העולם כבית משוגעים.

     

    מה שמדהים הוא, כיצד נערה מופנמת וחסרת יכולת ליצור קשר עם הזולת כמו ג'וזפין, מצליחה להיפתח רגשית וליצור קשר מיני ורגשי עמוק עם אלסדייר, ובנוסף והכי חשוב – הוא מצליח לשחרר אותה מהתלות בדמותה של אמה, שלמרות שנפטרה לא מכבר – היא כעצם בגרונה, ומונעת ממנה בתת הכרה להתחיל לחיות. כך שנוכחותו של הגבר המושך, הסימפטי, שבשיא הסבלנות ובמינונים קטנים, חודר לאט לאט לתוכה, מצליחה, אם אפשר לנתח זאת כך – להחזיר אותה לנורמל. לראשונה אנו רואים אותה מלבלבת כמו פרח שנפתח.

     

    מי שמצליחה להרוס כל חלקה טובה, ולבטל המחי יד אחת את ההישגים שרכשה הנערה בסנטוריום, לאור הנסיון והרעות עם הגבר – היא האחות המטפלת (שירן גרוס, שעושה את תפקידה בצורה מעולה). היא עצמה מתוודה לפני ג'וזפין, במסגרת הקשר החם שהיא יוצרת עמה, שלמעשה, אף היא עצמה בתוקף תפקידה, כלואה כאן במוסד, ואינה יודעת כבר מה זה חיים בחוץ. וכשהיא נוכחת בהתפתחות החיובית שחלה אצל הנערה – היא הורסת הכל במחי מילה אחת, כשהיא מטיחה בפניה שהוא בסך הכל מאניאק, וניצל אותה מינית. בכך היא שוברת את כל הכלים.

     

    בימויו של יגאל זקס, שגם אחראי על העריכה המוסיקלית היפה, עיצוב התפאורה התכליתי של אבי שכוי, התאורה הנכונה של רועי מליח רשף, עיצוב התלבושות של קארין דוד וההקפדה על הדרכת הטקסט של דפנה מרסר שתרגם איתן בלום – עושים מהצגה קאמרית זו כרטיס כניסה משובח לעולם התיאטרון בחוץ, עבור אלה שבעוד שבועיים יהיו כבר בוגרי מחזור נ' של בית צבי.

     

    הערה קטנה: לו קוצרה במעט ההצגה, לא היה הקהל מתייגע. ואם תחפצו לדעת את פשר השם – לכו לצפות בהצגה מעניינת הזו.

     בצילומי איל לנדסמן נראים למעלה: דורון רכליס ונוי הלפרין. למטה: נעמה חזון ונוי הלפרין.

     

    ''

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל