כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מה יהיה אחרי הסוף?

    ביקורת על מופע ההשקה לאלבום after the end של הרכב העל lunacidal tendencies, בארבי ת"א, 14.11.2012

    מה יהיה אחרי הסוף?

    1

    מוזיקה  lunacidal tendencies, הופעות חיות, בארבי

    1 תגובות   יום חמישי, 15/11/12, 11:33

    כבר כמה ימים שהמצב, אצלנו בגזרת הדרום, מתוח. כל ההפלגות בוטלו - לאף אחד אין ראש לשייט רומנטי כשנופלים לידו טילים, סירנות לא משתלבות טוב עם הפסקול שבנינו לבילוי רומנטי. אז התכנית החדשה שגובשה היתה כזו:  לנסוע לביקור הורים בצפון, לחזור לתל אביב, לחבור לאבנר וללכת יחדיו למופע ההשקה של האלבום הנפלא after the end של הרכב העל lunacidal tendencies, אלבום שמתנגן אצלי בלופ כבר זמן רב. אז נכנסתי לחשמלית, שמתי את הדיסק, נסעתי לחיפה, ואז התחילו הצרות. אחמד ג'עברי יצא לפנסיה מוקדמת, ואבנר קיבל צו-8. באמת, מי בגילנו עוד מקבל צווי-8? רק אבנר. והוא בכלל מתנדב למילואים, אבל הוא מורעל, מטורף ממש. הוא קיעקע את סמל היחידה על הזרוע. מבינים? לא חושב שאתם מכירים מישהוא שקיעקע את סמל היחידה שלו על הזרוע. סוג של PTSD מתקופת השירות המשותף שלנו. ואולי אני בכלל אחראי לזה, הרי הייתה תקופה שהייתי המפקד שלו... 

    בכל אופן, נשארתי לבד. להזניק את אסנת לא בא בחשבון, גם בגלל שהיא כבר מזמן החליטה שהופעות שמתחילות בשעה 23:00 זה לא רק פלצני מדי אלא מנטרל אותה ביום המחרת, וכמובן בגלל שכבר התחילו האזעקות והנפילות ואי אפשר להשאיר את הילדות לבד, למרות שאנחנו משתדלים לשדר רוגע ככל שאנו יכולים. את כל שאר החברים העייפים שלי אני כבר מכיר, וידעתי שלמופע שמתחיל בשעה הזו אין לי מה לטרוח. הגאולה נמצאה בדמותו של ערן פוקס, שלא פספס את ההזדמנות, ושמחתי שבא. ולא רק בגלל שהוא קנה את הבירה.

    הבארבי היה מפוצץ, ושמחתי שמכונת יחסי הציבור המשומנת של ההרכב עשתה את המלאכה כמו שצריך, כמו גם מהעובדה שלפחות במקום אחד החיים ממשיכים כרגיל. בעצם, זו תל אביב. החיים בה תמיד ממשיכים כרגיל, לא משנה מה קורה בשאר חלקי הארץ. אסקפיזם, לטוב ולרע.

    חלפתי את המוני המעשנים שעמדו, לשם שינוי וכמו שצריך, בחוץ, ונכנסתי פנימה לסדרת הפתעות - הבארבי התחדש במערכות תאורה ממוחשבות חדשות ובמסכי מולטימדיה משני צדי הבמה. ואולי זה בכלל שייך רק למופע הנוכחי? לא סביר, ימים יגידו.

    מופע החימום היה של jerry joseph שמבקר בארץ, ומופיע עם עוד כמה חברים תחת השם jerry joseph and friends, כמה פשוט. הכי אני אוהב לגלות מוזיקאים חדשים וטובים דרך חימום למופע ראשי. ככה הכרתי בעבר את אטליז, ועוד אמנים רבים אחרים. וג'רי והחבר'ה היו תגלית ראויה: they rocked! . הרכב פולק-רוק משובח במיוחד, שנתן ארבעה קטעים מצויינים. כל הזמן ציפיתי שיגידו מי הם, והם הסתפקו בלשיר. מה הטעם שנותנים לך לחמם אם אתה לא עושה בהזדמנות הזו שימוש כדי לגרום לקהל להכיר אותך? בסוף החימום הם הזמינו את הקהל למופע שלהם בלבונטין 7 במוצאי שבת, ותודות לסמארטפון, שבסיועו יכולתי להכנס לתוכניה של הלבונטין, גיליתי מיהם. חברים, במוצאי שבת, אם לא תמצאו משהו חשוב יותר לעשות - כמו לארח פליטים מהדרום - רוצו ללבונטין. והמופע גם יתקיים בשעה הסבירה של 20:00 (שלרוב מתורגמת בלבונטין לשמונה וחצי-תשע כמובן, אבל בכל זאת עדיף). הנה ג'רי בכמה קטעים מחו"ל:

     

    ''

     

    ''

     

    כמה דקות של התארגנות, ובצל קטע וידאו מאולפן ההקלטות, עולים, בשקט בשקט, חברי ההרכב לבמה. ההרכב, למי שלא מכיר, כולל כ-30 מוזיקאים, 15 בגרעין הקשה ועוד כמספר הזה אורחים. בגרעין הקשה תמצאו את מרבית חברי פאנקנשטיין - אלרן דקל, הרוח החיה של ההרכב ומי שנותן להרכב הזה נטייה פאנקית מובהקת, כמו גם שחם אוחנה, ספי ציזלינג ושלומי אלון מהדג נחש, את מיקה שדה המצוינת וקרולינה חביבת הקהל, גבע אלון, שמשעמם אותי מאד כשהוא מופיע סולו אבל תמיד משתלב מצוין עם להקות ובהרכבים, סער קדם, קותי, רונן כוכבי מהמרסדס בנד, גדי אלטמן מבוטן מתוק בקרקס, ובריאן שטיינר שכמובן שימש גם כמפיק האלבום. 

    קשה למקם 15 איש על במת הבארבי, והמופע חולק למקטעים שבהם חברי הרכב שונים משתתפים בקטעים השונים, כשיחד איתם סוללת אורחים מכובדים ובהם עוזי רמירז, שאנן סטריט ואחרים. הם פותחים בשני הקטעים המצויינים שפותחים גם את האלבום, common is the sense ו- the waiting room, שאותו בוודאי כבר שמעתם. ואם לא, אז הנה הקליפ המצויין שלו, כאן:

     

    ''

     

    והנה גם הקליפ לשיר שלדעתי הוא הטוב ביותר באלבום - ושפתח את המופע: common is the sense :

     

    ''

     

    אחרי פתיחה כזו, כולם כבר בתוך הגרוב, ואפשר להמשיך, למופע שארך שעתיים תמימות, והיה פשוט מצויין. חברי ההרכב מתחלפים תדירות, קרולינה עולה לשני שירים וקוצרת תשואות, גבע אלון משתתף ביותר, אלרן דקל ושחם אוחנה, כמו גם חברי סקציית הנשיפה משתתפים כמעט בכולם, המתופפים מתחלפים - ובקיצור: שמח על הבמה. הכל, למרות הדינמיקה, מסודר, ללא תקלות וללא פאשלות.

    בסוף המופע עולים כל 15 חברי ההרכב לקידה משותפת, וזו הפעם היחידה שכולם על הבמה, יחד עם האורחים. צפוף, אבל מה-זה-שמח..

    ''

     

    למופע ההשקה של אחרי הסוף היה סוף, בשעה אחת אחר חצות. בדרך חלף המופע על פני פ'אנק, גרוב, רית'ם אנד בלוז, קצת קאנטרי, ומה לא, ועל פני כמה מאות חוגגים ומתעלפת אחת. המוזיקה טובה, הגרוב נפלא, אבל לא עד כדי להתעלף, בואו נודה על האמת. אולי היא הייתה שתולה של ההפקה...

    למופע של אחרי הסוף היה סוף, אחרי אחת בלילה. מילא אני, שלא עובד למחרת כי כולם ביטלו. אבל כל שאר מאות האורחים שבקהל, מה איתם? לא יהיו עייפים..? לא יהיה סוף לעניין הזה של הופעות שמתחילות רק לקראת חצות?

    למופע של אחרי הסוף היה סוף. חזרתי הביתה ליללת סירנות וילדות שמתלבטות אם להישאר במיטה או לקום לממ"ד.

    למופע של אחרי הסוף היה סוף. ואנחנו, מתי נהיה כבר אחרי הסוף?

     

    ואחרי הסוף, עוד כמה תמונות:

     

    ''

     

    ''

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/11/12 16:53:
      צחי תודה על ההזמנה!
      אכן היה רגע שבו חשבתי על יריב חברי מבאר שבע שהולך לנטרל פגזים שנפלו בעוד אני הולך להופעה כייפית בבארבי כאילו מדובר בארץ אחרת לגמרי (ובינינו רוב הדיבור עם הקהל היה באנגלית, מה שתרם להעצמת ההרגשה הזו)
      אבל הרגע הזה חלף מהרגע שנכנסתי לבארבי ועד שיצאתי ממנו והגעתי הביתה.
      משפט אחד על בריאן שטיינר, האיש מלא שמחת חיים ואהבה למוזיקה,הוא הרוח החיה של ההרכב מבחינת כל המסביב ונראה לי שהוא ימשיך להפיק מופעים ואלבומים בסגנון הזה.
      כפי שכתבת אלרן דקל הוא הרוח החיה של ההרכב מבחינה מוזיקלית.

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין