כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קחו אותי למהומות, יש שם שתי בנות שאני רוצה לשמוע.

    5 תגובות   יום שני, 4/3/13, 19:17

    קחו אותי למהומות 2013, בישר הפוסטר שהעלה ערן בשבוע שעבר. ערב התרמה לעמותת קרן דולב לצדק רפואי. לא הכרתי את העמותה או את ערב ההתרמה הזה, שמתקיים כבר כמסורת מדי שנה, אבל ערבי התרמה כאלה חביבים עלי. גם מוזיקה טובה וגם מטרה נעלה - אני בפנים. בדקתי את רשימת המופיעים ובישרתי בשמחה למיכל בתי שאסף אבידן, הנערץ על ידה וע"י חברותיה, יופיע בערב ההתרמה. מיד אורו עיניה, אחרי שהמופעים המתוכננים שלו בבארבי הפכו סולד-אאוט עוד לפני שהספיקה להגיד "רוצה אני". כך יצא שמיכל וחברותיה הגיעו לבארבי לתחילת ערב ההתרמה, ואני הצטרפתי, בשל מחויבויות קודמות (הפעם לא משהו שקשור בשייט), רק אחרי 22:15, מייד אחרי רדתו מהבמה של אליל הבנות. גם את שי דיבו פיספסתי.

    היות וערבי התרמה מסוג זה חביבים במיוחד על קהל צעיר, שיכול, תמורת סכום סמלי, לצפות בכמה אמנים והרכבים בערב אחד, חוזרת, בכל ערבי ההתרמה, התופעה של התרוקנות הדרגתית של הבארבי אחרי כל פרק, שכן הצעירים חייבים להספיק לאוטובוסים האחרונים הביתה. וכך, כבר כשהגעתי, מצאתי עצמי הולך נגד הכיוון של כל מי שפרשו אחרי המופע של אסף אבידן. מופעי ההתרמה האלה, עם הקהל הצעיר ברובו, תמיד מתרוקנים לקראת השעה שבה, בדרך כלל, רק מתחילות ההופעות בבארבי. אולי הצעירים האלה יודעים משהו שאתם לא רוצים לשמוע, בארבי..? מה אתם אומרים..?

    הבארבי היה מלא, אבל לא מספיק. בערב כזה אפשר למלא אותו יותר, וחבל שלא כך היה.

    הספקתי לראות את איזבו בארבעה שירים, ולציין לעצמי שמדובר במקרה ברור של לוקיישן שמשנה לחלוטין את ההתרשמות מלהקה. הפעם הקודמת שראיתי את ההרכב הזה הייתה בקיץ בנמל יפו, שם הופיעו כחלק מסדרת ג'אם 88, של 88FM . שם הם היו אנמיים, שלא לומר עייפים, ואילו בבארבי נראה כאילו שמו אותם על סטרואידים. היה הרבה יותר מהנה לראות אותם בסביבה מוזיקלית טבעית.

    הוריה של קרן דולב ז"ל הציגו את העמותה ומטרותיה - צדק רפואי וסיוע לפרטים שנפגעו ע"י הממסד הרפואי - וזכו, בצדק, לתשואות, ואז עלו, בזו אחר זו, שתי הבנות שעליהן ארחיב. הראשונה - מרינה מקסימיליאן, לשעבר בלומין, וכיום קרני. 

    אני חייב להודות שבתור מי שנמנע כמעט באדיקות מכל סוג של ריאליטי טלוויזיוני, נמנעתי גם מללכת למופעיהם של כל פליטי הריאליטי המוזיקלי לסוגיו. אני עיקש בתפיסתי שמוזיקאים חייבים לצמוח מלמטה, לכתוב את החומרים של עצמם, להתחכך במוזיקאים אחרים ולהתמודד עם כל משוכות הכתיבה, ההלחנה, העיבוד, ההפקה וכו',  ולא להגיע לכוכבות אינסטנט באמצעות צביקה הדר, מסרונים ושירים של אחרים. לכן, חלפה מתחת המכ"מ שלי התופעה הזו, שמכונה מרינה מקסימיליאן.

    זו הפעם הראשונה שניצבתי מול מקסימיליאן כשהיא על במה, לבדה עם פסנתר, והיא שבתה את לבי. היא שרה ג'אז, לגמרי לבד, קאברים מקסימים לשירים מוכרים ופחות חומר שלה, עם כל כך הרבה חן וקסם אישי, שלא ניתן להישאר אדישים כלפיה. כך למשל bang bang שפתח את המופע שלה, דומה למה שמבוצע כאן: 

     

    ''

     

    או video games  , קאבר מופלא לשיר של לאנה דל ריי, שהשאיר אותי ללא מילים, שלאחרונה מושמע לא מעט ברדיו, ושבוצע אתמול אפילו טוב יותר:

     

    ''

     

    ככה, פשוט ככה, צריכה להישמע זמרת. לא התרשמתי שמולי עומדת פליטת ריאליטי. התרשמתי שלפני מוזיקאית מהשורה הראשונה, שיודעת בדיוק איך לעשות את זה נכון: איך לשלוט בקול, איך היא רוצה להישמע, איך היא רוצה להיראות כשהיא נשמעת כמו שהיא נשמעת, לאן היא רוצה להגיע - ונראה שהיא בדרך לשם. לא מצאתי ברשת את שאר השירים שביצעה במופע אמש, ואגב, היא היחידה שנתנה חמישה שירים ולא רק ארבעה, פשוט כי הקהל היה באטרף של מחיאות כפיים ותשואות ולא ויתר לה .

    אחרונים עולים אחד ההרכבים האהובים עלי - כל החתיכים אצלי. גם הם מביאים איתם פליטת ריאליטי - כך למדתי בדיעבד, אגב, אחרי שפגשתי את ההרכב לראשונה - והם מעולים כתמיד. איה זהבי פייגלין היא פצצת אנרגיה, וההרכב שהיא חברה בו מצליח תמיד להוציא אותי הביתה בריחוף קל.

    הם נתנו שירים משני האלבומים שלהם, ובהם כל הסיבות מהאלבום השני, הרגוע יותר לטעמי - הנה, כאן:

     

    ''

     

    וכמובן, לסיום, השיר שכל מי שנשאר עד הסוף (וחבל שהיו רק כ-50 כאלה..!) שר כל הדרך הביתה: איך לא - ילדה קטנה ומכוערת. הנה ביצוע חי ממופע ההשקה של האלבום השני שלהם, אחד מכמה וכמה מופעים שלהם שבהם נכחתי:

     

    ''

     

    את כל החתיכים ראיתי כבר לפחות בחמש הופעות. עושה רושם שגם את מרינה מקסימיליאן עוד אראה לא מעט. אני שואל את עצמי היכן היו שתי הבנות המוכשרות האלה אם לא היו מתגלגלות לאתה תכנית ריאליטי משוקצת. אני רוצה להאמין ששתיהן היו מוכשרות מספיק כדי לפרוץ לבמות באופן עצמאי, גם ללא החשיפה המוקדמת הזו. אבל אולי אני טועה? ואולי יצא משהו טוב מכל הצביקה-הדריות הזו?

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/8/13 19:44:
      חבל שלא חילקו נקניקיות יש מי שאוהב נקניקיות
      מארינה מדהימה.
      היי צחי, גם אני הייתי שם. היה ערב מקסים ובאמת חבל שיחסית למקום רק מעט אנשים נהנו ממנו. אתה מעביר את החוויה בצורה מאוד אותנטית, וכיוון שכתיבתך כל כך יפה, התענגתי גם מלקרוא את מה שחוויתי במופע עצמו (:
        5/3/13 10:32:

      צטט: eranfox 2013-03-04 19:35:07

      את מרינה מקסימיליאן הכרתי דווקא בפסטיבל שירי הילדים 2008 http://www.youtube.com/watch?v=3HMqAVSqSQQ אז הבנתי שהיא היתה מודעת לכישרון שלו וידעה שכבר נבנתה מספיק מלמטה ושהגיע הזמן לגלות לעולם עד כמה היא מוכשרת וכך השתמשה היא בצביקה הדר / כוכב נולד כקרש קפיצה שהטיס אותה הלאה. אני מניח שגם איה חשבה על אותו הפטנט בדיוק...

       

       

      נראה לי שהיא ממש שינתה סגנון מאז פסטיבל שירי הילדים.. כאילו נזקקה לכל התחנות שבדרך רק כדי לאפשר לה לרכוש מעמד להגיע למה שהיא תמיד רצתה לעשות, לא ?

        4/3/13 19:35:
      את מרינה מקסימיליאן הכרתי דווקא בפסטיבל שירי הילדים 2008 http://www.youtube.com/watch?v=3HMqAVSqSQQ אז הבנתי שהיא היתה מודעת לכישרון שלו וידעה שכבר נבנתה מספיק מלמטה ושהגיע הזמן לגלות לעולם עד כמה היא מוכשרת וכך השתמשה היא בצביקה הדר / כוכב נולד כקרש קפיצה שהטיס אותה הלאה. אני מניח שגם איה חשבה על אותו הפטנט בדיוק...

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין