כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    עושת הנפלאות

    0 תגובות   יום שבת, 1/6/13, 00:36

    עליס בליטנטל

     

    ''

    עושת הנפלאות

    בתיאטרון מדיטק

     

    סיפורה של הלן קלר, הילדה החרשת-עיוורת, שהמחנכת שלה אן סוליבן התעקשה לחנך אותה, כך שתוכל לחיות חיים יותר מלאים כמו שמגיע לה – זיכה ב- 1962 את אן בנקרופט בפרס האוסקר. הצגת תיאטרון המדיטק, בעיבודה ותרגומה של עינת ברנובסקי, היא פנינה תיאטרונית, שחובה שכל ההורים יחזו בה, ולא רק הנערים והנערות בני העשרה. כי לרגל המצב – הם זקוקים לזה עוד יותר.

     

    בואו נודה בזה – החינוך כיום בארץ, בדומה לחינוך ה"דמוקרטי" שזכתה לו הלן קלר, (הפינוק המוגזם שעשה אותה ליצור בלתי נסבל) – הם כיום בבחינת משהו רגיל ונפוץ במחוזותינו. ילדינו, ונכדינו עוד יותר, מפונקים, פרועים, חושבים שהכל מגיע להם, כי הם מרכז העולם ומצפצפים על כל היתר. לכן, התעקשותה של המחנכת אן סאליבן בסיפור האמיתי שכתב ויליאם גיבסון, שנלחמה בציפורניים כדי לתקן ולאזן את הילדה המפונקת, חסרת הרצון והיכולת לתקשר, ולהופכה לנערה משכילה, היכולה לתקשר, ממש נורמלית – התעקשותה זו נשאה פרי. בכך שמלבד היות הלן חרשת ועיוורת, שגם בזה היא שופרה ע"י לימוד שפת סימנים בידים ויכולת להבין אחרים ולתקשר עימם, היא גדלה והיתה לאישיות ידועה ולסמל.

     

    את הפלא האמור עושה בהרבה מאמצים, תוך התנגדות האב לעצם הימצאותה בביתם, אן ( נעה בירון) כאן, המחנכת. אן עצמה צעירה בת 20, שהיתה כבדת ראיה, שהתה במוסד, נרפאה, וכעת מוצאת את יעדה בטיפול בהלן התוקפנית, המפונקת והזועמת. לנגד עינינו אנו נוכחים ששיטת הפינוק ודחיפת הסוכריות לפי הילדה בידי המטפלת החמודה שלה (מגי אזרזר), ושיטת ההורים לעבור לסדר היום על התקפי הזעם וההתפרצויות של הילדה – שיטה דמוקרטית זו רק הרסה את הילדה, שהולכת וגדלה להיות מפלצת.

     

    לעומת זאת, המחנכת אן (נעה בירון) לא נשברת מהתקפי הזעם, לא מניחה פיסית, תרתי משמע, לילדה לעשות כאוות נפשה הרס ופגיעה בכולם, ואינה בוחלת בעצירת ההתפרצויות בכוח תוך מגע פיסי חזק, עד שהילדה מבינה שכאן נגמרו המשחקים, והיא חייבת להיות ממושמעת כי אין אפשרות אחרת. הודות לאמונת האם (תמר שטיין) באפשרות המחנכת הצעירה לחולל שינוי, היא מתעקשת להרשות לה להישאר ולנסות לשפר את מצב הילדה. זאת – חרף התנגדותו של האב, קפטן בצבא, אדם תקיף ושתלטן, כמו כל מפקד צבאי, (דייויד לוינסקי המרשים בנוכחותו), אך במגבלה – תוך פרק זמן לנסיון.

     

    הלן מבינה לאט לאט את שפת הסימנים ולומדת מילים ממורתה. וכשהיא לבסוף פוסקת מלהיות הדיקטטורית הקטנה של המשפחה, מפסיקה להיאבק, ומתקרבת לאן בחיבה – הקהל מתחיל לנשום לרווחה. פתאום אנו נוכחים לדעת עד כמה הפינוק המוגזם יכול לייצר מפלצות, ועד כמה ה"דמוקרטיה" בחינוך כה פסולה, וכי ילד חייב לדעת שיש יד מרסנת, ושעליו להישמע להוריו ולמחנכים אותו. מדוע נקודה זו כה חשובה לנו כיום עוד יותר ממה שהיתה לפני 50 שנה בתקופת הסרט? כי כיום המצב הוא עוד פחות טוב מאשר אז, במובן החינוך. הילדים גדלים כשהוריהם העובדים אינם בבית, הם עושים כרצונם, משחקים במשחקים האלקטרונים היקרים, והופכים להיות רובוטים ממוכנים חסרי לב ונפש.

     

    מכאן חשיבותה העצומה של ההצגה היפהפיה והמרתקת הזו, שתכניה מעלים אותה לראש הרשימה שמורים צריכים לקחת את הנוער לראות, וההורים ראוי שיחזו בה עוד יותר מהילדים – כי חוסר החינוך הפושה כיום בארץ הוא באשמת ההורים. הילדים רק מתמזגים עם המצב החופשי וה"דמוקרטי", ועושים ככל העולה על רוחם. וכי כמה כיום קוראים ספרים? ומתי יש להם זמן לשוחח עם ההורים, אם בכלל יש מצב לזה?

     

    צוות השחקנים בבימוי הנהדר של זיו מאיר, עם המוסיקה של שחר ימפולסקי, בתפאורה היפה של הדס מוצרי, והתאורה של אינה מלקין ומישה צ'רניאבסקי ממחישים מהי הצגת איכות וחוויה כאחד, להורים ולנוער. הילדים בהצגה ישבו המומים, לא הוציאו הגה, לא יצאו באמצע החוצה, ופשוט נדהמו לחזות בחינוך קפדני כמותו לא הכירו. ומוטב שימומש בקרוב אצל כולם.

     

    ג'ניה הילזנרט מרגשת כהלן קלר, ועושה נפלא את התפקיד של העיוורת-חרשת. אלדר ברנטמן כאחיה-למחצה עושה יפה את תפקידו גם כן, במיוחד בקטע הראשון בו הם רבים על הסוכריות. דייויד לוינסקי מאד מרשים כאב התקיף, גם אם הוא מקסים באישיותו, ותמר שטיין חביבה כאם הרכה יותר כלפיה הבת הסוררת, וגמישה יותר בכושר החלטתה. מגי אזרזר היא מטפלת מאד חמודה, שחסרה את הידע פסיכולוגי של אן שהגיעה לעשות מעשה. ונעה בירון בתפקיד שאן בנקרופט המנוחה מילאה וזכתה עבורו באוסקר – ראויה גם היא לכל השבחים. כי היא נותנת את התקווה שגם בחושך אפשר למצוא את האור.

     

    הצגה מהמשובחות ביותר שתיאטרון המדיטק עשה בהיסטוריה שלו, למרות שבמדיטק כל ההצגות משובחות ומענגות. הפעם – זה עם ערך מוסף גבוה ביותר.

     בצילום יח"צ נראות למעלה  ג'ניה היזלרט מתרפקת על נעה בירון.

    למטה:נעה בירון, ג'ניה, תמר שטיין, אלדר ברנטמן, מגי אזרזר ודייוויד לוינסקי.

    ''
     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל