כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    החלונות הגבוהים, אסתרית בלצן, משה זורמן, אסף רוט, קרן הדר

    0 תגובות   יום רביעי, 12/6/13, 00:30

     

    התכנייה והבמה הבטיחו רק טוב. מרימבה, תופים, קסילופון, כלי הקשה צבעוניים ו.... קרן הדר (סופרנו מיוחד במינו,זמרת-שחקנית עם מגוון יכולות, אנחנו כבר עוקבים אחריה כמה וכמה שנים...) אסף רוט (אני לא מתופף... - מקצועי, מגוון, בעל ידי קסם , שהוא גם שחקן ופרפורמר לא קטן) משה זורמן, וכמובן כמובן, אסתרית.

    אסתרית  התחילה את הקונצרט בנגינה עגמומית של השיר "אינך יכולה" של שמוליק קראוס, מנוחתו, עדן על הפסנתר, ובחיוך מסויים סיפרה שבאחד הערבים כאשר שבה הביתה מקונצרט, ושמעה מאחורי דלת סגורה את הבעל מנגן לה ,        (אחרי שלושים וחמש שנים של חיים משותפים...,) את השיר אינך יכולה. נו באמת. 35 שנים הם ביחד והוא עדיין חושב שהיא לא יכולה? לא מוגזם??  ואז היא קמה אלינו, הקהל, שטפה אותנו במונחים מקצועיים של ניתוח מוסיקאלי, כדי להבהיר עד כמה האיש שלה ראוי לתואר פרופסור, איזו מוסיקה מחייבת ומתחייבת מן השייכות לגילדה של מוסיקאים וחוקרי מוסיקה מודרניים – והשמיעה לנו קטע שהוא כתב. זה נשמע (לי, שאני ממש לא בעניין של מוסיקה מודרנית) קצת כמו מוסיקה לסרט מתח (בקטעים שיש הרבה מתח) וקצת כמו ברז מטפטף או גשם בחלון העושה כל מאמץ , בחוצפתו, להיכנס הביתה. מוסיקה נועזת, היא קראה לזה, מאתגרת (את שומעיה) עושר של רעיונות, אין ספק, אבל מנגינה , ואפילו קצב שניתן לעקוב אחריו (ואני מצטטת... ) "אין פה".

    ואז היא הראתה לו- לזורמן הבעל- ולנו הצופים-השומעים  – שהיא – אסתרית-  "כן יכולה". היא ניגנה את אינך יכולה בסידרת אילתורים מקסימה. פוקסטרוט? צ'רלסטון? אני לא פיענחתי את הקצב, אבל בהחלט הוקסמתי ממנו.

    אסף רוט הוזמן לבמה, וניגן באך, פרלוד במי מז'ור.  שלושה כלי הקשה   עמדו לשרותו – ויבראפון, מרימבה וקסילופון. לויבראפון יש צליל קסום. אין ספק. קטע הבלט שניגן לאחר מכן היה קטע שנכתב לבלט של מרתה גרהם, וכאן הצטרפה גם אסתרית. היה זה ריקוד לשניים של פסנתר ומרימבה – מרתק:  תאום , כבוד הדדי, קריצה בזוית העין. יופי.

    לאחר מכן הציג בפנינו אסף רוט קטע שכתב קישון בשם אדיבות – מופע וירטואוזי של קריינות קלידנות (קסילופולנות??) ותיפוף, וסיים בקטע של תאור הזמן המתקתק, השעון המתקתק, באמצעות צעצועי ילדים משולבים בהקלטות און ליין, ובשיתוף הקהל. אני הייתי בגוש האמצעי, טיקיטיקי טק טיקיטיקי טק טק.....  מה אומר? סובב את כולנו על אצבע אחת....

     

    קרן נכנסה לבמה בשמלה דרמטית, וסלסלה את כרמן במיומנות וברגש :  זמרת סופרנו סופר מקצועית, בעלת קול צלול ומינעד מדהים. לאחר מכן השמיעה שיר על מתוך מחזמר  ושיר ילדים קצרצר בג'יבריש שהיה בהחלט שעשוע קולי מבריק.

     

    אבל  עיקר הערב סבב סביב ההרפתקה המוסיקאלית עם החלונות הגבוהים, והוקדש לשמוליק קראוס כמלחין. תאמינו לי, הוא ממש היה שם. ואם במקום שהוא נמצא יש לו ציוד מתאים, הוא נהנה במופע הזה מכל רגע. זה היה מופע הצדעה מקורי וייחודי. איך אומרים הילדים – "אין דברים כאלה".

    כל השבוע לך רץ בקצב מטורף של שבוע עבודה בתל אביב – בלי לנשום, בלי לנוח , בלי לשבת רגע. מול  הביצוע הזה-  הביצוע המקורי נשמע  כמו ישיבה על הדשא בבית האבות. איזה ביצוע מקורי !! (בכלל אני חייבת למצוא  מילים נרדפות למילים מקורי ומבריק שאלה שתי מילות המפתח של כל העיבודים והביצועים בערב הזה... אורגינאלי, אמין, אמיתי, בעל ערך, בלתי שגרתי, חד פעמי, יוניק, יצירתי , מיוחד במינו , מצטיין , נדיר, ראוי לציון, וכל אלה , כולם ביחד וכל אחד לחוד, לכל שיר שביצעו שם הערב, שתדעו לכם. )

    האהבות הראשונות בלווי חצוצרה עם מיוט המקנה לה גוון ייחודי, כאשר הסיום הסופרני NIGHT AND DAY   מוסיף לשיר  ברק מפתיע.

    ליל הבלהות של הבובה זהבה צובע באירוניה את הביצוע המקורי של החלונות הגבוהים, ומתאים הרבה יותר ממנו לאוירה האמיתית של הבית הראשון בשיר, שבו ילדה קטנה באמת פוחדת מחושך, את הבית הראשון של "עייפה"  "תפרו" לשיר אלישבע מה נחמדת (זהבה העייפה ואלישבע המוכה...) וצמד הבובות הזה  הפך ליצירת מופת מרגשת..

    גלגל ההורוסקופ השתחרר והסתחרר, השעון המתקתק של הזמן החולף ליווה את המנגינה , ובעצם שתי מנגינות ליוו את המנגינה הראשית. האחת מתגרה בה, והשניה מלטפת, ושתיהן מרחפות סביבה ואינן מרפות לרגע.

    חייל של שוקולד צריך לקבל אוסקר. שני אקורדיונים, שילוב של "בוא אלי פרפר נחמד" ושל "באה מנוחה ליגע", ורמזים בקצב ובלווי לעוד הרבה שירים וביצועים אחרים , חלקם אפלים יותר וחלקם אפלים פחות, הנשימה נעצרה, הדמעה עמדה בזוית העין. איזה ביצוע מרשים, איזו עוצמה, איזה כח.

    הנביא יחזקאל בביצוע רוקיסט היה משעשע מאד כולל הקריאה (המצויינת) מן התנך , שהוסיפה קרן.

    איפה אבותינו בסלסול מזרחי, דיאלוג של תוף ופסנתר שהמנגינה המושרת מרככת את המפגש בין השניים.  

    שוב (חזרת פתאום) + פרלוד של שופן – זה מחזר אחרי השיר שוב, מגיע אליו עוזב אותו וחוזר אליו שוב.

    כמה נעים – המקורי – גם הוא שיר רגוע  בקצב מבוקר  עם ארשת פנים רצינית שהופך בלבוש חדש ובוהק, עם צפירת רכבת בפתיחת השיר ובסיומו לחגיגה לאוזן , לשמחת חיים שאין יפה ממנה.

    אז מה היה מצויין, איזה יופי. שילוב האנגלית, הקריצה, הלווי (טרומבון חצוצרה וקרן...) הוספת כרמן כך פתאום פנימה לתוך השיר.

    איזה רעיונות מטורפים יש לו לאיש הזה, למשה זורמן. נראה "יורם", מתנהג בעדינות ובנימוס גם כשהוא משתדל להראות פרוע (אני אוהב אותך, אמר לקרן בהטיית ראש משועשעת). ומתחת לתחפושת החנון הזו מסתתר אדם מקורי , ייצרי, עם קצב אדיר, עם יכולת לקחת שיר ולתמרן אותו כך שאמא שלו לא תכיר אותו....

    גם ההדרן היה מקסים, זה קורה, השיר האחרון של שמוליק קראוס. כולם שרו ,נעו, נגנו, אפילו אסתרית הצטרפה  למיקלדת המרימבה ולחגיגה כולה.

    זה היה ערב מרתק, מקורי, צבעוני, מקצועי, הכישרון עף שם לכל הכיוונים, מכל המבצעים בו זמנית.

    מופע סוף עונה שכזה, מרים לסידרה בשנה הבאה  אתגר לא קל.....

    מה אומר. נהניתי כל השנה. נהניתי היום עוד יותר.  

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין