כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    "יום הולדת 100 לסשה ארגוב", "אסתרית בלצן","קלאסיקה במימד אישי"

    0 תגובות   יום שבת, 5/7/14, 13:52

     

    ''

    סונטה לסשה

    במה שונים הקונצרטים של אסתרית מכל הקונצרטים האחרים שאנו  הולכים אליהם?  אסתרית נותנת לנו משקפיים לראות, עזרים מיוחדים כדי לשמוע, אצל אסתרית, בגלל ה"תיווך" המיוחד רק לה יש לקונצרטים שלה ארומה אחרת ואיכות שונה לחלוטין. אני לא מתייחסת כאן להרכב המיוחד של המבצעים (מצויין) לבחירה המושכלת של החומרים (מעולה) אלא רק לכלי התיווך שהיא מספקת לנוכחים בקונצרט המאפשרים להם לראות חומרים, ואפילו מוכרים, באור חדש ושונה.         סונטה לסשה היה דוגמא מעולה לייחודיות הזו של אסתרית. ייחודיות שאין בלתה. וזה, בלי קשר, למעבד הצמוד שלה, משה זורמן, שכל שיר או מקבץ שירים שהוא לוקח לידיים הוא מעבד אותם למשהו שאינו אלא חגיגה לאוזן, פלא על כל פלא .איש מקצוע,  מקורי, הייתי משנה את שמו ממשה – לנדיר (כן יש שם כזה...) כי עיבודים מיוחדים כאלה לא שומעים אצל מעבדים אחרים. בקיצור, אחרי כל הפרולוג הזה, היינו בסונטה לסשה. הסונטה התחילה בפרפרזות לפסנתר, קונפטי צבעוני של  שירי ארגוב. אחר כך פתחה לנו אסתרית את השער ל"פס הקול של חיינו" – סשה ארגוב. היא ידעה לקרוא לדברים בשם, לנתח אותם , לתת להם עומק ומשמעות. מעולם לא חשבתי על שיר הרעות כעל מרש אבל, והוא כזה, על הואלסים והמרשים בשירי ארגוב, על דמותו של הצבר כפי שהיא באה לידי ביטוי במוסיקה – לאו דווקא במילים, ובעיקר – באקורד "משעמםםםםםםםם". 

    אני , גילוי נאות, אדם של מילים ולא של מנגינה. המנגינה היא בשבילי קישוט. אסתרית העמידה את המוסיקה בחזית. את האקורדים המיוחדים, הנותנים משמעות אחרת לטקסט, המדגישים היבטים, המשנים את הפירוש, כאילו קיבלנו נוסח חדש. הנשימה נעתקת. וכך עם האקורד בשיר "הכל זהב"  ועם מנגינת השמלה הסגולה-(הבוקר יבוא) וצליליה הנותנים גם הם ממד חדש ואחר לטקסט. שלא לדבר על מורכבות המנגינה שבה ההרמוניה אומרת כן והמנגינה אומרת לא- - בלי אסתרית, לא היינו מגיעים אל המורכב, המשולב והמסועף הזה. וזה היה מדהים.  סיפור חייו של ארגוב מוכיח שהכישרון והדחף הפנימי הם חזקים יותר מכל השכלה ומכל צווי השגרה, המציאות וכבליה. הוא היה פקיד בבנק, הוא לא קיבל השכלה מוסיקאלית, ובכל זאת הפך  למוסיקאי הצמרת של התרבות הישראלית.

    אסתרית קוראת קלאסיקה לאיזון בין פשטות למורכבות. הפשטות – ישירה יותר. אבל האפשרות להבחין בין השניים, לקרוא להם בשם, נותנת להם נוכחות ומשמעות.

    תאמינו לי, הייתי נשפכת פה על התכנית עוד שעתיים, אך כדאי וראוי להתייחס למבצעים.

    עדנה גורן, מבצעת מעולה עם יכולות בימתיות ייחודיות.  ה"צהובים" שלה מדהים. הומוריסטי, עם הרבה אירוניה והרבה כח, הנוכחות של אסתרית הוסיפה הרבה אקטואליה ומימד אישי לשר הזה. (כפיים!!) אלי גורנשטיין, שחקן וזמר, עשה נפלאות בשמלה הסגולה, (וניתוח המוסיקה של אסתרית הוסיף לו בהחלט ממד חדש)  בשיר בראשית, וב"כל העיר רוקדת" שכלל לא הכרתי. הוא שר, הוא מחולל, הוא עף, הוא מרגש, מבצע מצויין.

    עינת ארונשטיין הראתה לנו שגם עם קול אופראי מה שלא בדיוק נפוץ במחוזותינו, ניתן להגיש שירים באופן מרתק (השכנה החדשה  - פתחה מימד הומוריסטי שובה לב) . היא יודעת להגיש שיר, וחבל שלא רואים/שומעים אותה יותר.               איזה מזל יש לנו שאסתרית הזמינה אותה...

    הילדים  היו חמודים וביצעו בדייקנות וברגישות

    ומשפחת ארגוב – זו היתה הפתעה אמיתית. איזה שילוב, איזה כישרון, איזה תשבץ נפלא. החצוצרה, הפסנתר, ושתי זמרות הבית..  שיר החתולים, שבו גבי נושפת במן מקלדת נשיפה מעעענדלאאאא היה  מרגש ) שיר ערש, ובכלל.

    מחרוזת הסיום היתה חגיגה לאוזן, ואסור לשכוח את כל הפרפראות לפסנתר שליוו אותנו לאורך כל הקונצרט. לו הייתי דג היה כל כך משעשע , עם אקורדים כל כך ארגובים שהיה ממש תענוג לשמוע.

    הלווי של חצוצרה, אקורדיון ופסנתר –ארגוב את זורמן- הפך כל שיר לחגיגה.

    חשבתי לתומי שניתן יהיה לרכוש בסוף הקונצרט דיסק עם כל הביצועים (למה לא? כבר היה לנו בקונצרט של החלונות הגבוהים) אבל לא.

    בתור קונצרט סיום, בתור קונצרט התחלה – בתור בילוי.

    ושוב תודה לאמיל שאוזנו קשובה לכל בקשה ולכל מצוקה....  

    את התמונה למעלה מצאתי בפייסבוק , והעתקתי אותה לכאן. אינני יודעת מי עיצב אותה. לא יודעת למי לשייך אותה, אבל היא ממש דיברה אלי....

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין