כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    גרשווין והחלום האמריקני, פתיחת עונת הקונצרטים מוסיקה במימד אישי

    0 תגובות   יום שלישי, 4/10/16, 14:14

    ראש השנה לקתדרה..

    יש –כל השנה – ויש ראש השנה.

    ואת ראש השנה אנחנו חוגגים, לא עוברים לסדר היום.

    ארוחה כזו, ארוחה אחרת, העיקר שתהיה זו פתיחה מהודרת.

    ולנו חיכה אירוע מוסיקאלי - "ראש השנה" שכזה, שערכה אסתרית לקלאסיקה במימד אישי. הקונצרט הראשון

    במופע מרשים , שלא מאפשר בלילה שלאחריו ללכת לישון.....

    זה היה מופע מרנין, מיוחד, פתיחה שמעוררת ציפיות

    האמת, לו אמרתם לי קודם, לא הייתי מאמינה לכם שזה מה שעתיד להיות....

    לא במוזיאון תל אביב (מה? לא במוזיאון תל אביב??)  אלא במשכן לאומנויות הבמה

    ושמונים נגנים פלוס פסנתר שהכריזו על פתיחת העונה – בעוצמה

    ואסתרית כמו אסתרית כמו אסתרית – שגם כשהיא לוקחת צעד לאחור,

    ומעמידה במרכז הבמה את מנצח התזמורת  מול כל אלומות האור

    עדיין יודעת להדגיש ולהבהיר ולא לשכוח להכניס איזו "פנינה"

    ובנוסף לכל אלה, היא ביצועיסטית, פסנתרנית מן השורה הראשונה....

    ובאמת, בלי להגזים, המופע היה מפתיע, המקום היה מפתיע, הבמה היתה מהממת

    ומי יתן שכל יתר הסדרה תהיה לא פחות מבושמת....

    דבוזאק פתח את הקונצרט עם סימפוניה מס' 9  מן העולם החדש.

    המבוא של אסתרית הכניס אותנו לספינה הרעועה שלו, לגלים המתנפצים על הסיפון

    היא הצביעה על מה שצריך לשמוע, ואני כמו שאני מקשיבה, אני ממש רואה את זה בעיניים

    הסימפוניה היתה מרגשת, כמו המסע בים, במים.

    https://www.youtube.com/watch?v=ETNoPqYAIPI

    תקשיבו למוסיקה, שבו רגע, שניות אחרי הפתיחה מתפוצץ גל על הסיפון. גלים קטנים ושוב, רוח וגלים המטלטלים את הספינה. אחר כך זה נרגע, ולא נרגע, ושובה לב.  תאמינו לי , ציור כזה לא ראיתם. אני מכירה פירורים מן הסימפוניה, וזה מהווה עוגן האזנה, אבל היצירה מדהימה ומרגשת, שנכתבה, אגב, לדבריה של אסתרית במהלך המסע. לכן היא מתארת את הים הסוער מצד אחד ואת התקוות מן הצד השני....

    דבוז'ק התנה את החוזה שלו בארץ החדשה, שהשחוקים והאינדיאנים ילמדו ללא תשלום. חשיבה חברתית , אין ספק.

    וכאן, אני מאותתת ויוצאת מתיאור של מסלול ההקשבה- לתיאור של מסלול הצפייה- שני מסכי ענק היו על הבמה, והקרינו את הנגנים ואת המנצח. נגני התזמורת באשר הם הופכים להיות פתאום קרובים כל כך...

    סולו של נגנית קרן אנגלית – רואים את הנגנית ואת הקרן האנגלית.

    המנצח, לראשונה בחיי – מנצח כשפניו אלינו – הצופים. רואים כל ניע וניד שלו. אני חייבת לציין שירון גוטפריד  מנצח נפלא. (אנ'לא מבינה בניצוח כלום כלום  למרות ששנים מתוך שלושת ילדי סיימו –באמת -  תארים בניצוח תזמורות ובניצוח מקהלות באקדמיות של תל אביב וירושלים..) הניצוח היה כל כך ברור, כל מה שעומד לקרות – מגיע ממנו אל התזמורת ואלינו הצופים ישר דרך השרוולים שלו... הבעל שלי, שהדבר היחיד שהוא מביט עליו במלוא תשומת הלב - זה המנצח, היה מוקסם ממש.  

    אסתרית, קוסמת המילים, הציגה לפנינו את סולם ג'ון בלאק  וג'ון וייט, ואת החיבור שביניהם.  ההסבר היה מפליא, איך היא מצליחה,  האסתרית הזו, להסביר דברים מורכבים ומסובכים באופן כל כך ברור המאפשר גם לאנשים שזה לא המגרש הביתי שלהם, להבין איך שני זרמים שונים במוסיקה משתלבים זה בזה. נפלא.

    ההדגמה באמצעות המארש הידוע "פסים וכוכבים לנצח"  היתה מאלפת  וביצוע התזמורת, היה מרגש.

    https://www.youtube.com/watch?v=a-7XWhyvIpE

    משם, עברנו לג'ורג' גרשווין.  המלחין היהודי ממוצא רוסי, שהפך להיות גדול המלחינים האמריקאים בכל הזמנים. מה שכיף לי אצל אסתרית זה האופן שבו היא  מציגה את הקומפוזיטורים והמלחינים כבני אדם. מרימה את מסך האגדה ומאירה את הדמות באור חולין, בנורות של יום יום. לגרשווין, אמרה לנו, היו הפרעות קשב וריכוז (כל המורות הרימו אוזן..) וזה בעצם מה שנתן לו  או דחף אותו לכתוב מוסיקה אחרת. ייחודית.   גרשווין, אמרה אסתרית, התחבט בשאלה איך כותבים מוסיקה לכולם, לא מוסיקה לשחורים, בנפרד, וללבנים, בנפרד  ולכל קבוצה לאומית אחרת בנפרד.... מוסיקאים, הוסיפה, חושבים שסולם יכול לתקן עולם.  שאגאל צייר את הכנר מנגן על הגג ומקווה לתקן עולם דרך סולם כחול.....   רפסודיה בכחול מציגה את התקווה – שמתחתיה יבבה. ועד  שהיא לא אמרה את זה, אני לא שמעתי את זה כך....   אסתרית לוותה את התזמורת. נכון יותר – התזמורת לוותה את אסתרית- ושתיהן ליוו זו את זו.     רפסודי אין בלו  היתה בהחלט עבודה קשה. הרבה כח הושקע בנגינה הזו. סולו ענק של פסנתר. מרשים מאד ומרגש מאד.

    https://www.youtube.com/watch?v=cH2PH0auTUU

    בחרתי להדגים עם לאונרד ברנשטיין, אני יושבת כאן ומקשיבה למוסיקה, והפרוייקט שלקחה על עצמה אסתרית נראה לי הרבה יותר מורכב ממה שהיה במופע עצמו......

    החלק השני של המופע  מתחיל בנגינתם של  שני צעירים שנשפו בסקסופונים. הסקסופונים היו תלויים לצווארם כמעיין תכשיטים ארוכים ומסוגננים. הם נגנו נפלא.  והפסנתרן, ירון גוטפריד, שהוא גם המנצח, פורט על הפסנתר יחד איתם, כשכנפות הטוקסידו שלו מלטפות בעדינות את הכסא. קטעים מקסימים.

     

     

    חלק שני : מוציאים את הפסנתר מן הבמה והופ-  הנה רואים  את הבסונים ואת הטרומבוניסטים (ושני מסכי הענק מקרינים את התזמורת הוסיפו וחידדו את הראייה)     ואז -  אמריקני בפאריז.

    https://www.youtube.com/watch?v=EGt000iascg

    ,

    ההסברים שהיו מבוא ליצירה פתחו לי עולם.  ה"תרגום" למוסיקה של צלילי מהירות השפה הצרפתית – כלי נשיפה מעץ, בקרן אנגלית, הבלוז בחצוצרה המחזיר אותנו לניו יורק, לחלום האמריקני על בית, הקצב של היצירה הזו, התחושה של נסיעה בעיר, באמצעות הצופרים (כלי הנשיפה ממתכת מתמיהים בדיוקם) , ופתאום המוסיקה הזו העיפה אותי – ממש כמו שאני יושבת שם, לא לפריז – לפתח תקווה.. תאור של בוקר מוקדם, לא  החתיכות בפאריז אבל הנה הקשיבו למוסיקה ותראו את  האחיות של בתי חולים בילינסון ושניידר צועדות- מדלגות  ברחוב במהירות לפני ואחרי המשמרת, את שליחי הפיצות עפים בכביש,הנה הנה האוטובוסים צופרים, חסרי מנוח, הקשיבו למוסיקה , ותראו כניסה קלה למסדרונות בית החולים, משהו יותר נוגה, ועדיין אנשים רצים - - ולפתע – אדום. הפסקת צהרים, ושוב, חילופי משמרות, ילדים יוצאים מבית הספר, ילדים קטנים ואימהות. בני העשרה עפים על האופניים החשמליים ומרכיבים אלה את אלה, ערב יורד... לא, פתח תקווה היא לא פאריז, אבל גם כאן אם תאזינו למוסיקה, תראו זוגות מהלכים יד ביד או בחיבוק. כלי הנשיפה מזכירים לכל אחד, ולא חשוב מאין בא, את שנות נעוריו. הרבה יותר מלודיה.. המצילתים נושקות בעדינות זו לזו, כלי המיתר רומנטיים, כינור אחד שעלה ומנגן באופן אישי את כל מה שיש לו לומר.

    שקט, שקט, שקט, ופתאום בום !! רועמים התופים,  ושוב המצלמות המאפשרות לנו לראות את כלי התזמורת, את הנגנים, ואת המנצח שלנו כשהוא מביט אלינו עם הפנים... הבוקר הטוב סוגר את הלילה, שאון העיר העולה בבוקר, שוב, וקריאת התפעמות. איזו עיר, איזה כיף.  אמריקאי בפאריז או מי שגר בפתח תקווה, החוויה היתה נהדרת. נכנסת לכל הורידים, מזינה את כל כלי הדם.

    הייתי כולי בתוך המוסיקה. נהניתי, מה זה נהניתי.......

    שאפו, באמת שאפו  לתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, שמנגנת נפלא, לירון גוטפריד, המנצח המעולה, לאסתרית שהופיעה והסבירה והגישה לנו את הקונצרט המופלא הזה.

    חוויה נהדרת שהכניסה אותנו על שטיח מוסיקאלי מרהיב לתוך השנה החדשה.  ואם זו ההתחלה, מה יהיה אחר כך?  מצוקה קשה...הרף מאד גבוה...

    כל הכבוד!!!

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין