כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    Danniell
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      22/3/11 15:07:

     כן, הדוגמאות האלה ממחישות בכמה אפליות קשות אנחנו לוקים.

    הכל על בסיס הדעה הקדומה, המסורת, ההרגל, רעיונות הדת והלאום ובעיקר הכוח.

     

     בשרשרת האכזריות וההצדקה האנושית, נשים היו בדרך כלל מתחת לגברים, ולכן ספגו יותר אלימות ודיכוי.

    ילדים מצויים עוד נמוך יותר, וסופגים אלימות מנשים וגברים.

     

     גם להם צריך לעזור להשתחרר מאימת האדם (הבוגר) היותר מתוכחם וחזק.

     

     כמו בעלי החיים האחרים הסופגים את אלימותנו בכל יום, גם הילדים לא הולכים להניע בעצמם תנועות, להקים מפלגות, להפיל משטרים או ליזום מהפכות.

      22/3/11 14:28:

    למה להרחיק עד 1900 בארה"ב? בשוויץ נתנו לנשים את הזכות להצביע ב-1971, ובליכטנשטיין ב-1984 (שלא נדבר שבותיקן ובערב הסעודית הזכות הזו עדיין לא קיימת). אבל אתה צודק בהחלט שההחלטות היום-יומיות, על מזון ומוצרים, הן אלו שחשובות, ועליהן בחיי האישיים אני משתדלת לתת את הדעת.

      22/3/11 13:11:

    צטט: נגיס 2011-03-22 12:10:05

     אינני זוכרת בדיוק היכן ראיתי את זה, אך צפיתי בויכוח שניטש בין פרנסיון (פרנציון?) ובין פעילי זכויות הדולפינים. כביכול שניהם נמצאים באותו צד, אך בעצם רחוקים מאוד: הוא טען שמעמדם של העכברים זהה למעמדם של הדולפינים, והם נרעשו כאילו הרג במו ידיו גור דולפין... נטייתנו היא לתת ערך רב יותר למה שיותר קרוב לאדם מבחינה קוגניטיבית - הקופים, הדולפינים, וגם הכלבים. גם אני נפעמת מהגורילה באפריקה יותר משאי-פעם אתרשם מהג'וק שחי אצלי במטבח. ואמנם, כחובבת חיות, צמחונית וכו', אני מסכימה לגמרי עם דבריו, אך מכירה בקושי שקיים ביישום החשיבה הזו. הנה בימי הגשמים האחרונים, התרחש אצלנו בשכונה מה שקיבל את השם "שואת החלזונים". מאות מהם נרמסו ברגל גסה-אך-מתנצלת, וחשבתי לעצמי (בזמן הדילוגים) האם יום אחד בני האדם יחיו בעולם בו הם היו עומדים למשפט על כזה דבר.. כמובן שזו הגזמה, אך מהו בעצם המרחק בין הדולפין והחילזון? פרנסיון היה אומר: אין. זה יהיה קשה מאוד לגרום לאנשים להרגיש כך גם.

    נכון הקושי הזה ברמה התיאורטית. במציאות, בשגרת רובנו אין הרבה הזדמנויות לשקול הרג מינים רבים (למרות שיש "מקרי חלזונות" כמו הנ"ל וכו'). הברירות היומיומיות הן: לקנות חלקי גופות של חיות בסופר או לא? ללכת לאכול אותם במסעדות או לא? להזמין מחר עוד התעללות או לא?

     

     ועל השאלות האלה, שראוי שכל אחד ישאל את עצמו, אפשר לתת תשובה פשוטה ביותר.

     

     לגבי ה"קרבה אלינו", ההפרדה הזאת כל הזמן "זזה", מרחיבה את עצמה, ובצדק.

    לא מזמן התלבטו בני אדם מאירופה בשאלה עד כמה תושבי אמקירה הם "אנושיים", תושבי אפריקה, וכו'.

     

     כך בכל התחומים: ב-1900 בארה"ב יכולת למצוא בקלות הצדקות לאיסור על נשים להשתתף בבחירות לנשיאות!

    כן, בארה"ב לא מזמן.

     

     אז לקח הרבה זמן עד שנשים התחילו להיחשב קצת יותר דומות "לנו"?

    מי זה "אנחנו" בכל דור?

    בעלי כל הכוח, הקובעים את כל החוקים.

    כלפי בעלי החיים האחרים,"אנחנו" זה כל מבוגר, אישה וגבר.

     

     עם בעלי החיים האחרים לוקח יותר זמן, כי בניגוד לאפריקנים, אמריקנים, נשים, ועוד מדוכאים, הם לא מספיק מתוחכמים כדי לארגן הפגנות, לכתוב שלטים, לארגן קבוצות בפייסבוק או לצעוק בשפות של בני אדם: תפסיקו כבר!

      22/3/11 12:10:

     אינני זוכרת בדיוק היכן ראיתי את זה, אך צפיתי בויכוח שניטש בין פרנסיון (פרנציון?) ובין פעילי זכויות הדולפינים. כביכול שניהם נמצאים באותו צד, אך בעצם רחוקים מאוד: הוא טען שמעמדם של העכברים זהה למעמדם של הדולפינים, והם נרעשו כאילו הרג במו ידיו גור דולפין... נטייתנו היא לתת ערך רב יותר למה שיותר קרוב לאדם מבחינה קוגניטיבית - הקופים, הדולפינים, וגם הכלבים. גם אני נפעמת מהגורילה באפריקה יותר משאי-פעם אתרשם מהג'וק שחי אצלי במטבח. ואמנם, כחובבת חיות, צמחונית וכו', אני מסכימה לגמרי עם דבריו, אך מכירה בקושי שקיים ביישום החשיבה הזו. הנה בימי הגשמים האחרונים, התרחש אצלנו בשכונה מה שקיבל את השם "שואת החלזונים". מאות מהם נרמסו ברגל גסה-אך-מתנצלת, וחשבתי לעצמי (בזמן הדילוגים) האם יום אחד בני האדם יחיו בעולם בו הם היו עומדים למשפט על כזה דבר.. כמובן שזו הגזמה, אך מהו בעצם המרחק בין הדולפין והחילזון? פרנסיון היה אומר: אין. זה יהיה קשה מאוד לגרום לאנשים להרגיש כך גם.

      22/3/11 11:48:

    צטט: נגיס 2011-03-22 11:20:17

     

    שני הדברים המרכזיים שאני מסכימה איתם ממשנתו של Francione ונידונים בראיון: זכויות בעלי חיים, כפי שהם מתקיימות היום, פועלות בעצם לרעתם: הם מנציחים את מעמדם כרכוש. זו הזכות הבסיסית האחת שטרם ניתנה להם: הזכות לא להיחשב כקניין. הדבר דומה בעיני למתן זכויות מסויימות לעבדים בארה"ב, אשר כביכול שיפרו את מצבם, אך בעצם רק דחו את שחרורם ואת ביטול מוסד העבדות. והשני הוא נושא הראיון: החיות לא צריכות שתהיה להן יכולת קוגניטיבית כדי שיתייחסו אליהן במסגרת הקודים האתיים השמורים ל"בני אדם", אלא מספיקה יכולת החישה. כמו שכתב הפילוסוף ג'רמי בנת'הם: השאלה היא לא האם הם מסוגלים לחשוב, או לדבר, אלא האם הם מסוגלים לסבול.

     

     

     כן. אלה שני העקרונות המנחים את פעילותו.

     

     הדוגמא שנתת נכונה, והייתי מוסיף שמאחר ומדובר בהובלה יומית של צאן לטבח -לא כמטפורה אלא ממש- הדבר דומה לתנועות שהיו קמות כדי לשפר את התנאים בקרונות הרכבות, ולא כדי להפסיק את כל ההשמדה.

     

     לגבי הקריטריון לחסינות מפני התעללות אנושית והזכות להרוג למימוש הנאות, הוא כמובן ה- Sentience, היכולת להרגיש על בסיס חושים, ולא שום סוג של "חוכמה".

     קריטריון  של יכולות מנטאליות, חשיבה או "אינטליגנציה" משאיר בני אדם רבים עם ליקויים שונים, בלתי מוגנים מפני אכזריות האדם.

      22/3/11 11:20:

     

    שני הדברים המרכזיים שאני מסכימה איתם ממשנתו של Francione ונידונים בראיון: זכויות בעלי חיים, כפי שהם מתקיימות היום, פועלות בעצם לרעתם: הם מנציחים את מעמדם כרכוש. זו הזכות הבסיסית האחת שטרם ניתנה להם: הזכות לא להיחשב כקניין. הדבר דומה בעיני למתן זכויות מסויימות לעבדים בארה"ב, אשר כביכול שיפרו את מצבם, אך בעצם רק דחו את שחרורם ואת ביטול מוסד העבדות. והשני הוא נושא הראיון: החיות לא צריכות שתהיה להן יכולת קוגניטיבית כדי שיתייחסו אליהן במסגרת הקודים האתיים השמורים ל"בני אדם", אלא מספיקה יכולת החישה. כמו שכתב הפילוסוף ג'רמי בנת'הם: השאלה היא לא האם הם מסוגלים לחשוב, או לדבר, אלא האם הם מסוגלים לסבול.

     

     

    פריטים נוספים